הקשר הקפריסאי

1. הקפריסאים והמוניטין

עובדת משרד עוה"ד שטיפל בחברות הקש נסוגה מהעדות המפלילה

לדניאלה מורציוס, רואת חשבון בת 66 מקפריסין, חב אביגדור ליברמן את חילוצו מכתב האישום העיקרי בעבירות הפרת אמונים, הלבנת הון, קבלת דבר במרמה. לזאב בן אריה, שגריר ישראל בבלארוס לשעבר, הוא חב את אישומו בפרשה המשנית. אבל נלך לפי הסדר, מהכבד אל הקל.

לב התיק הוא החשד שליברמן קיבל מיליוני דולרים באמצעות חברות קש בעת שכיהן כשר וח"כ. המערכת נוהלה באמצעות משרד עורכי הדין הקפריסאי אנדראס ניקולאוס, שעליו המליץ לליברמן עו"ד דובי ויסגלס. מורציוס, עובדת המשרד, טיפלה ברישום החברות.

במהלך חיקורי הדין היא מסרה כמה גרסאות שאותן כרסמה בהדרגה ובנחישות בהמשך: מזיהוי ודאי של ליברמן כעומד בראש מארג החברות, ל"נדמה לי", ול"לא יודעת". לא ידוע מדוע נסוגה העדה. כנראה שוכנעה שלא לשתף פעולה עם שלטונות ישראל. אנשי זדון יאמרו שידם של אנשי ליברמן בדבר, אבל תיתכן גם אפשרות שהעדה ומשרד עורכי הדין שבו היא עובדת הגיעו למסקנה שלמוניטין המשרד לא תועיל העובדה שהוא מפליל את הקליינטים שלו.

מימין יהודה וינשטיין ומשה לדור צילום: יאיר שגיא

למחלוקת בין היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין לבין פרקליט המדינה משה לדור נגיע מיד, אבל על שני דברים בסיסיים הם מסכימים. הראשון, התחושה שליברמן באמת "אשם" ושהעובדות בכתב האישום נכונות בבסיסן.

הדבר השני שמוסכם הוא שמוריציוס היא עדת המפתח בתיק הזה, ושבלעדיה אין הרשעה. ההבדל הוא שלדור מאמין שניתן עדיין לחלץ מהגברת מורציוס את העדות המפלילה. אולי ישירות, אולי באמצעות הכרזה עליה כעדה עוינת. וינשטיין משוכנע שאין סיכוי.

לפני כמה שבועות נשלח לקפריסין צוות בראשות עו"ד מיכל סיבל־דראל מהמחלקה הכלכלית, שאמורה היתה להוביל את התביעה בבית המשפט, אם וכאשר יוגש כתב אישום. מטרת הנסיעה היתה לבדוק אם מוריציוס תשתף פעולה. העדה, שהגיעה לפגישה מצוידת בעורך דין, לא סיפקה את הסחורה. זה היה הקש ששבר את סיפור חברות הקש ואת גבו של היועץ. וינשטיין משוכנע שליברמן עבר את העבירות המיוחסות לו, אבל הוא משוכנע לא פחות שאין לו את הראיות הדרושות להרשעה.

גם לדור שחולק עליו חושב שהחלטת וינשטיין סבירה. לדור מדמה את הדבר לתמונה שמקרוב לא רואים בה דבר, אך ככל שמגביהים עוף מצטללת הדמות, דמותו של ליברמן. לאחר זיכויי אולמרט מפקפקים בפרקליטות ביכולתם וברצונם של השופטים להגביה עוף כנדרש. לדור יודע גם שתמיכתו בהגשת התיק תחזק את הדימוי הערכי שלו כלוחם ללא חת בשחיתות, אבל הוא גם יודע שקל יותר לנקוט אותה כל עוד העמדה הקובעת היא לסגור. גם יוצאים גדולים וגם נחסך הביזוי שבזיכוי.

גם ספירת הראשים בפרקליטות היא לטובת וינשטיין. מלבד לדור, תומכת בהגשה רק עו"ד אביה אלף, מנהלת המחלקה הכלכלית. את כל היתר ניתן לספור במתנגדים - שי ניצן, יוסי קורצברג, סיבל־דראל, דנה נאמן, שוקי למברגר. במיוחד מתסכלת את לדור העובדה שהמשנה הפלילי שלו, למברגר, חולק עליו. גם נאמן היא דמות מפתח בפרשה. וינשטיין גייס אותה מפרקליטות מיסוי וכלכלה בתל אביב לתפקיד העוזרת שלו לעניינים פליליים. לנאמן יש "ראש תביעתי" וניסיון רב בהערכת ראיות. היא תמכה בסגירת תיקו של השופט יורם דנציגר בנימוק של חוסר אשמה. וינשטיין אימץ אז את עמדתה, וגם אז לדור חלק עליו ותמך בסגירה בנימוק של חוסר ראיות, החלטה שמחמירה לאין ערוך עם השופט.

ועדיין האחריות לגרירת התיק על פני כשלוש שנים רובצת לפתחו של וינשטיין. גם הסיבות לטובתו, למשל שנה שהוקדשה לשימוע וסיעור המוחות הקפדני, לא מפחיתות מאחריותו לתוצאה הבלתי נסבלת, במיוחד כשההחלטה שלא להעמיד לדין את השר קושרת את סגירת התיק לא רק לקשיי הראיות, אלא גם לחלוף הזמן.

2. תקדים דרעי לא תקף כאן

התנהגות ליברמן נמצאת בגבול התחתון של העבירה הפלילית

בפרקליטות הביאו בחשבון שההחלטה להעמיד את ליברמן לדין בפרשת השגריר בן אריה תתפרש כרדיפה וכקטנוניות. הנה, כשהתיק הגדול נפל, מנסים להציל את הכבוד עם התיק הקטן. בעת כהונתו כשגריר בבלארוס גילה בן אריה לליברמן מידע שנגע לחקירה שאסור היה לגלותו. לימים מונה בן אריה לתפקיד השגריר בלטביה, וליברמן לא גילה את הקשר הפסול ביניהם, קשר שלימים הביא להרשעת השגריר באמצעות הסדר טיעון על שגילה על החומר לשר. אי־הגילוי הוא הפרת האמונים שמיוחסת לליברמן.

האם ליברמן זרק גם מילה חיובית על השגריר לראש הוועדה שקידמה את בן אריה, סגנו במשרד החוץ דני איילון? השניים לא זוכרים שיחה בנושא. בפרקליטות מובן שלא מאמינים, אבל זהו עוד אחד מהפערים בין השכנוע העובדתי לבין השכנוע המשפטי. בפרקליטות משוכנעים לחלוטין בעבירה של הפרת האמונים שביצע ליברמן באי־הגילוי.

האם כתב האישום שיוגש בקרוב בפרשה זו יחייב את פיטורי ליברמן מהממשלה? לכאורה, תקדים אריה דרעי מחייב זאת – הגשת כתב אישום נחשבת כעילה להפעלת הסמכות של ראש הממשלה בנימין נתניהו לפטר. אלא שאצל דרעי מדובר היה בעבירה חמורה ובג"ץ הדגיש נקודה זו כפוגעת באמון הציבור ומחייבת פיטורים. במקרה הנוכחי ההתנהגות של ליברמן היא בגבול התחתון, אם בכלל, של העבירה הפלילית. אחד ממבחני החומרה המקובלים נגזרים מהשאלה אם הנאשם ילך לכלא אם וכאשר יורשע. סביר שעניין ליברמן לא יסתיים בכלא, כך שניטלת מהמקרה החומרה שמחייבת את פיטוריו.