אילקס מדיקל: בעלי מניות תובעים מהמנכ"ל משה בן שאול להשיב 31 מיליון שקל
ביהמ"ש המחוזי אישר הגשת תביעה נגזרת מצד בעלי מניות מיעוט בחברה, שטוענים כי הסכם העסקתו של בן שאול לא אושר באופן תקין
המחוזי בתל אביב אישר הגשת תביעה נגזרת בשמה של החברה הציבורית אילקס מדיקל לשיווק מוצרי דיאגנוסטיקה כנגד מנכ"לה ד"ר משה בן שאול לחיובו בהשבת כ-31 מיליון שקל אותם קיבל מכוח הסכם העסקה אישי שנחתם בינו לבין החברה משנת 2006 ואילך. בהסכם העסקה נקבע כי שכרו של בן שאול יהיה כ-35 אלף שקל לחודש ובנוסף עלייה ריאלית של 7% בשכר ומענק שנתי בשיעור 15% מתוספת הרווח של החברה לעומת הרווח בשנת 94'.
- אילקס מדיקל תבצע בדיקות איידס ליילודים בדרום אפריקה
- כמה כסף יקבלו ילדיו של בעל השליטה באילקס מדיקל הציבורית?
- רשות ני"ע: בן-שאול קיבל 31 מיליון שקל שלא כדין
המבקשים, ארנון ואלונה אפרת, בעלי מניות מיעוט טענו באמצעות משרד עוה"ד צמח-שאשא כי העובדה שהסכם ההעסקה לא אושר באופן שבו היה צריך לאשרו, טענה שהחברה מודה בה, די בה כדי להצדיק את אישור התביעה כנגזרת בשמה של החברה. לטענתם, השכר שאושר לבן שאול אינו סביר הן לאור בחינת מנגנון השכר בהסכם ההעסקה והן לאור השוואה לשכר של מנכ"לים בתפקידים דומים. עוד טענו התובעים, כי בן שאול משך כספים מעבר לתנאי ההסכם וכי הוא קיבל בונוס בהתאם לרווחי הקבוצה כולה ולא רק בהתאם לרווחי החברה.
החברה טענה כי הפגם שבהעדר אישור שכרו של בן שאול היה טכני ואף לא היה כרוך בכל עלות נוספת מבחינתה מאחר ויו"ר החברה איננו מקבל שכר, וכי מדובר בפגם שנפל בתום לב. לדברי החברה, שכרו של בן שאול אושר כחלק מאישור הדוחות הכספיים של החברה וכי השכר נבחן על ידי דירקטוריון החברה ונמצא סביר לאור תרומתו ארוכת השנים של בן שאול לחברה. לטענת החברה, היה וייקבע כי הסכם ההעסקה בטל התוצאה תהיה השבה הדדית - ועל החברה יהיה להשיב לבן שאול את שווי השירותים שהוא נתן לה.
לא היה "אישור משולש"
השופטת רות רונן קבעה בהחלטתה כי מאחר והעסקה לא אושרה בהתאם לפרוצדורה הנוגעת לעסקאות עם בעל שליטה דהינו "האישור המשולש" של ועדת הביקורת, הדירקטוריון, והאסיפה הכללית, אין לעסקה תוקף והתוצאה הינה בטלות ההסכם ועל בן שאול להשיב לחברה את השכר שזו שילמה לו מכוח ההסכם.
מנכ"ל אילקס מדיקל משה בן שאול. לטענת השופטת היה עליו לוודא שההסכם יאושר כנדרש צילום: בועז אופנהיים
לדעת השופטת, קבלת העמדה לפיה החברה אינה רשאית לטעון כי ההסכם עם בעל השליטה אינו תקף אם לא קיבל את האישורים הדרושים בחוק, תביא למצב אבסורדי שבו בעל השליטה יוכל לאשר "בשם החברה" הסכמים שבהם יש לו עניין אישי, ללא האישורים הנדרשים ולמנוע לאחר מכן מהחברה קרי בעלי מניות המיעוט המבקשים לייצגה, להעלות טענות כנגד הסכמים אלה, ומובן כי תוצאה זו היא בלתי סבירה ותרוקן מתוכן את הוראות חוק החברות לגבי עסקאות עם בעלי עניין.
לדברי השופטת, היה על בן שאול להביא את הסכם ההעסקה לאישור ולוודא כי ההסכם יאושר כנדרש. השופטת קבעה כי בן שאול קיבל שכר מכוח הסכם שלא אושר כדין על ידי החברה ועל כן הוא אינו תקף ודי בכך על מנת להצדיק את אישורה של הבקשה להגשת תביעה נגזרת בשם החברה. לדעתה, לא הוכח כי הסדר השכר הוא אכן הוגן וסביר וקיימות אינדיקציות לא מעטות המטילות ספק בכך כי אכן מדובר בשכר הוגן ובהוגנות תנאי הסכם ההעסקה של בן שאול.
השופטת השתכנעה כי הוכח במידה המספיקה לשלב זה של הדיון כי קיימת לחברה עילת תביעה לכאורה כנגד בן שאול וכי התביעה וניהולה הם לטובת החברה. משה בן שאול חוייב בהוצאות המבקשים בסך 50 אלף שקל. המבקשים חוייבו בהוצאותיהם של 11 הדירקטורים בחברה בסכום כולל של 30 אלף שקל לאחר שבקשתם לצירופם כנתבעים לתביעה הנגזרת נדחתה.
