גיל הפרישה: שיעור בחיסכון מהממלכה המאוחדת
בגלל הנטל התקציבי הגדל של קצבאות הזקנה, השאיפה של המדינה היא להעלות את גיל הפרישה
למה הסיפור של שינוי מערך הפנסיה בבריטניה הוא סיפור שרלבנטי גם לקורא הישראלי? משום שאותו הדבר יכול לקרות גם כאן, בכל רגע נתון.
מערכות הפנסיה של ישראל ובריטניה דומות בכך שגם שם וגם כאן ישנם רבדים של פנסיה. הרובד הראשון של הפנסיה הוא קצבת הביטוח הלאומי, שעומדת
20 מיליארד שקל ל־14% מהאוכלוסייה
איפה טמונה הבעיה? בכך שכבר היום ביטוח לאומי משלם מדי שנה כ־20 מיליארד שקל בקצבת זקנה, שהם 37% מכלל הקצבאות שהוא משלם, והרבה הרבה יותר מכל קצבה אחרת. וזה עוד כלום. בישראל, לאחר שני עשורים שבהם שיעור בני ה־65 ויותר נותר יציב על 10% מהאוכלוסייה, השיעור הזה עומד לקפוץ ל־14% בתוך שני עשורים, כשמספר הקשישים פשוט יכפיל את עצמו.
לשינוי הדמוגרפי הזה יש הרבה השלכות. על מערכת הבריאות, על הדיור, וגם על תקציב המדינה. מחקר שבוצע במשרד האוצר גילה שהנטל התקציבי של קצבאות הזקנה עומד לגדול בעשורים הקרובים ב־71%. זה די פשוט — יהיו יותר זקנים, והם יחיו יותר זמן. וזו בדיוק הסיבה שהקורא הישראלי צריך ללמוד את סיפור הפנסיה הבריטי — הוא יכול לקרות כאן בכל רגע.
הפוליטיקאים יצביעו על העלאת גיל הפרישה
בגלל הנטל התקציבי הגדל של קצבאות הזקנה, השאיפה המתמדת של משרד האוצר היא להעלות את גיל הפרישה של העובדים בישראל. כל שנה של דחייה בתשלום קצבאות הזקנה תחסוך לתקציב המדינה מיליארדי שקלים. בתווך שבין ציבור העובדים לבין פקידי האוצר ניצבים הפוליטיקאים. כבר בחוק ההסדרים הקרוב, אם תוכניות המגירה של האוצר אכן יתממשו, יתבקשו הפוליטיקאים להצביע בעד העלאת גיל הפרישה לנשים, שעומד כיום על 62, לגיל 65, ואולי אפילו ל־67 כמו של הגברים. יתר על כן, ייתכן אפילו שהח"כים יתבקשו לאשר מנגנון חדש שינתק את ההחלטה על גיל הפרישה מידי הפוליטיקאים, ויצמיד אותו לתוחלת החיים. ככל שתוחלת החיים תתארך, כך גיל הפרישה משוק העבודה יעלה באופן אוטומטי. זו התוכנית.
