רות עופר חושפת בפני ביהמ"ש: "חתמתי על מסמכים של יולי מאז שהתעוור"
אלמנתו של יולי עופר מספרת על חייהם המשותפים. "הייתי אשתו במשרה מלאה, תומכת בחיי היומיום, באהבת אשה לבעלה ובעניינים שבפרוצדורה". הדברים נחשפו בכתב הגנה שהגישה עופר בתגובה לתביעה נגדה ונגד מנהלי העיזבון של בעלה
- תביעה בסך 16.3 מיליון שקל הוגשה נגד עיזבון יולי עופר
- סנטרל יורופיאן של משפחת עופר לא תשלם את חובותיה למחזיקי האג"ח בסך 40 מיליון שקל
- דורון עופר: "עד פטירתו של אבי לא היתה לי בעיה לקבל אינפורמציה מהחברה"
חייהם האישיים של בני הזוג נחשפים בכתב ההגנה של רות עופר במסגרת אותו סכסוך עסקי. ביוני אשתקד הגישה לפידות שבבעלות לוקסנבורג תביעה לבית המשפט המחוזי מרכז נגד סנטראל יורופיאן, רות עופר ועיזבונו של יולי עופר. לפידות דרשה לקבל מהם 17.5 מיליון שקל שלטענתה סנטראל חייבת לה במסגרת עסקה בין שתי החברות, אך משום שנקלעה לקשיים לא שילמה את חובה.
התביעה הועברה לדיון בסדר דין מקוצר, שמשמעותה מתן פסק דין ללא רשות לנתבעים להתגונן, אך לאחר שכל הנתבעים ביקשו להתגונן מפני טענותיה של לפידות, ולאחר דיון אצל השופטת ריקי שמולביץ אושר להם להגיש כתב הגנה.
שלשום הגישה רות עופר את כתב ההגנה מטעמה באמצעות עו"ד אמיתי אביעד, ורובו מתמקד בטענת לפידות שלפיה היא חתמה לכאורה על מסמכים במסגרת אותה עסקה. לדברי רות עופר, מדובר במסמכים מזויפים והיא מעולם לא חתמה עליהם, והיא אף מטילה ספק אם חתימת בעלה על אותם מסמכים היא אותנטית.
רות עופר בדיון האחרון בבית המשפט. פגשה את לוקסנבורג בארוחת ערב צילום: צפריר איוב
"תפקידי היה טיפול במנוח ובמשק הבית"
רות עופר נישאה ליולי עופר בשנת 1986 בהיותה בת 44. היו אלו נישואים שלישיים עבור שניהם, ובעקבותיהם היא עלתה לישראל. מרגע שנישאה לעופר, כך לגרסתה, היא שימשה כאשתו "במשרה מלאה" ותפקידה התמצה ב"טיפול במנוח ובמשק הבית וכן בסיוע בפעילויות צדקה שערך". לדבריה, במהלך חייו של בעלה מעולם לא נטלה חלק בניהול עסקיו, לא היתה מעורה בפעילות החברות שהיו בשליטתו ו"מובן שמעולם לא נדרשה לערוב אישית עבור פעילות שבוצעה במסגרת חברות אלו".
החיים השתנו בבית משפחת עופר ב־1997, כשמצבו הבריאותי של אב המשפחה הידרדר משמעותית, וראייתו נפגעה עד שהתעוור לחלוטין. בשלב הזה, מספרת עופר, היא נאלצה לפרוש מכל פעילויות הצדקה שבהן נטלה חלק, בין השאר הפסיקה את פעילותה בעמותות מחשב לכל ילד, ידידי המרכז הרפואי אסף הרופא ואמץ לוחם.
"הקדשתי את כל זמני ומרצי לטיפול מסור בבעלי, שהיה בן 72 באותה עת. במסגרת זו נדרשתי בין היתר להלבישו, להאכילו וכיו"ב, וכן קיבלתי עבורו דברי דואר ומסמכים שנשלחו אליו". עופר מספרת שהיא נתבקשה מדי פעם, בנוכחות אשת האמון של בני הזוג, מרגלית תשבי, לאשר בחתימתה שהיתה עדה לחתימת בעלה על מסמכים הקשורים לניהול עסקיו. מכיוון ששפות האם שלה הן רוסית ואנגלית, ושהבנתה בעברית אינה גבוהה, היא מעולם לא קיבלה הסברים על אותם מסמכים שהיתה עדה לחתימתם. "המשמעות היחידה היתה הוכחה של עצם פעולת החתימה של המנוח על גבי אותו מסמך".
יולי עופר. "להחתים את המנוח" צילום: עמית שעל
"הגיע שליח חצוף על אופנוע"
את החתימה על עסקת לפידות עופר זוכרת, מכיוון שמעמד החתימה התקיים במסגרת ארוחת ערב חגיגית שהיא אירחה בבית משפחת עופר ביוני 2009. באותו מעמד, לדבריה, היא פגשה לראשונה את בעל השליטה בלפידות, יעקב לוקסנבורג, "אך בכך התמצו היכרותה והבנתה את העסקה. כשנה־שנתיים לאחר אותה ארוחה חגיגית", מתואר בכתב ההגנה, "ועם ההידרדרות במצבו הבריאותי של בן זוגה, הובא לבית עופר מסמך באמצעות שליח רכוב על קטנוע, שברוב חוצפתו פתח את שער החצר ונכנס עד לדלת ביתם תוך שהוא דורש להיכנס לבית 'על מנת להחתים את המנוח'. מובן כי עקב מצבו הרפואי של המנוח, נדחתה דרישת השליח להחתימו, והגב' עופר התחייבה למסור מסמך זה לידיו של בעלה".
לפי כתב ההגנה, "על גבי מסמך זה ציינה עופר את שמה המלא, כשבסמוך לשמה ניתן לראות את כתב ידה של תשבי, שבמקרה נכחה באותו מועד מסירה ושלא הסתפקה בהוספת שמה של עופר אלא דרשה לכתוב עבורה כי המסמך יועבר לחתימת המנוח. ותו לא". לדבריה, לאחר שהוסיפה את שמה, היא הניחה את המסמך על שולחנו של בעלה, אך אינה יודעת אם חתם עליו. "זו היתה מידת מעורבותה בעסקיו של המנוח בחייו, תומכת ומסייעת בחיי היומיום, באהבת אשה לבעלה ובעניינים שבפרוצדורה, ולא מעבר לכך".
העובדה שהיא אינה שולטת בשפה העברית, וללא ספק אינה אשת עסקים מנוסה מוכיחה, לשיטת ההגנה, כי רות עופר לא היתה חותמת על מסמכים שכאלו ללא קבלת ייעוץ משפטי מטעמה. "בשום שלב לא נדרשה עופר על ידי מאן דהוא הקשור לעסקה הנ"ל לחתום כערבה להתחייבויות סנטראל, וממילא לא חתמה על ערבות מעין זו. בפועל וכפי שעולה מתגובתה של סנטראל, הרי שאף זו מתכחשת להסכם שנחתם והעלתה שלל טענות באשר לבטלותה. מה עוד שבשל מצבו הרפואי הרעוע של בעלה, בטרם מותו, היו נוכחים רופא ועורך דין בחדרו במועדים שבהם חתם על מסמכים רשמיים בעלי משמעות, זאת כדי למנוע טענות בנוגע לכשירותו. כל אלו נעדרים מכתב הערבות שהוצג על ידי לפידות".
"לא נחשפה לנתוני סנטראל"
במסגרת כתב ההגנה, מתעמתת רות עופר גם עם הטענות של מנהלי העיזבון של בעלה, הטוענים כי "הזכויות בחברת סנטראל יורופיאן הועברו אליה במלואן". לגרסת מנהלי העיזבון, בראשית נובמבר 2008 חדל יולי עופר להיות בעל השליטה בסנטראל לאחר שחתם על כתב הקדש ולפיו מונתה חברת נאמנות שאליה הועברו כל זכויותיו בחברה, כשהנהנית היחידה של אותה נאמנות היא רות עופר.
"ייתכן", כתבו מנהלי העיזבון לבית המשפט, "כי המנוח המשיך (דומה כי בשגגה) לראות עצמו כבעל השליטה בסנטראל יורופיאן באותה העת, וייתכן כי כך הוצג לו המצב, אך אין ולא יכולה להיות מחלוקת שמבחינה משפטית המצב בפועל היה שונה לחלוטין". לפיכך, לטענת מנהלי העיזבון, גם לו חתם עופר על ערבות לחוב כלפי לפידות, הרי שאינה בעלת תוקף. "הכתובת האמיתית לפניותיה", מוסיפים המנהלים, "הנה גברת רות עופר, שלידיה הועברו כל ומלוא אחזקותיו של המנוח בקשר עם סנטראל יורופיאן". עוד צוין כי יש "לצאת חוצץ נגד הניסיון המופרך לחייב אותנו לשאת בחיובים אלו במקום סנטראל יורופיאן... המניעים ברקע לתביעה כאן ברורים, לפידות פשוט חיפשה 'כיס עמוק' להיטפל אליו, והיא סבורה, בטעות, כי מצאה כזה בעיזבון".
למיטב זיכרונה של רות עופר, במהלך שנת 2008 הסביר לה עו"ד אמיר צפריר ממשרד גולדפרב כי יולי עופר חתם על כתב הקדש שיבטיח כי לאחר מותו יימכרו מניות שבבעלותו (לרבות 40% ממניות סנטראל) ותמורתן תועבר לגברת עופר. הרעיה אף נתבקשה לחתום על כתב הקדש שיבטיח כי במקרה של פטירתה בטרם יסתיים ההקדש של בעלה, יועברו המניות או תמורת מכירתן לידי נכדותיה. לדבריה, מאז חתימתה על כתב ההקדש עד לפטירת בעלה, היא לא התערבה בניהול סנטראל, לא קיבלה כל מידע הנוגע לפעילותה ולא נחשפה לנתוניה הכלכליים.
את חברת לפידות מייצגים בתביעה עורכי הדין בעז בן צור וחגי הלוי. את מנהלי העיזבון מייצגים בהליך עורכי הדין אלי כהן ואור לוסטגרטן ממשרד גורניציקי ושות'. את חברת סנטראל יורופיאן מייצג משרד נאמן ציפורי קינן ומשרד ויקטור תשובה.
