פרשת שרית דנה: שיחרר את הלוקר

ביום חמישי נרשמה התקפלות הדדית: מנכ"ל משרד רה"מ הראל לוקר חזר בו מהתנגדותו להארכת כהונות שרית דנה ויורם הכהן ומשרד המשפטים יזכה לראות את שני בכיריו מכהנים חודשיים נוספים במקום השישה שביקש. בכך בא לסיומו מאבק יצרי, לעתים מכוער, שהיטלטל בין הדם הרע הפרסונלי בין שתי עובדות מדינה בכירות, לבין הדם הרע המוסדי בין שני משרדים חשובים, משרד רה"מ ומשרד המשפטים. כאשר ממעל מרחפת שאלה נוספת: מי בעל הבית - הממשלה או משרד המשפטים.

לשמור על השומר

רפורמת הנדל"ן של נתניהו בהובלת מנכ"ל משרדו נקלעה למחלוקות עזות בין ראש מנהל התכנון במשרד הפנים בינת שוורץ לבין "שומר הסף", המשנה ליועץ המשפטי לממשלה עו"ד שרית דנה. העימותים המקצועיים גלשו למישור האישי והפכו את העבודה המשותפת לבלתי נסבלת. ואז נקרתה בידו של לוקר הזדמנות לגיטימית יותר או פחות, להיפטר מדנה. הקדנציה שלה הסתיימה בדצמבר 2012 ולוקר בכובעו הנוסף כיו"ר ועדת החריגים השתמש בכוחו שלא להאריך את כהונתה. כדי לשמור על הפאסאדה העקרונית ולהצניע את הפרסונלית, דחתה הוועדה בראשותו בקשות להארכת כהונה לשלושה בכירים נוספים ביניהם ראש רמו"ט עו"ד יורם הכהן.

לוקר. מאבק על משילות צילום: מיקי נועם אלון

ואז, נשפך למדורה הזו שמן נוסף: עתירת עו"ד דן חי לבג"ץ נגד אי סבירות ההחלטה בעניינו של הכהן. הכהן נקלע לשטח אש. המאבק בבג"ץ התנהל בעניינו, כשהמלחמה האמיתית היתה על דנה.

במשרד המשפטים בטוחים ששיקוליו של לוקר פסולים, שהוא מבקש להכתיב מי יהיה - או לפחות מי לא יהיה - שומר הסף המשפטי. המשרד החליט להגיב: ראשית, הוא פיזר את ועדת האיתור למציאת מחליף מכוח "החמרה" (מיותרת לטענת לוקר) שנטל על עצמו בהתנדבות היועמ"ש יהודה וינשטיין בגלל הקרבה לבחירות; שנית, הוא סירב, בניגוד למתחייב, למנות ממלא מקום זמני לדנה ולהכהן, כאילו מדובר בשני עובדים שאין להם תחליף עלי אדמות; שלישית, הוא החליט להתעקש ולפנות שוב לוועדת החריגים כדי שתשנה את דעתה.

וינשטיין. החמרה בהתנדבות צילום: מיקי נועם אלון

הסיכום עד כאן: על מהלך פסול, הגיב המשרד במהלך פסול. כל צד משוכנע כמובן שהפסול הוא רק בצד השני. במשרד המשפטים בטוחים שלוקר הפעיל שיקולים זרים בהחלטתו שלא להאריך את הכהונות. במשרד, אגב, נחלקו הדעות. המתונים סברו שהמהלך של לוקר כשר אבל מסריח. הקיצונים סברו שמסריח ולא כשר.

הניף את נס המרד

מבחינת לוקר, המאבק הוא על משילות. מבחינתו, דנה היא לא רק חסם משפטי אלא חסם מדיניות שמנצל את מעמדו כדי להערים קשיים שלא רשומים בספר החוקים. לוקר, מבחינה זו הוא "פרידמניסט" שסבור שיש להגביל את הפיקוח המשפטי לגבולות שלטון החוק ולא להרחיבו לעיצוב נורמות וכפיית טהרנות.

ביום חמישי חזר בו לוקר לטובת פשרה. בהצבעה החוזרת הוא נמנע, והכשיר את החזרתה של דנה לחודשיים. שני הצדדים הבינו שהקרע מתחיל לגבות מחירים גבוהים מדי. מצד שני, מצטייר לוקר כמי שהניף את נס המרד על שלטון המשפטנים, ועל הדרך גרר את המשרד המכובד להתנהלות שזיכתה אותו בנזיפת שופטי בג"ץ - על מחדליו באיוש משרה כה חשובה. של הכהן כמובן.