מי יגן על המשקיעים?

בשבוע שעבר פורסמו שמות חברי נציגות בעלי האג"ח שנבחרה לנהל את המו"מ מול אלביט הדמיה שבשליטת מוטי זיסר על הסדר החוב. מבט זריז על הרשימה העלה תמיהה מיידית: איפה המוסדיים? אחרי חודשים ארוכים של קו מיליטנטי קולני נראה היה כאילו מנהלי ההשקעות מתנערים מאחריותם על כספי הציבור ברגע האמת.

אז פנינו למוסדיים להבין מדוע אין בנציגות ולו גוף מוסדי אחד לרפואה. ציפינו למצעד של תירוצים בסגנון "אכלו לי, שתו לי". הופתענו. אם להודות על האמת, לרוב המוסדיים הגדולים היו טיעונים משכנעים.

מגדל, שבדרך כלל "ששה אלי קרב" בהסדרי החוב, מכהנת כבר בנציגות החברה־הבת של אלביט הדמיה, פלאזה סנטרס. מי שנאבק למנוע חלוקת דיבידנד מהחברה־הבת לא יכול לכהן בנציגות של החברה־האם.

גם כלל ודש מחזיקים בפלאזה סנטרס, ואם זה לא מספיק - הצטרפותם לנציגות באלביט הדמיה היתה עלולה להעמיד אותם במצב של ניגוד עניינים נוסף, בשל אחזקה גם בסדרות האג"ח הקצרות וגם בארוכות של אלביט הדמיה.

לאקסלנס, הראל, מיטב ופסגות אין כלל חשיפה לאג"ח של אלביט הדמיה, בין אם בזכות שזיהו בזמן את הרעה מתקרבת ובין אם בגלל שבחרו להיפטר מתפוח האדמה הלוהט, רגע לפני שהוא חורך את אצבעותיהם.

כך או אחרת, תהליך מיפוי המוסדיים הגדולים סיפק הסברים להיעדרותם הבולטת מהנציגות, אך גם תובנות חשובות ביחס למעמדו ההולך ומתערער של מוסד הנציגות בהסדרי החוב.

קשרו למוסדיים את הידיים

מלכתחילה המגבלות שהוטלו על חברי הנציגויות לא עודדו, בלשון המעטה, את המוסדיים לכהן בהן. במטרה למנוע שימוש במידע פנים, רשות ניירות ערך קבעה סייגים שמגבילים את הגופים המוסדיים במסחר באג"ח ובכך "קשרה להם את הידיים".

מאבקי השליטה של הנציגויות מול הנאמנים, שבהם כל אחד מהצדדים משוכנע שהוא צריך להיות זה שנותן את הטון בהסדרי החוב, ותיקון 18 שהכניס למשוואה גם את המומחה הכלכלי מטעם בית המשפט, תרמו אף הם לנסיגה שחלה במעמדן של נציגויות מחזיקי האג"ח.

בקרב הגופים המוסדיים מתחילה לתפוס לעצמה מקום של כבוד הגישה שעל פיה ניתן להשפיע על הסדרי חוב ולשמור על האינטרסים של מחזיקי האג"ח גם מבלי לכהן כחברי הנציגות הרשמית.  כדי לשלוח מכתב מאיים לבעל השליטה ולדירקטורים או לפנות לרשות ני"ע - די בכינוס של ועדת השקעות.

לראיה, הנהלת אלביט הדמיה הסכימה להיענות לדרישת מחזיקי האג"ח מהסדרות הארוכות ועצרה את התשלומים לסדרות הקצרות עוד בטרם מונתה נציגות כלשהי.

"הם לא נחמדים"

כך, זירת ההתגוששות הרשמית של הסדרי החוב מתפנה לטובת "שכירי החרב". אנשים פרטיים, חלקם עם עבר עשיר בתפקידים בכירים בשוק ההון, שידעו לנצל את גל הסדרי החוב של השנים האחרונות כדי להפוך למומחים בתחומם.

לנציגות של אלביט הדמיה נבחרו שמואל אשל, עופר גזית ואדוארד קלר, שמות שקרוב לוודאי גורמים לאנשים כמו יצחק תשובה ורמי שביט להזעת יתר, או כפי שאמרה גולדה מאיר על הפנתרים השחורים - "הם לא נחמדים". במבחן התוצאה, כפי שהסתבר במקרים כמו דלק נדל"ן, אינספייר ואחרים, הוכח שהם יודעים להוביל קו תקיף ובלתי מתפשר ולנהל משא ומתן עיקש, לא פחות מעמיתיהם המוסדיים.

בסופו של יום, היעדרותם של המוסדיים מהנציגות של אלביט הדמיה עשויה להתברר ככזאת שמיטיבה עם מחזיקי האג"ח. אולם ניתן יהיה לשפוט זאת רק על פי מבחן התוצאה, ככל שהסדר החוב יתקרב לקו הסיום.