נטל המע"מ כבד יותר על השכבות החלשות

במבט ראשון, מע"מ הוא המס השוויוני ביותר שיש. להבדיל ממס הכנסה, שמחצית מהעובדים בישראל לא משלמים כי השכר שלהם נמוך מדי, ואחרים מתחמקים ממנו כי אינם מדווחים על הכנסות - אין שום דרך להתחמק מתשלום מע"מ. כל הצרכנים במשק משלמים אותו, גם אלה שאינם עובדים, גם אלה שמשתכרים מיליונים. אך כאן בדיוק טמונה הבעיה. מפני שהמע"מ לא משתנה בהתאם לרמת השכר הוא מכביד יותר על בעלי השכר הנמוך, כך שלמעשה זהו המס הרע ביותר שיש, אם אתה נמנה עם החלק הנמוך של האוכלוסייה.

לכאורה, העשירון העליון משלם מכיסו מדי חודש 18% מעוגת ההכנסות של המשק ממע"מ, פי שלושה מחלקו של העשירון התחתון בעוגה זו. אלא שהיחס הזה היה צריך להיות גבוה בהרבה, אם הוא היה תואם את היחס בין השכר הממוצע בעשירון העליון לבין השכר הממוצע בעשירון התחתון.

ההכנסה הממוצעת בעשירון העליון גבוהה פי עשרה ויותר מההכנסה בעשירון התחתון. לכן, אם מסתכלים על תשלום המע"מ החודשי ביחס להכנסה החודשית, רואים כי למעשה נטל המע"מ כבד יותר בעשירונים התחתונים לעומת הנטל על העשירונים העליונים.

על אף שזהו מס רע, לא שוויוני ומגדיל פערים, המדינה לא יכולה להרשות לעצמה לוותר עליו. למעשה, ישראל התמכרה להכנסות ממע"מ, כי בעשור האחרון היא הקטינה עוד ועוד את מס ההכנסה עד שב־2010, לראשונה, ההכנסות ממסים על צריכה (שמורכבות בעיקר ממע"מ) היו גבוהות יותר מאשר הכנסות המדינה ממסים על עבודה (מס הכנסה ומס חברות, בעיקר).