מהפרה ועד למדף: למה החלב שלנו יקר?

שוב סוערות הרוחות סביב משק החלב. שלשום חתם שר האוצר על העלאת מחירי מוצרי החלב שבפיקוח, והם יתייקרו ב־3.5%. באוקטובר האחרון עלה מחיר המטרה שמשלמות המחלבות לרפתנים ב־20 אגורות למחיר של 2.36 שקלים לליטר. בתגובה לעליית מחיר המטרה החליטו המחלבות להעלות את מחיריהם של מוצרי חלב רבים. לעומת זאת, מחירם של מוצרי החלב שבפיקוח לא עודכן, ונראה היה שבאוצר המתינו לחלוף הבחירות כדי לאשר את הגזירה.  

מחירי מוצרי החלב שבפיקוח מתבססים על נוסחאות שונות וסקרים תקופתיים - הרבה מאוד נתונים שבקרטון ליטר חלב 3% מיתרגמים ל־6.49 שקלים. מדוע הצרכן הישראלי משלם על חלב מחיר הגבוה משמעותית מזה שמשלם הצרכן ברוב המדינות המערביות? האם אלו הרפתנים שחולבים את הצרכנים? או שאולי אלו המחלבות ותנובה בראשן שגוזרות קופון שמן? ומה חלקן של רשתות השיווק בבעיה?

משק החלב בישראל רווי בספינים ובאינטרסים. לכן, כדי לפצח את מחיר החלב, יצאו כתבי "כלכליסט" לבדוק את העניינים בשטח: נפגשו עם אנשי מועצת החלב, קיימו שיחות עם ועדת המחירים, ביקרו במרכזי המזון המספקים אוכל לפרות, סיירו ברפתות במושבים ובקיבוצים, לא הזניחו את המחלבות ובילו שעות מול המדפים שבמקררי רשתות השיווק. היציאה לשטח לוותה בהתחייבות להיצמד רק לעובדות מוחלטות ולנתונים ברורים, וכמובן להימנע משימוש כלשהו בקלישאה ההיא על החלב שנשפך.

במסע הארוך בשביל החלב נוהלו שיחות עם כל הגורמים בענף שניאותו להציג את הזווית שלהם. החל במנהלי מרכזי מזון, דרך הרפתנים וכלה ברשתות השיווק. המחלבות, לעומת זאת, הן המקטע היחיד שנקט אסטרטגיה של "דום שתיקה", המשותפת לכל השחקנים הגדולים, תנובה, שטראוס וטרה. אילו לא היו נתונות לחוקי ההגבלים העסקיים, ניתן היה לחשוד שמדובר בקנוניה מתואמת היטב.

חלק מהמחלבות רצו "לשתף פעולה" ולדבר אוף דה־רקורד, אלא שכחלק מהמשימה היומרנית של ניקוי הרעשים והספינים שרובצים על משק החלב, יוצגו בכתבה רק נתונים רשמיים וכאלו שהתקבלו מגורמים שמוכנים לעמוד מאחורי הנתונים והאמירות שלהם.

תחנה ראשונה: הרפתות

המדינה ויתרה על הרפתנים הקטנים

היעד הראשון במסע שלנו היה לחוליה הראשונה בשרשרת - הרפתנים. עבור כל ליטר חלב המחלבות משלמות לרפתנים סכום שנקבע בהתאם לנוסחה הקבועה בחוק החלב ונקרא מחיר מטרה. סכום זה נקבע על סמך עלויות ייצור החלב לרפתן שנמדדות מדי שנתיים באמצעות סקר המבוצע על ידי מועצת החלב. באוקטובר האחרון העלה משרד החקלאות את מחיר המטרה בשיעור חד של 9.4%, ויצר תגובת שרשרת אצל המחלבות ובמקררים של רשתות השיווק. הזינוק החד במחיר המטרה הוסבר בעיקר בעלייה המטאורית במזון לפרות ובייחוד במזון המרוכז שעלה ב־19.3% בשלושה חודשים. הרכיב המשמעותי ביותר בהוצאות המוכרות של הרפתן הוא המזון, שעולה 145 אגורות לכל ליטר חלב ומהווה כ־62% ממחיר המטרה.

הרפת הפסטורלית של רני כץ ממוקמת במושב באר טוביה, הנמצא ליד קריית מלאכי. כץ הוא רפתן כבר 35 שנה, אל"מ במילואים ודור שלישי לרפתנים. לדבריו, עליות המחירים הן תוצאה מצערת של התנהלות משק החלב בשנים האחרונות, "ב־2005 שר האוצר הירשזון הוציא מפיקוח מוצרים רבים. זה היה האות להשתוללות המחירים. זהבית (כהן יוסף, ששימשה בעברה כמנכ"ל תנובה - נ"צ) התחילה ב־2008 להריץ את המחירים למעלה, והתחרות היחידה שהיתה באמת בשוק החלב הישראלי היתה בין המחלבות והרשתות - מי יעלה יותר את המחיר. כל הסיפור של תחרות בשוק המזון בארץ, אין דבר כזה. בשנים 2008–2010 מחיר המטרה היה במגמת ירידה, אך המחיר לצרכן רק המשיך לטפס, וזה התבטא בכיסן של המחלבות והרשתות".

באשר לסקר הקובע את מחיר המטרה, אומר כץ כי הוא לא מביא בחשבון את כל העלויות, "חלק מהתקנות החדשות הן שלא ניתן להוציא יותר זבל מהרפתות לשטחים, אלא שהוא חייב לעבור דרך אתר. זה מקפיץ עלויות בצורה מפחידה. אין לזה הצדקה וזה לא משהו שעושים בעולם. אם הם היו מסתכלים על המשמעות של הנושא הזה, הם היו נרגעים קצת".

בראשית נובמבר אושר המתווה הרב־שנתי לייעול ענף החלב (מתווה לוקר) על ידי הממשלה, מועצת החלב והתאחדות מגדלי הבקר. המתווה קבע כי מחיר המטרה יופחת בהדרגה עד 2016 ב־6.8 אגורות, כלומר ירידה של 1.7 אגורות בשנה. כמו כן עד שנת 2016 יוקפא מנגנון עדכון מחיר המטרה לפי סקר הרפתות. רפתנים שירצו לפרוש מהענף יוכלו למכור את המכסה השנתית שלהם לייצור חלב לפי שווי של 2.8 שקלים לליטר, ואילו רפתנים שירצו להגדיל את מכסתם יוכלו לעשות זאת באמצעות מענקים ממשלתיים. 

צילום: צביקה טישלר

מתווה לוקר סימן מטרה מסביב לראשם של רפתנים קטנים כמו כץ, שמפיק 530 אלף ליטר חלב בשנה ומחזיק עדר של כ־60 פרות. כבר היום קשה לרפתנים מסוגו של כץ להתפרנס, ואם הם לא יגדילו את הרפת שלהם, הם ייאלצו לפרוש בשנים הקרובות. שכרו החודשי של כץ מסתכם בכ־8,800 שקל, ולכן הוא נאלץ למצוא תעסוקות נוספות במקביל לרפת.

מרבית הרפתות הגדולות בישראל הן בבעלות הקיבוצים, שמצליחים לייצר רווח גבוה יותר מעמיתיהם במושבים וליהנות משכר עבודה הגבוה אף מזה שמיוצג במחיר המטרה. על פי תחשיב מחיר המטרה, רפתן שעובד לבדו ברפת קטנה עם 50 פרות חולבות, ויש לו מכסה של כ־500 אלף ליטר בשנה, נשאר עם כ־15.4 אלף שקל בחודש. אלא שהתחשיב אינו מביא בחשבון את היעילות הנמוכה ברפת הקטנה, כך שלמעשה, לאחר ההוצאות השכר החודשי ברוטו נע בטווח של 10,000–7,000 שקל.

לדברי כץ, כל רפת במדינה מתייעלת בכ־2% בכל שנה, כך שממילא הרפתות הלא יעילות מוצאות את דרכן החוצה. אם הרפתות רק מתייעלות עוד ועוד, מדוע מחירי החלב ממשיכים להאמיר? "שיעור ההתייעלות קטן יותר משיעור התייקרות הסחורות. התייעלנו ב־20% והמחירים עלו ב־60%". לחיזוק טענתו, הוא מוסיף כי "בארץ בממוצע עלות החלב הגולמי בתוך מוצרי החלב היא 35%–37%. הממוצע העולמי הוא 45%, באירופה זה 55% ובארצות הברית 50%, למה? כי בארץ יש הרבה טרמפיסטים בדרך שמקפיצים את המחיר הסופי". אחד הגורמים שמציין כץ הוא המדינה. כץ תוהה מדוע נגבה מע"מ על מוצרי מזון בסיסיים, כאשר רכיב המע"מ במחיר החלב מהווה כשקל על כל קרטון: "בעולם המע"מ על מוצרי מזון הוא חצי אחוז ואפילו אפס אחוז".

כץ, שמשרת ביותר מ־100 ימי מילואים בשנה, היה יכול עד היום להסתדר עם סיוע מאשתו ומבניו, אבל אם הוא יחליט לסגור את הרפת יום אחד, הבעיה תהיה לא רק שלו ושל משפחתו, כי אם של מדינת ישראל. התוכנית המקורית של המדינה לגבי ענף הרפת היתה לעודד תעסוקה בשטחים מרוחקים, כך שהשאלה מסביב למשק החלב היא גם שאלה פוליטית ואידיאולוגית. הבחירה של הממשלה הנוכחית לוותר על רפתנים כמו כץ היא, אם תרצו, הכרזה על פשיטת רגל דו־ראשית - ערכית ומסחרית.

כץ מסכם בכעס: "שלא יהיו אי־הבנות, מועצת החלב בשנים 2006–2011 לא מילאה את תפקידה ולא מימשה את ההגנה על הצרכן. הנציגים שלנו הביעו מחאה, אבל פחדו לצאת עם זה לעיתונות, חשבו שיצליחו לסגור את זה במועצת החלב. אם מועצת החלב היתה מבצעת את תפקידה ודופקת על השולחן בתנובה, זה לא היה קורה".

תחנה שנייה: מועצת החלב

הציבור מממן את קידום המכירות

במועצת החלב חברים נציגי הממשלה, יצרני החלב, המחלבות וארגוני צרכנים, ומטרותיה המרכזיות הן להבטיח אספקה סדירה של חלב ומוצריו ומחיר נאות ליצרני החלב, למחלבות ולציבור. מועצת החלב נהנית מתקציב שנתי של כ־69 מיליון שקל המגיע מהיטל שמתווסף למחיר המטרה, בסך 4.7 אגורות לכל ליטר חלב. התקציב משמש בין היתר לתפעול שוטף של המועצה, ביטוח עדר הבקר, ויסות החלב בין עונות השנה, שיווק, מחקר, הדרכה וחינוך לצריכת חלב ומוצריו. יוצא אפוא שצרכני מוצרי החלב מממנים את קידום המכירות והחינוך לצריכת מוצרי חלב, בשעה שראוי היה שהמרוויחות ממכירות החלב - החברות המסחריות, המחלבות ורשתות השיווק - יהיו אלו שישקיעו בשיווקו.

הפגישה הבאה שערכנו היתה עם נציג מועצת החלב, כלכלן המועצה לירון תמיר. תמיר מסביר את ייחודיות משק החלב הישראלי, "החקלאות בכל העולם לא עובדת רק משיקולים של יעילות כלכלית, ולכן בכל העולם יש תמיכות ברפתות. גם בקליפורניה הקפיטליסטית תומכים ברפתות, בין אם על ידי הקשחת תנאים ליבוא ובין אם על ידי רשתות ביטחון. האירופים תומכים וגם היפנים. למעשה אנחנו מתמודדים גם עם היבוא וגם עם התמיכות המקומיות מעבר לים. אם הממשל האירופי שם סובסידיה של חצי שקל על כל ליטר חלב, אנחנו צריכים להתמודד גם עם זה". בנוסף, אומר תמיר, "באירופה יש גם יתרונות מוחלטים שלנו אין. עם כל זה שלנו יש הפרה הכי טובה והרפתן הכי חכם, פה יש 200 מ"מ של גשם, ושם יש 2 מטרים בשנה, וזה מוזיל להם את המזון".

תמיר מסביר כי ענף החלב הוא אחד הענפים המתוכננים ביותר, והוא מתוכנן שנתיים וחצי קדימה. בכל העולם מתמודדים עם התכנון הזה בשלוש דרכים אפשריות, קואופרציה, רגולציה או אינטגרציה. "קואופרציה, כפי שהיה בישראל בעבר, מבטיחה נתח הוגן לכל מקטע בשרשרת הייצור, אבל היא לא מבטיחה התייעלות. מודל האינטגרציה קיים אבל אנחנו לא רוצים אותו כי זה מודל שיש בו אריסים - הבעלים הם המשווקים, ואז הם ישלמו לרפתנים שכר כמו שהם משלמים לקופאיות שלהם. המודל השלישי הוא הרגולציה, שנועדה להבטיח לרפתנים שכר הגון וגם לצרכנים חלב במחיר הוגן. הבעיה עם רגולציה היא שבענף החלב יש מעל 1,000 מוצרים, כשמתוכם רק עשרה מוצרים בפיקוח".

אז למה בעצם באים בטענות לרפתנים, אם הם מרוויחים כל כך מעט?

"כי זה הכי קל. אתה יודע מה זה להתעסק עם רוני קוברובסקי מהחברה הישראלית למשקאות קלים? אתה יודע מה זה להתעסק עם אייפקס ומאיר שמיר? יותר קל להתמודד עם חייט ממושב גילת. הוא יצעק, הכלבים ינבחו, והשיירה תעבור. לכולם יותר קל להתעסק עם היצרנים. אלו 3,000 משפחות, שמתוכן למי שכואב באמת זה המושבניקים. חוץ מזה, זה יותר קל מבחינת החוק. להתחיל לעשות רגולציה מאוד עמוקה ולהכניס את כל המוצרים לפיקוח זה מאוד קשה. תמיד יהיו עוקפי רגולציה, והרבה פעמים הרגולציה יצרה תיאום מחירים. אז הכנסת את הלחם השחור לפיקוח, ומאז אתה לא רואה אותו בכלל במאפיות. הרגולציה היא לא פתרון גורף".

אז אצל מי הכשל?

"לנו ברור שהכשל לא אצל הרפתנים. אז בסדר, אפשר להתייעל, מועצת החלב תגיד את זה ראשונה. אם אפשר לייצר את החלב בשני שקלים ולא ב־2.36, והמחיר הוא שמאה יצרנים ילכו הביתה, אז צריך לעשות את זה, אבל אלו גבולות המשחק שלנו. מתוך שני שקלים, 1.20 זה האוכל. אנחנו משחקים פה על 80 אגורות, וכשאתה מתייעל ב־10% אז זה שמונה אגורות, זה הכל".

ומי היה החזיר?

"אני חושב שהחזירות של השנים הקודמות היתה אצל הקמעונאים. מאוד קשה לראות את זה במאזנים שלהם. הם מראים רווחיות נמוכה כי הם כל הזמן פותחים סניפים. גם במחלבות הגדילו את הרווחיות, אלא שהן טוענות שבעבר הן היו בתת־רווחיות. לזה אני לא יכול להתייחס".

תחנה שלישית: המחלבות

השוק תלוי בתנובה שדואגת לבעלים

באופן מפתיע, לא תנובה ולא טרה, שמייצרות את החלב שנמצא בפיקוח, הסכימו להתראיין לציטוט. גם בשטראוס, שאינה מייצרת חלב בפיקוח, סירבו להתייחס לציטוט לסוגיית רווחיות החלב. נראה כי אחרי מחאת הקוטג' מעדיפים יצרני מוצרי החלב להנמיך פרופיל.

עד 2005 תנובה היתה קואופרציה בבעלות יצרני החלב, ומטרתה היתה לספק לרפתנים פרנסה עם רווח נאה. אלא שמאז השתנה דבר אחד - הבעלים. אם בעבר תנובה דאגה לרפתנים, לקיבוצים ולמושבים, כעת היא דואגת לקרן אייפקס ולחברת האחזקות מבטח שמיר. תנובה הפכה באופן הדרגתי אך עקבי לחברה שממוקדת בהשאת רווחים לבעלי מניותיה החדשים, בין היתר תוך העלאת מחירים במוצרים שאינם בפיקוח.

מכירות מוצרי החלב בישראל מוערכות ב־8 מיליארד שקל בשנה, ומתוכן 1.5 מיליארד שקל הם של עשרת המוצרים המפוקחים: חלב בקרטון ובשקית (1% ו־3%), אשל, גיל שמנת חמוצה, חמאה, גבינת עמק וגבינת גלבוע. שלוש יצרניות החלב הגדולות קולטות יותר מ־95% מהחלב הגולמי במשק, כאשר תנובה מוגדרת כמונופסון, היות שהיא לבדה קולטת כ־75% מהחלב הגולמי שהרפתנים מייצרים. נוסף על כך, תנובה היא המחלבה היחידה שבבעלותה מפעל לייבוש חלב, המאפשר לה להעביר כמויות חלב המיוצרות בחורף לצריכה בקיץ, אז תנובת הפרות פוחתת. כתוצאה מכך, נוצרה תלות של כלל משק החלב במחלבה אחת.

מחירם של המוצרים המפוקחים נקבע בהתאם לחוק הפיקוח על מחירי מצרכים ושירותים ועל סמך דו"ח סוארי, המתבססים על עלויות ייצור ועל תשואה להון של 6%–12%. המשמעות היא שאם תנובה משלמת לרפתנים ולמועצת החלב 2.36 שקלים לליטר, ומוכרת לקמעונאי את החלב תמורת 4.82 שקלים, היא נותרת עם 2.40 שקלים, כאשר הרווח שלה עומד על כ־14–28 אגורות. עם זאת, לעתים נותנת תנובה הנחה למשווקים, בהיקף של כ־%5, כך שהרווח מצטמצם.

היות שתנובה היא מונופול ברוב המוצרים המפוקחים, הנוסחה לקביעת מחירם מתבססת על מבנה העלויות שלה בלבד. עובדה זו ככל הנראה תורמת לכך שהמחיר לצרכן יהיה נמוך יותר, מאחר שתנובה נהנית מיתרונות לגודל ומיעילות גבוהה יותר בייצור ביחס למחלבות הקטנות, אלא שהיא גם יוצרת חסמי כניסה לשוק ובכך מפחיתה את התחרות בענף.

בשונה מתנובה, שטראוס נמנעת מייצור רוב מוצרי החלב שבפיקוח, אך שולטת ביד רמה בתחום מעדני החלב, שבו היא מונופול מוכרז. כך נוצר מצב שוק בעייתי שבו רק שתי חברות מייצרות חלב שמחירו מפוקח - תנובה וטרה שבבעלות החברה המרכזית למשקאות. העובדה כי ליטבתה, המחלבה של שטראוס, אין מוצרים בפיקוח אינה מקרית. חלק מהאסטרטגיה שלה היא לייצר מוצרים עם ערך מוסף לצרכן, כמו חלב מועשר, המייצרים גם ערך מוסף לשטראוס. זאת הודות לשיעורי הרווח הגבוהים יותר במוצרים שאינם בפיקוח.

משיחות שקיימנו עם גורמים שונים במשק החלב, בהם רפתנים ובכירים ברשתות שיווק, עולה שלעתים משלמות המחלבות לרפתנים אגורה עד שתיים מעבר למחיר המטרה, ולעתים נותנות הנחה לרשתות השיווק. לכאורה, יש בכך כדי להעיד שאופן קביעת המחירים המפוקחים מותיר בידי המחלבות רווח נאה, שמאפשר להן לתגמל רפתנים ולתמרץ קמעונאים. מעבר לכך, חשוב לזכור כי שוק החלב הישראלי מצוי באנומליה קשה, על רקע העובדה שיש עשרה מוצרים מפוקחים, בעוד שיתרת המוצרים אינה מפוקחת. המשמעות היא כי אם לוחצים את המחלבות במוצרים המפוקחים, אין להן מניעה מלהעלות בהתאמה את מחירי יתר המוצרים, כפי שקרה עם הקוטג'.

בשנים 2009–2010 צנח מחיר המטרה של ליטר חלב ב־9.5%, מ־2.1 שקלים ל־1.9 שקלים. הירידה לא התבטאה במחירי המוצרים הלא מפוקחים, שרק המשיכו לעלות. מחקר שנערך ביחידה לכלכלה, מחקר ואסטרטגיה במשרד החקלאות, הראה כי בשנים 2005 ו־2010, שבהן מחיר המטרה היה זהה, גם מחירי החלב בקרטון ובשקית היו כמעט זהים. לעומת זאת, מוצרי החלב שלא בפיקוח התייקרו בשנים אלה בשיעור של 4%–21%, כאשר העליות החדות ביותר נרשמו בגבינות הצהובות, בקוטג' 5% ובמעדני חלב עם קצפת, שהוצאו מפיקוח במהלך התקופה.

מחאת הקוטג', שפרצה ביוני 2011, טלטלה את שוק המזון והעלתה לסדר היום הציבורי את נושא יוקר המחיה. בעקבותיה האדישות שאפיינה את הצרכן הישראלי נעלמה, וחייבה את יצרני המזון להגיב למה שנראה בקיץ 2011 כשינוי בהרגלי הצריכה של הציבור. עם זאת, ניתוח התוצאות הכספיות של תנובה ושטראוס מגלה שהשתיים למדו להתמודד עם המציאות החדשה, והצליחו להתגבר על הקשיים שהערימו הצרכנים.

תנובה, שעמדה בעין הסערה וספגה את רוב החצים מהציבור בקיץ אשתקד, הציגה שחיקה ברווחיותה בעקבות המחאה. עם זאת, בהשוואה למחצית השנייה של 2011, שבה הגיעה המחאה החברתית לשיאה, תוצאותיה של החברה במחצית הראשונה של 2012 מעידות על שיקום מרשים וחזרה מהירה לרמות הרווח שהכירה לפני המשבר. הרווח התפעולי של תנובה במחצית הראשונה של 2012 עמד על 305 מיליון שקל, ירידה של 5% לעומת המחצית הראשונה של 2011. עם זאת, מדובר בזינוק של 88% בהשוואה ליולי־דצמבר 2011, שיא תקופת המחאה, שבה עמד הרווח התפעולי על 164 מיליון שקל. סביר להניח שבתוך זמן קצר תוכל תנובה לחזור לרמת הרווחיות של 2011.

תחנה רביעית: רשתות השיווק

שופרסל ומגה גובות את המחיר המקסימלי

לצד תנובה, מחאת הקוטג' סימנה גם את רשתות השיווק כשטן הגדול, שגוזל את כספי הצרכן הישראלי. בחזית האש ניצבה שופרסל של נוחי דנקנר שהוחרמה בטענה שהיא גוזרת רווחים לא סבירים על הקוטג'. היום כבר ניתן לומר בבטחה שמחיר הקוטג' אמנם ירד, אך הרשת עדיין גובה מחירים גבוהים על קרטוני החלב. בשונה מרשתות אחרות היא גובה את המחיר המקסימלי האפשרי לקרטון חלב 3%.

נכון להיום, מחיר המקסימום לקמעונאי של חלב 3% בקרטון הוא 4.86 שקלים (ללא מע"מ). מרווח בין המחיר לקמעונאי למחיר לצרכן נקבע במסגרת הפיקוח, והוא נע בין 10% ל־15%, קרי 69–46 אגורות לליטר חלב. בפועל, רשתות השיווק נהנות מהנחות של עד 5% מהמחלבות, כך שהן יכולות אף להגיע למרווח של שקל לכל קרטון.

דווקא שופרסל ומגה, הרשתות הגדולות, שככל הנראה נהנות מהנחות גבוהות, נוקבות במחיר המקסימלי. עם זאת, יש רשתות שבהחלט מגלגלות לפחות חלק מההנחות אל הצרכן. כך לדוגמה, קרטון חלב 3% נמכר בסניף רמי לוי שברמת החייל ב־5.54 שקלים בלבד, ובעדן טבע מרקט ב־5.29 שקלים - 15.6% פחות מהמחיר המפוקח. לדברי רמי לוי, "לאורך כל הדרך מכרנו את כל מוצרי החלב מתחת למחיר המפוקח. אנחנו מעדיפים למכור הרבה ולהרוויח קצת". דבריו מחזקים את הטענה כי הרשתות הגדולות גוזרות קופון נאה ביותר - הן נהנות ממרווח גבוה יותר מהרווח של לוי ופרוביזור.

עם זאת, הפערים העצומים במחיר החלב שבפיקוח מתגמדים מול הפערים בחלב שאינו בפיקוח. כך למשל, פער המחירים של החלב המועשר של יטבתה ברשתות השונות מגיע ל־1.74 שקלים.

אנקדוטה ספק משעשעת ספק מטרידה שגילינו בעת מסענו ברשתות השיווק קשורה להשוואת מחיר שקית חלב לקרטון חלב: הפער בין שקית חלב 1% לקרטון חלב 1% הוא 1.13 שקלים. לעומת זאת, הפער בין שקית חלב 3% לקרטון חלב 3% הוא 1.23 שקלים. המשמעות היא שלכאורה אריזת קרטון חלב 3% יקרה ב־10 אגורות מזו של קרטון חלב 1%. האם ייתכן שהצבע הכחול שעל קרטון חלב 3% יקר יותר מהצבע האדום שעל קרטון חלב 1%?

נוסף לכך, מחירו של קרטון חלב 3% נמוך ב־40 אגורות מקרטון חלב 1%. לעומת זאת, שקית חלב 1% זולה ב־30 אגורות משקית חלב 3%. המשמעות היא כי עבור תוספת 2% שומן בשקית אנחנו משלמים 30 אגורות, ועבור תוספת 2% שומן בקרטון אנחנו משלמים 40 אגורות. עוד אנומליה בשוק החלב הישראלי.

רמי לוי מסמן את המיסוי כגורם בעייתי: "יש לנו בעיה במדינת ישראל. אם בן אדם מרוויח 15 אלף שקל, הוא משלם מס של 6,000 שקל ונשארו לו 9,000 שקל. על זה הוא משלם עוד מע"מ וארנונה ודלק, שאלה מסים עקיפים. צריך לחשוב איך לפתח את הכלכלה ובמקביל להיטיב עם התושב. אם צריך להוריד את המע"מ על מוצרי החלב זה בסדר גמור, אבל יש עוד דברים שמפריעים למחירי החלב. בכל שנה מעלים לנו ארנונה ב־2.5%, למה? הסקטור הציבורי לא מתייעל אלא מעלה מחירים כל הזמן, אנחנו שבויים שלו, אם זה במים, אם זה בחשמל, וזה מתגלגל אל הצרכן".

תחנה חמישית: המדינה

ברוב המדינות לא גובים מע"מ על מזון

מהמחקר שערכנו עולה תמונה אחת שאינה משתמעת לשתי פנים - הגוף שגוזר את הקופון המשמעותי ביותר ממחירו של החלב הוא מדינת ישראל, המטילה 17% מס ערך מוסף (מע"מ) על צריכה של מוצרים ושירותים שונים. המע"מ נחשב למס עקיף, היות שמי שנושא בפועל את עלותו הוא הצרכן.

המע"מ משפיע באופן משמעותי על מחיר החלב. על כל קרטון חלב שנמכר ב־6.49 שקלים המדינה מקבלת 0.94 שקלים כתשלום מע"מ. ללא קופון זה מחיר החלב בישראל היה קרוב בהרבה למחירו באירופה. במרבית מדינות העולם נהוג כי על מוצרי מזון לא משלמים כלל מע"מ, ובמיוחד לא על מוצרי מזון בסיסיים. גם אם פקידי האוצר יתנגדו למהלך כזה, הורדת המע"מ ממוצרי מזון אינה חלום באספמיה.

למעשה, המדינה מכה את החקלאים הישראלים בתנועת מספריים: היא גוזרת קופון שמן על המע"מ ובמקביל שמה שלשלאות על רגלי החקלאים בדמות מחירי המספוא הגבוהים. מחירי המספוא הם החלק המרכזי בעלויות הרפתנים, ומחירם נגזר מחוסר היעילות בנמלים, הנשלטים בידי המדינה, שמפחדת להתמודד עם הוועדים החזקים.

המכה השלישית שמנחיתה המדינה על החקלאים היא היבוא המתקרב של מוצרי החלב. בניגוד למדינות רבות בעולם, ישראל אינה מעניקה סובסידיות לרפתנים, כך שהם ייאלצו להתמודד עם תחרות לא הוגנת מול יריבים עסקיים מסובסדים מעבר לים.

לפני שהמדינה מאפשרת יבוא של מוצרי חלב, הצעד המתבקש הוא שתוריד מהם את המע"מ ותטפל בנמלים ובחברות המסחריות שגוזרות רווחים גבוהים על מוצרים מפוקחים. משימות כאלה דורשות רגולציה עם שיניים ויכולת לעמוד מול גופים חזקים - משימה שהמדינה נכשלה בה עד כה. מסיבה זו כנראה היא מעדיפה לפעול מול הרפתן החלש ולאפשר יבוא.