נפילה מתוכננת של טייקון

החשיבה הזו כה מושרשת שהיא משמשת אנשים לתפיסה אופטימית גם במצבי משבר, כשאין שום סיכוי לחילוץ ממנו. יותר מזה: אנחנו קצת כועסים כשזה לא עובד ככה. כך למשל, עד הרגע האחרון התקשינו להאמין שלא הצלחנו לחלץ בלא פגע את גלעד שליט. כמעט הופתענו מכך שהסיפור הסתיים במו"מ, ממש כמו בין בני תמותה רגילים.

טיפוס הרים. מתכננים בקפידה גם את הדרך למטה

הציבור מתבונן בבעלי שליטה של חברות שלהן חובות עתק ומאמין כנראה שזה יסתדר בדרך נס. לא נראה הגיוני שבעלי החברות לא יחולצו מההסתבכות שנקלעו אליה כביכול. לא ניכר אפילו שהציבור כועס, להיפך. עוקב בסקרנות אחר הסיפור. וככל שהסיפור יותר מורכב, פנטזיית החילוץ יותר מפוארת. בסופה אמורים הגיבורים למצוא את עצמם חבולים ונחלצים בשן ועין, אבל מונחתים בחוף מבטחים.

יש הרבה תום בתפיסה הזו הרואה בכל מה שקורה לחברות הללו ״הסתבכות" ובבעלי השליטה קורבנות של מצב עניינים מורכב. כחלק מהתום הזה שוכחים כנראה שמדובר באנשים מתוחכמים, המוקפים באנשים מתוחכמים לא פחות המסייעים להם לחשוב. היתכן שהתחכום שהיה מנת חלקם בדרך למעלה, נעלם להם כשהגיעו לפיסגה ואחר כך בדרך למטה?

כידוע, מטפסי הרים מתכננים בקפידה את הדרך למעלה ואת הדרך למטה. ישנם הטוענים שהדרך למטה דורשת תיכנון מדוקדק יותר בשל תחושת האופוריה, כיוון התנועה והעייפות. אין מטפס הרים שלא מתכנן את דרכו אל וחזרה מן הפיסגה, ודאי שלא מטפס הרים מנוסה. ובעלי החברות? האם לא תיכננו בקפידה את הדרך למעלה? האם לא בנו פירמידות שליטה? תכנוני מס? תוכניות למשיכת דיווידנים מחברות משורשרות ומה לא. ראינו כיצד בדרך למעלה הם הסתייעו בכל מומחה אפשרי, שכרו רגולטורים לשעבר, הפעילו לוביסטים. עבדו כמו מכונה משומנת היטב. והופס... פתאום מחליקים ככה למטה ללא שליטה, מחכים בייאוש ליחידת החילוץ.

תארו לכם מצב דמיוני בו תסריט הנפילה והחילוץ הוא תסריט מתוכנן, ממש כמו תסריט הטיפוס. שככה זה עובד, על פי התוכנית. עולים ועולים, רוכשים חברות, משרשרים, מושכים, ועכשיו כשזה מתאים, כשזה נכון, כשזה משתלם, מחליקים במדרון, במה שנראה כנפילה חופשית וסיחרור אבל הוא בעצם פירואט מתוכנן. מה כולל התכנון? למשל- הגדלת משכורות, הגנות על שליטה, עסקאות פרטיות, הרחקת בני משפחה ומקורבים מדירקטוריונים, הפסקת קניית אגח״ים גם כשהמחירים נמוכים, גיוס רגולטורים לשעבר הנתפסים מומחי חילוץ להבדיל ממומחי הטיפוס, והעיקר: מתחילים לספר את סיפור ההסתבכות שנכפתה עליהם עקב נסיבות מצערות. מה שנראה כ״נפילה של טייקון״ בהחלט יכול להיות החלקה מתוכננת, דרך להיפרד מחובות, לסגור פוזיציות ולהתייצב מחדש, עם שליטה מופחתת, הון אישי עצום, נפש שטוהרה בקצת סבל, וההיי השמור למי שהצליח לסובב את כולם על האצבע.

כשחושבים על זה זה לא כזה הזוי. נדמה לנו שכל אחד היה רוצה להישאר על הפיסגה לנצח, ולכן קשה לנו להאמין אולי שמישהו יחליט להפרד ממנה מרצונו. אבל, יכול להיות שאנשים מתוחכמים יודעים מתי צריך להתחיל להתקפל, אולי אפילו קצת לפני. ואם צריך לרדת יורדים, והדרך הזו טובה כמו כל דרך. היא גם יותר זולה משנדמה, כי כמו תמיד את החילוץ הציבור משלם. יותר מזה, היא מעוגנת במסורת, בתרבות, ממשיכה משהו המוכר לכולנו שאנחנו נוטים לקבלו ולראות בו חלק מן החיים.

ד"ר איתי שילוני הוא מייסד ומנכ"ל S2R Strategy2Results חברה לייעוץ ארגוני-אסטרטגי ומרצה-עמית בביה"ס אריסון למינהל עסקים במרכז הבינתחומי הרצליה