רק יו"ר ועדת הכספים חסר ללפיד ובנט

ראשי יש עתיד והבית היהודי חותרים באמצעות הברית הפוליטית שכרתו לקדם מהלך מובן מאליו אך כמעט חסר תקדים בפוליטיקה הישראלית. במקום התפיסה האופורטוניסטית הנפוצה בסיום כל מערכות הבחירות - ולפיה כל סיעה מנסה לשים את ידיה על מספר תיקים רב ככל הניתן - דווקא יאיר לפיד ונפתלי בנט, הטירונים הפוליטיים, פעלו במשא ומתן הסופי תחת ההבנה כי האינטראקציה המורכבת בין התפקידים הכלכליים דורשת שינוי אסטרטגי ותפיסתי. בנט ולפיד הבינו כי סמכויות המשרדים גדלות ככל שגדלה הזיקה בין העומדים בראשם, בדיוק כפי שהברית הפוליטית ביניהם הוכיחה כי השלם במקרה שלהם עולה על סך המנדטים שכל אחד מהם קיבל.

שיטת הממשל הסבוכה, פיזור הסמכויות והמסורת הפוליטית בישראל הובילו לכך שאף שהממשלה הקודמת פעלה - ברובה לפחות - להפחית את יוקר המחיה, להוזיל את הדיור ולהילחם בריכוזיות, המהלכים הקונקרטיים ליישום המדיניות נתקעו. האוצר והתמ"ת כופפו ידיים בכל הקשור להפחתת מכסים או סיוע לעסקים קטנים; אנשי אגף התקציבים ומשרד השיכון רבו על מפת העדיפויות להטבות בדיור ומענקים לרוכשי קרקעות בפריפריה; ומשרד החקלאות נלחם בכל העולם כשהשרים ניסו לגעת במחיר החלב. לכל צד היו האינטרסים שלו והאנשים שלהם היה מחויב.

אלא שערב הרכבת הממשלה נראה כי הציר הכלכלי המרכזי הכולל את כיסאות האוצר־תמ"ת־שיכון־ועדת הכספים ישתייכו ללפיד, בנט ואנשיהם. אם הסיעות יצליחו להמשיך ולשמור על משמעת סיעתית, לצד ברית פלדה ביניהן, חרף המשוכות הפוליטיות הצפויות בהמשך הדרך, ללא ספק הדבר יבוא לידי ביטוי מיידי גם בכל הקשור לקביעת מדיניות והיכולת להוציאה לפועל.

נכון. הממשלה משופעת בתפקידים נוספים בעלי אופי כלכלי המשפיעים על המשק ויישארו בידי יתר הסיעות, דוגמת השר להגנת הסביבה, פיתוח הנגב והגליל או ראשי ועדת הפנים וועדת החוקה בכנסת. תפקיד כלכלי משמעותי נוסף הוא שר הפנים. שתי הסיעות מעוניינות בו מאוד משום שהוא חולש על חלוקת הכספים לרשויות המקומיות, ולכן יסייע גם בבחירות המוניציפליות להחדיר את מועמדי המפלגות.

אלא שתפקידים אלו אינם אבני דרך בזירה הכלכלית. מניתוח "כלכליסט" עולה כי לפיד ובנט בחרו היטב באילו תפקידי ליבה כלכליים להתמקד בדרישותיהם. לפיד כשר האוצר יהיה המוציא לפועל הישיר של המדיניות הכלכלית של הממשלה הבאה. מדובר בתפקיד־על שדרכו יוכל לפיד - כבר בחודשים הקרובים באמצעות גיבוש התקציב וחוק ההסדרים — לקבוע את סדר יומה הכלכלי של המדינה. לפיד יוכל להשתמש בקיצוצים כדי לעגן סדר עדיפויות שהולם את מצעו, אם זה דרך הפחתת תקציבים למשרדי הממשלה בתקציב הבא, או בקידום רפורמות להגברת התחרות באמצעות חוק ההסדרים.

מקורבו של לפיד לוועדת הכספים

גם הוועדה המשפיעה ביותר בכנסת, ועדת הכספים, תצטרף ככל הנראה לארסנל של יש עתיד, ובראשה יעמוד מקורבו של לפיד עפר שלח. שם נוסף שעלה כמועמד לראשות הוועדה הוא יעקב פרי, אך ניראה כי עופר שלח הוא הימור בטוח יותר.

הוועדה היא המכריעה כמעט בכל הסוגיות הפיננסיות, לרבות ענייני התקציב ושינויים במדיניות המיסוי. אם האוצר מקצה את הכסף, הוועדה הזו היא זו שמנתבת אותו. קיים ציר ודיאלוג יומיומי בין האוצר לוועדה. כמעט כל צו שעליו יחתום לפיד כשר אוצר (להפחתת מכס, הגבלת שכר או שינוי בארנונה למשל) יובא לאישור חברי הוועדה. בדיוק בגלל זה מדובר בתפקיד שנתפס כפרס מכובד ביותר המוענק בדרך כלל לשותפה קואליציונית נאמנה - כפי שהיתה יהדות התורה בקדנציה האחרונה -

עופר שלח. המועמד המוביל של לפיד צילום: חיים צח

 אך גם ככליא ברק של אינטרסים וניסיונות השפעה יומיומיים מצד ראשי רשויות, רגולטורים, עמותות ואינספור גורמים מהשוק הפרטי.

היו"ר היוצא משה גפני אמנם הלך לא מעט יד ביד עם בקשותיהם של נתניהו ושטייניץ, אולם הוא גילה עצמאות מרשימה כאשר הובאו גזירות קשות ובלם אותן בגפו. כך לדוגמה, האוצר הביא לוועדה בקדנציה האחרונה תקנות להפחתת תקרת דמי הניהול בקופות הגמל. חרף התנגדות מסיבית מצד שר האוצר הצליח גפני בגיבוי חברי הוועדה להנמיך את התקרה ב־0.15% נוספים, שלהם משמעות אדירה עבור החברות והחוסכים. דוגמה נוספת לכך היא הרפורמה במס מהשנה שעברה. שטייניץ קידם שני צעדים מעוררי מחלוקת: הטלת מס עשירים והגדלת המס על המשתכרים מסביב לשכר הממוצע. גפני והוועדה ביטלו את מס העשירים בעקבות לחצים מהשוק הפרטי, ובד בבד טרפדו את העלאת המס לציבור הרחב ואפילו קידמו הפחתה. מדובר אם כן בשסתום רב עוצמה שניתן בדרך כלל לשותפה צייתנית, המעניק לה אפשרות להיות קשובה לרחשי הציבור ובעלי עניין שונים ולווסת את מהלכי המיקרו.

האם נכון שמפלגה אחת תחזיק בשני התפקידים

אם אכן יש עתיד תזכה להחזיק בשילוב המנצח של אוצר־ועדת כספים, היא תרוויח מיכולת כמעט אבסולוטית להוציא מהכוח אל הפועל את מדיניותה הכלכלית. אלא שהמפסיד העיקרי מהברית הזו עלול להיות הציבור עצמו: נציגו בוועדה של לפיד יתקשה לטרפד מהלכים קשים וסביר להניח שיפעל בהתאם לתפיסות וגחמות האוצר בראשות ראש סיעתו. מחד השיוך לאותה מפלגה מבטיח קידום מהלכים יעיל ומהיר, ומנגד מסמל את הסרתה של משוכה אופוזיציונית ומדיניות המחויבת לציבור ולא הולכת באופן עיוור אחר הממשלה.

אבן נוספת בחוליה הנה תפקיד שר התמ"ת המיועד לבנט. במשרד הרימו גבה אתמול נוכח הדרישות של הבית היהודי להרחיב את סמכויות המשרד מעבר לתפקידיו הרשמיים (ככל הנראה לספח אליו את משרד ההסברה).

מדובר במשרד עצום שחולש על נקודות מפתח בעלות השפעה כלכלית מכרעת, כחלוקת מענקים למפעלים וסטארטאפים, סחר בינלאומי ושילוב אוכלוסיות במעגל העבודה, אם למנות קומץ מסמכויותיו.

רבים ממהלכי התמ"ת מובאים לאישור סופי בוועדת הכספים גם כן. לכן ברית מתמשכת בין הסיעות תסייע לבנט היכן שלא אחת קודמו נכשל. לשם הדגמת חשיבות היחסים בין השר ליו"ר ועדת הכספים נספר את האנקדוטה הבאה: שר התמ"ת היוצא שלום שמחון ביקש לתקצב את ועדת קדמי להורדת מחירי המזון. אלא שמחלוקת בינו לבין היו"ר הנוכחי גפני הובילה לכך שהאחרון אפילו לא הסכים לאשר את ההעברה התקציבית שנועדה לממן את חברת הייעוץ הנחוצה לעבודתה של ועדת קדמי.

בכלל, נציגי התמ"ת והאוצר נוהגים להתקוטט תדיר בוועדה סביב סוגיות של יוקר המחיה, כפי שקרה לפני כמה חודשים כאשר עלה לשולחן הוועדה נושא לכאורה מינורי עד זניח - מיסוי סחבות רצפה מיובאות - שלמעשה גילם את המחלוקת התמידית בין המשרדים: הגנת התעשייה הישראלית למול הוזלת מוצרים. תפיסת העולם הכלכלית הזהה של בנט ולפיד, המקדשת תחרות, עשויה לשים סוף להתכתשות הזו.

בנט ולפיד. האם ברית הטירונים הפוליטיים תשרוד גם את המבחנים שבהמשך? צילום: אלכס קולומויסקי

תפקיד נוסף שמשתלב היטב במארג הכלכלי הוא שר השיכון, שאמור ליפול לידי בכיר הבית היהודי אורי אריאל. בנט אף ביקש מנתניהו להותיר תחת משרד השיכון את מינהל מקרקעי ישראל שמנהלה הוא בנצי ליברמן (לשעבר ראש יש"ע שחולק עם בנט אותה תפיסת עולם) ולבטל את התוכנית להעברתו למשרד ראש הממשלה. האוצר והשיכון היו עסוקים בקדנציה האחרונה בעיקר בתדרוכים זה נגד זה, כיוון שלא הצליחו להסכים על מדיניות אחידה. במשרד השיכון העדיפו מתן סובסידיות ישירות לרוכשי הדירות, ובאוצר האמינו שמהלך כזה רק יתדלק את השוק וייקר את הדירות. הלימה בין המשרדים צפויה להוביל למדיניות ברורה של הטבות אך ורק לאוכלוסיות מועדפות (דוגמת יוצאי צבא) ולשחרור קרקעות. גם מהלכים אלו מובאים לאישורה של ועדת הכספים, ולכן חפיפה בתפיסה של ראשי המשולש אוצר־שיכון־כספים עשויה להגביר במיוחד את סיכויי ההוצאה לפועל של מדיניותם.

מאידך הצהרות לפיד בדבר ריסון ההוצאות להתנחלויות עלולות להביא בדיוק כאן להתנגשות: בנט ואריאל ישתמשו בעמדות הכוח שלהם כדי לתקצב יישובים ואזורי תעשייה מעבר לקו הירוק. לפיד ייאלץ להחליט מהר מאוד למי הוא מחויב יותר: למצעו ערב הבחירות או לשותפו בנט.

בכל הנוגע לקידום הרפורמה בתחום התכנון והבנייה, לפיד ובנט ייאלצו לקפוץ למי כרישים ולהתחיל לשחות שם כדי לקדם את עמדותיהם בתחום. כבר כיום קיים סכסוך רב־שחקנים הכולל את משרדי המשפטים, הפנים וראש הממשלה. רק לאחרונה נעתרו במשרד ראש הממשלה לבקשה שהגיש היועץ המשפטי לממשלה להארכת כהונתה של סגניתו שרית דנה, יוזמת הרפורמה, עד שימונה לה מחליף. ברקע נמצאת בינת שוורץ, מנהלת מינהל התכנון במשרד הפנים, שבמתווה שלה לרפורמה בתחום התכנון והבנייה תומכים אנשי ראש הממשלה.

מקלות נוספים בגלגלי הברית עלולים לתקוע המודרים מברית האמונים. נתחיל בוועדת הכלכלה של הכנסת השייכת באופן מסורתי לסיעה הגדולה באופוזיציה. הוועדה - שאבישי ברוורמן או פואד עשויים לעמוד בראשה - אחראית על רפורמות משקיות כמו שינויים בשוק האינטרנט, הרכב והחלב, ולא על צווים והעברות תקציביות. בנט כבר הצהיר שבכוונתו לחולל רפורמות בענפים השונים הנוגעים לעבודת הוועדה מכיסאו בתמ"ת. נציגי העבודה יוכלו למרר את חייו, והוא צפוי לנסות לנתב את הנושאים לוועדת הכספים הנוחה לו יותר, או שייאלץ לכרות דילים עם שלי יחימוביץ' ואנשיה כדי לא לשקוע בבוץ פוליטי.

אבי ליכט. חולק השקפת עולם כלכלית דומה לזו של בנט ולפיד צילום: גיא אסאיג

גם תיק המשפטים הוא תיק מפתח בכל הקשור לקידום הצעות חוק ומהלכים משמעותיים. לא ברור כיצד ציפי לבני כשרת המשפטים תשתלב - אם בכלל - במתווה שייצרו הצמד לפיד־בנט. שחקן מפתח בתחום המשפטי הוא גם המשנה הכלכלי־פיסקאלי ליועץ המשפטי לממשלה אבי ליכט שמכהן בתפקיד מאז 2009, וצפוי לסיימו רק ב־2017.

במילים אחרות, הממשלה ה־33 תקועה עם משנה ליועץ המשפטי לממשלה לוחמני שלא מהסס לטרפד עסקאות ממשלתיות שבהן מעורבים אילי הון - כפי שהקפיא עסקת פוטאש־כיל עד לאחר הבחירות - ולשחרר חוות דעת שתומכות בצעדים להכבדת המיסוי על הטייקונים - כפי שעשה עם ששינסקי.

על פניו נראה כי ליכט ולבני צפויים לספק גיבוי מקצועי למהלכים משמעותיים שלפיד ובנט יירצו לקדם, אלא אם אלו יתבצרו בתפיסה קפיטליסטית קיצונית ויבקשו לקדם צעדים כמו מכירת אוצרות טבע למשקיעים זרים. שני נושאים מרכזיים שבהם מתעסק ליכט הם שכר הבכירים והריכוזיות. בכל הקשור לריכוזיות נראה כי השלושה מתואמים ומוכנים להציב מגבלות משמעותיות בפני הטייקונים. אולם בנושא שכר הבכירים נראה כי לפיד ובנט ליברלים יותר מליכט. האחרון אמנם תמך בצעדים מרוסנים בנושא, אך זאת ככל הנראה רק משום שמאחוריו עמד שר המשפטים היוצא יעקב נאמן. נראה כי אם הנושא יגיע להכרעה מחודשת - כפי שמבקשת יחימוביץ' - עלולים להתגלע מחלוקות מקצועיות בין השלושה.

ברית שיכולה להתאייד או להוות כוח אחיד ומתמשך

כך או כך, גורמים בשתי הסיעות מבינים כי הברית ששירתה את שני הצדדים בצורה כה מוצלחת עד כה עלולה להתאייד ברגע כשתצא הממשלה לדרך ותיתקל באתגרים ואינטרסים מפותלים. המבחנים הגדולים והרבים שממתינים לה עוד לפניה.

המבחנים העיקריים הצפויים לברית נעים סביב המוקדים של מצעי שתי המפלגות: הכספים לחרדים והתמיכה בהתנחלויות.

עוד מוקדם לנסות ולהמר כיצד ינהלו השניים את חילוקי הדעות הצפויים בנושאים אלה, אך הם כנראה יאלצו להתגמש ולעשות כמה צעדים האחד לקראת השני, גם אם על חשבון הציפיות של ציבור בוחריהם.

ברית מתמשכת וחזקה יכולה לספק לצדדיים צ'ופרים נוספים ולא צפויים. דוגמה טובה יכולים חברי הכנסת בשתי הסיעות לשאוב ממקרה ישראל ביתנו. המשמעת האדירה ששררה בסיעה סייעה לה להעצים את כוחה עד כדי כך שהצליחה לשמור על מקומה בקואליציה אף שנתנה יד לחיסול רפורמת המרפסות אותה קידם במרץ לא אחר מראש הממשלה. כל עוד יצליחו הצדדים לפעול כגוש מאוחד יעצום נתניהו את עיניו ובשם היציבות ייתן להם לשחק פה ושם מחוץ לכללים.

אף שעד שעת סגירת הגיליון לא נחתמו הפרטים האחרונים בליכוד אישרו כי האוצר והכספים אכן ניתנו ליש עתיד. בליכוד הזכירו כי הם שומרים מנגד על תיקי הביחוץ שלרוב ניתנו לשותפים קואליציוניים.