תכנית המשילות של לפיד: הממשלה לא תיפול בהיעדר תקציב
הרפורמה המתוכננת בשיטת הממשל תחזק את הממשלה בנושאים תקציביים; 'תקציב הגזירות' יוגש תוך 120 ימים מהשבעת הממשלה החדשה, במקום 45 ימים; בהמשך תבוטל כליל ההגבלה להגיש תקציב תוך פרק זמן מסויים מתחילת השנה או מהרכבת הממשלה; ניתן יהיה להפיל ממשלה רק ברוב של 65 ח"כים
ממשלה רזה וחזקה, כנסת גושית וחלשה – כך ייראו הרשות המבצעת והרשות המחוקקת, אם תצא לדרך התכנית לתיקון שיטת הממשל עליה סיכמו רה"מ בנימין נתניהו ושותפיו הקואליציוניים הבכירים יאיר לפיד ונפתלי בנט. ניתוח סעיפי השינויים בשיטת הממשל – שהוכנסו כתנאי בסיסי של 'יש עתיד' – מראה כי אלו מחזקים מחד את הממשלה – בעיקר בהיבטים התקציביים, ומחלישים מנגד את יכולת הכנסת לפקח ולבקר את פעילותה, ואף ליזום מהלכים כלכליים נרחבים.
- ההסכם הקואליציוני עם יש עתיד - המסמך המלא
- יאיר לפיד: אם אכשל בתפקיד שר האוצר - גם נתניהו ייכשל
- "אם לפיד לא יכיר את המספרים, יסובבו אותו"
הסעיף החשוב ביותר - שעשוי להוביל למאבק חברתי נרחב – עוסק בגבולות שבין הכנסת לממשלה. בהתאם למדיניות שנתניהו החל לקדם עוד לפני הסיכומים הקואליציוניים, השותפות יתמכו בתיקון לחוק שיאושר כבר השבוע ויאפשר הארכה במועד הגשת התקציב. 'תקציב הגזירות' יוגש תוך 120 ימים מהשבעתה של הממשלה החדשה, במקום 45 כפי שקובע חוק יסוד הכנסת. בינתיים החשכ"ל תחלוש על התקציב הזמני.
אלא שלפי התיקון שלפיד הציע והתקבל, הממשלה גם תבקש לשנות באופן קבוע (ולא בהוראת שעה כפי שמוצע בתזכיר החוק שהוגש) את הסעיף, ולבטל את מועד ההגבלה להגשת תקציב – שלושה חודשים מתחילת השנה, או 45 יום מהרכבת הממשלה.
מדובר בסעיף בעל חשיבות עצומה - ביטול אחד מהבלמים הקרדינאליים והיחידים שמאפשר לכנסת פיקוח על הממשלה מחד, ומנגד משמש כשוט לאישור חוק ההסדרים הצמוד לתקציב. רק לשם הדגמה, הממשלה הנוכחית הקדימה את הבחירות בכשנה לאחר שחששה ממבוכה סביב אי אישור תקציב 2013.
אם התכנית תתקבל, תוכל הממשלה להמשיך ולתפקד ללא תקציב לתקופה בלתי מוגבלת, כאשר משרדי הממשלה יוציאו את הסכומים להם הוקצו בשנה הקודמת ("תקציב 1/12"). ביש עתיד נימקו את התיקון בכך שהוא "ימנע סחטנות קואליציונית".
החוק הנורבגי בסימן שאלה
בנוסף, לפי התכנית, בממשלה הבאה יכהנו לכל היותר 18 שרים (כולם עם תיק) ו-4 סגני שרים. בעוד שסעיף נפיץ זה צפוי להוביל לחסכנות תקציבית, סעיף אחר עליו לא הצליחו הסיעות להסכים וקבעו לדון בהמשך הדרך עלול דווקא לייקר מאוד את המחיר של נבחרי הציבור - החוק הנוורבגי. לפיו השרים יתפטרו, וכך יתרמו להכנסת 22 ח"כים נוספים לכנסת.
זאת ועוד, כדי לבצר את כוחה נקבע כי הממשלה תיפול רק ברוב של 65 ח"כים ובאי אמון קונסטרוקטיבי מלא - כלומר על האופוזיציה יהיה להציג ממשלה חדשה. היום קיים מנגנון אי אמון קונסטרוקטיבי למחצה - 61 ח"כים מסוגלים להפיל ממשלה תוך הצגת מועמד פוטנציאלי בלבד להחלפתה.
חברי הכנסת עצמם ייאלצו להיפרד מהבטחות גרנדיוזיות. ההסכם הקואליציוני מגשים את אחד החלומות הוותיקים של האוצר - שנותר עד כה על הנייר: תידרש תמיכת ענק - רוב של 61 ח"כים לאישור חוק שעלותו עולה על 50 מיליון שקל. מדובר ב"הוספת מדרגה הגיונית", לדברי אנשיו של לפיד למצב הקיים לפיו נדרש רוב של 50 ח"כים לחוקים היקרים מ-5 מיליון שקל. רף הנוכחות הוא פיבוטאלי - לא קל לגייס רוב למליאה, בייחוד כאשר ח"כים רבים מכהנים בממשלה ורבים נוטים להיעדר מהדיונים כדי לעסוק בנושאים אחרים באמצעות נוהל ה'קיזוז'.
בכלל, סיעות קטנות ייאלצו להתאחד - לפחות לפני הבחירות: אחוז החסימה יעלה ל-4% (בניגוד ל-6% שביקש לפיד) וכתמריץ נוסף חברי סיעה שיתפצלו לא יהיו זכאים לכספי המימון לבחירות.
כדי להגביר את סיכויי התכנית סוכם כי תאושר כבר במושב הראשון, כלומר עד אוגוסט, וכדי לדלג מעל המשוכות הפוליטיות, היא תוחל רק מהכנסת הבאה, כלומר לאחר בחירות נוספות. סעיף נוסף שהוזרק מעגן את הממשלה הבאה להיות מחויבת לחוק, במיוחד אם תהיה צרה ונתונה לסחטנות קואליציונית: התוכנית תשונה רק ברוב של 70 ח"כים למצער.
בהסכם מופיע גם הסעיף הוותיק שקובע כי "חברי הקואליציה כולם יהיו נתונים למשמעת קואליציונית". המשמעות: ללא שום קשר לאידיאולוגיה הפרטנית של נבחרי הציבור הם ייאלצו לתמוך בצורה עיוורת בהצעות הממשלתיות ולטרפד מנגד את יוזמות חבריהם - במידה ולא יעלו בקנה אחד עם תכניות ראש הממשלה.