חמש הערות על העתיד המשפטי

1. אחיי הטייקונים

איך תתבצע ההתחייבות לפזר את הריכוזיות

הממשלה החדשה מתחייבת בקווי היסוד ש"תפעל להורדת יוקר המחיה בכל האמצעים העומדים לרשותה ובהם: הגברת התחרות החופשית והפחתת הריכוזיות הענפית והמשקית". בעניין זה צפוי להתחדש הדיון בוועדת הכספים, כשברקע דרישת בנט להעביר את החוק לצמצום הריכוזיות (והטייקונים) מיד לאחר השבעת הממשלה, עוד לפני אישור התקציב.

בנוסף ביקש בנט שהסעיף בחוק שיחייב את אנשי העסקים להפריד בין נכסים פיננסיים לריאליים תוך 6 שנים יקוצר ל־4. ממש לפני הבחירות הפעיל לראשונה הממונה על הגבלים עסקיים את סמכותו בהכרזה על שוק תחליפי החלב לתינוקות כקבוצת ריכוז. האם מדובר כאן במבוא, בסנונית הראשונה המבשרת על הפעלת סמכות זו בשווקים נוספים כשוק המזון, כרטיסי האשראי ועוד, שבהם "כשלי ריכוזיות" פוגעים בתחרות ומעלים מחירים?

2. בעד שלטון החוק וביצורו

שינוי היחס לעליון, לערבים, לתקשורת ולזכויות האדם

"הממשלה תפעל לביצור שלטון החוק ושמירת מעמדו של בית המשפט העליון", נכתב בקווי היסוד של הממשלה החדשה. האם תרסן התחייבות זו את תמריצי החקיקה לגימוד בית המשפט העליון שהוצפו בכנסת הקודמת? והם הוצפו כחלק מסדרה אנטי־דמוקרטית של יוזמות שנגעו להגבלת התקשורת, מיעוטים וארגוני זכויות אדם. את המגמה הזו הובילו חברי כנסת מהשורה השנייה של הליכוד, שבינתיים שודרגו לשורה הראשונה: דני דנון, יריב לוין, מירי רגב וזאב אלקין. ומנגד גורשו מהליכוד חברים מהשורה הראשונה כבני בגין, דן מרידור ומיקי איתן, שייצגו את הליכוד הממלכתי, הליברלי והמהדר לא רק בשלטון החוק, אלא גם בממסדיו, ובעיקר בבית המשפט העליון.

התפקיד והאחריות לבלימת החקיקה האנטי־דמוקרטית הועברו עתה לשרת המשפטים ציפי לבני וליש עתיד. מעניין כיצד יגיבו בבית היהודי להתערבות משפטית ושיפוטית בשטחים בסוגיות של פינוי ובנייה בלתי חוקית. האם יחברו לליכוד שהקצין כדי להציף שוב את היוזמות להגבלת המשפט, או שייצמדו לקו היסוד המחויב ל"שמירת מעמדו של בית המשפט העליון"?

3. ירושת נאמן

השרה לבני והיוזמות שהשר היוצא לא הספיק להשלים

הקדמת הבחירות הקדימה את השלמת החוק להקמת גוף ביקורת על הפרקליטות. למרות מאמצי הזירוז של ראש הוועדה לביקורת המדינה רוני בר־און, הצליחו תרגילי ההשהיה של משרד המשפטים לעכב את הגשת הצעת החוק על פני יותר משלוש שנים. משהוגש, במתכונת מינורית למדי, הגיעו הבחירות וטרפו את המהלך. השאלה היא אם שרת המשפטים הנכנסת ציפי לבני תעמוד מאחורי היוזמה הזו של קודמה יעקב נאמן, שלה התנגד בחריפות פרקליט המדינה משה לדור, מה שאילץ בסופו של דבר את היועץ המשפטי לממשלה להביא לכנסת פיקוח מרוכך למדי.

ציפי לבני. שינוי כיוון? צילום: עמית שעל

יוזמה נוספת של נאמן היא חוק בוררות חובה, שנחשבה למרכזית במאמציו להפחתת העומס על בתי המשפט. הצעה זו נתקלה בהתנגדות נחרצת של בית המשפט העליון, והועלו ספקות רציניים לא רק לגבי חוקתיותה (הפרטת השיפוט והגבלת הנגישות לערכאות), אלא גם לגבי יעילותה ואיכותה. האם לבני תוריד סופית את היוזמה מעל סדר היום? נראה שכן.

ומה לגבי הוועדה לבחינת מעמדה של לשכת עורכי הדין בראשות שופטת בית המשפט העליון בדימוס איילה פרוקצ'יה שהקים נאמן בשלהי כהונתו? צריך לראות אם הוועדה תשלים את מלאכתה ומה תעשה בנידון שרת המשפטים.

4. מאויב לאוהב

האם באופוזיציה יעתרו החרדים לישועת בג"ץ?

נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק נהג להשיב לחרדים שניאצו את בית המשפט העליון: יבוא היום ואולי אתם תהיו בצד של העותרים־הנפגעים. כשבג"ץ היה מטה אוזן קשבת לעתירות נגד ההטבות לחרדים (כספים ייחודיים, קצבאות וכו'), גידפו הפוליטיקאים והרבנים החרדים את העליון בלהט הקדוש השגור כל כך בשפתם. אז הם היו בממשלה, ואת בית המשפט העליון הם ניאצו כעוכר ישראל, כמבצר השמאלנים, כמסכל את רצון הרוב שעמו נמנו החרדים. "בועלי נידות" כינה מר"ן את השופטים הסוררים לשיטתו. עכשיו באופוזיציה, נותר לראות אם החרדים ייזכרו בדברי ברק, ובצד ישועת השם, יעתרו (תרתי משמע) גם לישועת בית המשפט העליון נגד הממשלה אם וכאשר תפגע זו בזכויותיהם, בקודשיהם ובתקציביהם.

5. יש אוויר בבלון?

סוף לסיכולים הממוקדים כמו ביטול בית הדין לעבודה

לפני הבחירות נזרקו לאוויר כמה רעיונות חיסול בדמות ספינים ובלוני ניסוי. האחד, לפרק את רשות החברות הממשלתיות ולפזר את סמכויותיה בין החשב הכללי ורשות ני"ע. והשני, המשמעותי יותר, לבטל את בתי הדין לעבודה במתכונתם הנפרדת ולשלבם במערכת בתי המשפט.

יוזמה זו נולדה על רקע תפיסתם של המעסיקים את בתי הדין כפרו־עובדים. הרעיון אינו חדש. הוא עולה מפעם לפעם ויורד מסדר היום. סביר להניח שזה מה שיקרה גם הפעם. יירד וימתין להזדמנות חדשה בדומה לזו שברקע הפעם - פסק הדין בעניין פלאפון שהגביל את המעביד מלהתערב בהתארגנות עובדים.