רחל סופר: "ביקור הבית של השופטת אלשיך הוא הסגת גבול ופגע בכבודי"
ביהמ"ש העליון הורה על עיכוב ביצוע שליחתה של פושטת הרגל למאסר עד לדיון שיתקיים בפניו אחרי יום העצמאות
פושטת הרגל רחל סייג סופר טוענת כי לשופטת ורדה אלשיך לא היתה סמכות לנהל משפט פומבי בביתה הפרטי שלה, ופעולה זו מנוגדת לחוק. לטענתה, בערעור שהגישה היום לבית המשפט העליון, המעשה שעשתה השופטת אלשיך הוא בגדר "הסגת גבול וחדירה לפרטיות שאר בני משפחת המבקשת שאינם צד להליך", וכי המעשה הפקיע את זכות האדם לפרטיות ופגע בכבודם.
סופר ביקשה מבית המשפט העליון להורות על צו עיכוב ביצוע להחלטתה של השופטת אלשיך שניתנה בתום ביקור הפתע שנערך בביתה של סופר בהרצליה, לפיו אם לא תשלם סופר עד מחר (יום ו') 250 אלף שקל – היא תשלח למאסר בן 60 ימים.
שופט בית המשפט העליון צבי זילברטל הוציא אחה"צ צו ארעי לעיכוב ביצוע, וזאת עד לדיון שיתקיים בבית המשפט העליון ביום רביעי הבא. המשמעות היא שסופר תוכל לחגוג את יום העצמאות בביתה ולא בבית הכלא.
הדיון בביתה של סופר בהרצליה נערך ביום שני השבוע, לאחר שסופר לא התייצבה לדיון בבית המשפט והמציאה תעודה רפואית לפיה היא מרותקת למיטתה. בבית המשפט נכח הרופא הקרדיולוג שבדק את סופר. הרופא העיד בבית המשפט כי סופר לקתה ככל הנראה בדלקת בדרכי הנשימה העליונים. בתום עדותו החליטה אלשיך שאם סופר אינה יכולה להתייצב לדיון בבית המשפט, יתייצב בית המשפט בביתה של סופר ויערוך שם את הדיון. בחלוף כשעה התייצבו בדלת ביתה של סופר השופטת בלווית מאבטח וכן כל יתר הצדדים ובהם הנאמן עו"ד איתן ארז, עו"ד יהונתן צברי שבעבר כיהן כנאמן והוא זה שפתח בהליכי פשיטת הרגל נגד סופר ונציג כונס הנכסים הרשמי.
לטענת סופר בערעור ובבקשה לעיכוב ביצוע שהגישה באמצעות עו"ד אורן בן, לא התאפשר לה להתארגן לדיון מפאת מחלתה ולא היה בפניה החומר המשפטי כדי להתגונן, וכל השאלות שנשאלה נסובו על כשירותה הגופני להגיע לבית המשפט ולא נסוב באופן ענייני על הבקשה לביזיון בית משפט ולמאסרה. לדבריה כל אשר יכלה לומר הוא שאין לה כסף וכי היא מטפלת בבעלה חסר הישע.
השופטת ורדה אלשיך (ארכיון) צילום: עמית שעל
לטענת סופר, לבית המשפט יש סמכויות רבות במסגרת החוק כדי להביא אדם לבית המשפט ואם השופטת אלשיך האמינה לתעודה הרפואית שהציגה – היא היתה יכולה לדחות את הדיון למועד אחר עד שתחלים, ואם לא האמינה שסופר באמת חולה – היה עליה להוציא נגדה צו הבאה או לשלוח שוטר עם אמבולנס והרופא שלה שהיה במקום, ולהביאה לדיון.
עוד טוענת סופר כי נכפתה עליה חקירה בביתה ללא נוכחותו של עורך דינה שהגיע רק בחלוף כ-25 דקות משום שהיה עליו לטפל בדחיית דיון אחר שנקבע לו, בשל העיכוב שנוצר בגלל עריכת הדיון בביתה. לטענתה לחקירה שנערכה לה בביתה ללא נוכחות בא כוחה אין תוקף חוקי ודינה בטלות. עוד היא טוענת כי כאשר ביקשה לספר לבא כוחה מה אמרה בחקירתה ועדותה כדי שיוכל לסכם, השופטת השתיקה אותם.
סופר מעלה עוד שורת טענות ארוכה נגד ההחלטה לשלוח אותה למאסר ובין היתר טוענת כי סכום הכספים שבקופת פשיטת הרגל ממילא מספיקה לטענתה בכדי לשלם לכל הנושים שתביעות החוב שלהם אושרו וכי מדובר בסה"כ ב-6.8 מיליון שקל והיא הגישה הצעת הסדר נושים שלא נדונה ע"י בית המשפט.
לטענת סופר אין לה אפשרות לעמוד בתשלום החודשי בסך 15,000 שקל שהוטל עליה ע"י בית המשפט. עוד היא טוענת כי החלטת השופטת אלשיך לאשר שכירת שירותיו של חוקר פרטי שיעקוב אחריה ניתנה מבלי שאלשיך נתנה קודם לכן החלטה בבקשה לפסול עצמה.
סופר משווה בין מצבה לבין החייבים אלי רייפמן ואייל שני שגם נגדם ננקטו הליכים למאסרם אם לא ישלמו סכומים שהוטלו עליהם (רייפמן אף נכלא בבית הכלא בעקבות זאת). לטענתה, בניגוד לרייפמן שסירב להעביר את מניותיו בחברת אמבלייז, סופר נתנה לנאמן יפוי כוח כללי לפעול בשמה בכל מקום שטוען שיש לה נכסים. בנוסף היא טוענת כי בהשוואה לאייל שני, הרי שהוא צבר כספים נמוכים בהרבה בקופת הנשייה ובנוסף שני עבד בישראל והשתכר לא רע מעבודתו במסעדות, בפרסום ובטלוויזיה ואילו לסופר אין עבודה בישראל ומאז שעוכבה יציאתה מהארץ כל עסקיה קרסו בחו"ל ויהיה לה קשה לשקם אותם.
