מעמד הביניים הרבה יותר קטן משהוא חושב

בעוד שר האוצר יאיר לפיד מנסה לשפר את מצבו של מעמד הביניים, נראה כי המעמד הזה לא באמת יודע מי הוא לפי בדיקה חדשה של מרכז המידע והמחקר של הכנסת. הציבור הישראלי סבור כי פעם היה טוב יותר, בחמש השנים האחרונות המצב הורע והעתיד הצפון לילדיו עוד יורע. אם שר האוצר יאיר לפיד היה מנסה לתמצת את תוצאות המחקר תחת השאלה "מה ישראלי בעיניך", הוא היה מוסיף את הנטייה של חלקים גדולים מקרב המעמדות הנמוכים והגבוהים לראות את עצמם כחלק ממעמד הביניים אף על פי שהם לא.  

במסגרת הבדיקה ערכו אנשי המרכז סקר בספטמבר האחרון, שבחן את תחושות הציבור הישראלי בנוגע למעמדו הכלכלי. סקרים שכאלו נפוצים מאוד, אבל הסקר הזה היה שונה. התוצאות שבו לא נותחו רק אל מול התחושות הסובייקטיביות של הנשאלים, אלא גם אל מול המציאות - כלומר הסקר בדק, מבלי שהנסקרים ידעו על כך, איך הם ממקמים את עצמם ביחס למעמדם הכלכלי ומצבם הכלכלי (הגדרה סובייקטיבית) לעומת מצבם המעמדי והכלכלי בפועל על פי ההכנסות שהם מדווחים עליהן (הגדרה אובייקטיבית). 

ההגדרה האובייקטיבית שנקבעה בסקר, על בסיס חישוב השכר החציוני, מוצאת כי מעמד הביניים כולל משקי בית עם הכנסה של 5,276–14,070 שקל נטו לחודש. באופן מדויק יותר, כדי להיות חלק ממעמד הביניים, ההכנסה החודשית נטו לנפש, לפי משקל של מספר הנפשות במשפחה ואחרי תשלום מסים, צריכה לעמוד בטווח של 1,765 שקל עד 4,706 שקל לחודש. הישראלים, מתברר, רוצים לראות את עצמם כחלק ממעמד הביניים, גם אם הדבר לא מתיישב עם המציאות.

לדוגמה, 65.8% מהנסקרים הגדירו את מצבם הכלכלי בינוני־נמוך או בינוני־גבוה, אף שרק 39.2% משתייכים למעמדות אלה על פי ההגדרה האובייקטיבית. כלומר, אנשים אשר על פי רמת הכנסתם שייכים למעמד הנמוך או הגבוה, נוטים להגדיר את מעמדם בינוני־נמוך או בינוני־גבוה. בקרב בני המעמד הגבוה התופעה בולטת במיוחד — 26.8% מהנשאלים בסקר שייכים על פי רמת הכנסתם לשני המעמדות הגבוהים, אולם רק 5.2% מהנשאלים הגדירו את מצבם הכלכלי ככזה.

רק חברי המעמד הגבוה דיווחו על שיפור במצבם

החלק המעניין במיוחד הוא זה שנוגע לתחושות לגבי העבר והעתיד. בחלק שבו הנסקרים התבקשו לדרג את מצבם הכלכלי ביחס למשק הבית שגרו בו בגיל 15, השיבו כ־39% שמצבם היום טוב יותר בהשוואה לעבר, כ־20% דיווחו שמצבם זהה בהשוואה לעבר וכ־33% סברו שמצבם רע יותר מזה ששרר במשק הבית שבו גדלו.

אולם בחלוקה למעמדות רואים את הפער האמיתי: על פי ההגדרה האובייקטיבית של מעמד, רק במעמד הגבוה ובמעמד הבינוני־גבוה היו יותר אנשים שחשבו שמצבם היום טוב יותר מאשר בעבר. במעמד הנמוך היו פי שניים אנשים שאמרו שמצבם הורע מאשר אלו שענו כי השתפר. סקר דומה שערך המרכז ב־2010 הראה שבכל המעמדות על פי ההגדרה האובייקטיבית היו יותר אנשים שאמרו שמצבם השתפר מאשר אנשים שענו כי מצבם בבגרותם הורע.

הנסקרים גם נשאלו אם לדעתם מצבם הכלכלי הורע או הוטב בחמש השנים האחרונות. בדומה לתוצאות הסקר משנת 2010, הנסקרים שחשים שמצבם הכלכלי הורע בחמש השנים האחרונות היו רבים יותר מהנסקרים שחשים שמצבם הוטב, אך עתה יש יותר מהם. 45% חשים שמצבם הכלכלי הורע (לעומת 37% בשנת 2010), 38% חשים שמצבם הכלכלי לא השתנה (לעומת 43% בשנת 2010), 16% חשים שמצבם הוטב (לעומת 19% בשנת 2010). 89% מהנשאלים שמצבם הכלכלי הורע חשבו שהסיבה לכך היא משינויים ביוקר המחיה. כ־57% מהנשאלים שענו כי מצבם הכלכלי השתפר חשבו שהשיפור נובע משינויים בהכנסה מעבודה ובמשכורת של בני המשפחה.

הבדלים בין שני הסקרים - זה של 2010 וזה הנוכחי - מראים גם את השינוי בהרגלי הצריכה של כל מעמד. בסקר הקודם, כאשר נשאלו הנסקרים אם ויתרו על מוצרי צריכה בשל מצבם הכלכלי, 47% מכל מעמד אובייקטיבי, מלבד זה הבינוני־גבוה והגבוה, ענו בחיוב. עתה רואים עלייה בשיעור העונים בחיוב, בכל המעמדות, על פי שתי ההגדרות.

לפיד ונתניהו צילום: מיקי נועם אלון

על פי ההגדרה הסובייקטיבית, שיעור המדווחים כי נמנעו ממוצרי צריכה עקב קשיים כלכליים בקרב המעמד הנמוך הוא 73% (לעומת 64% בסקר הקודם). מטבע הדברים, ככל שעולים במעמד, יש גם ירידה בשיעור העונים בחיוב, אבל הממצאים עדיין מפתיעים - 56% מהמעמד הבינוני ו־30% בקרב המעמד הבינוני־גבוה (לעומת 20% בסקר הקודם). נסקרים מהמעמד הנמוך והמעמד הבינוני דיווחו כי המוצרים העיקריים שעליהם הם נאלצים לוותר עקב קשיים כלכליים הם סוגי מזון, מוצרי חשמל, ביגוד והנעלה וריהוט.

הנסקרים נשאלו גם על הנכונות שלהם לתוספת מסים כדי להרחיב שירותים הממומנים על ידי המדינה, בארבעה תחומים: חינוך, בריאות, קצבאות ביטוח לאומי וסיוע בתחום הדיור. 34.6% מהנשאלים הסכימו לתוספת מסים כדי להרחיב את שירותי הבריאות, כ־33.4% להרחבת הסיוע בדיור, כ־31.2% להגדלת קצבאות הביטוח הלאומי וכ־25.4% להרחבת שירותי החינוך. אבל גם כאן החלוקה למעמדות ממחישה את הפערים: בקרב חברי המעמד הגבוה יש נכונות להעלות מסים בעיקר בתחומי הבריאות (41%) והחינוך (34%), אך באופן מפתיע גם נכונות להעלאת מסים לטובת העלאת הקצבאות (39%). חברי המעמד הנמוך מוכנים שיעלו את המסים שהם משלמים בעיקר לשם הגדלת הסיוע בדיור (39%).

הציבור מגזים או שהנתונים לא משקפים את המצב?

אולי זו השפעה של המחאה החברתית בקיץ 2011, שעוררה את המודעות למצב הכלכלי, אבל מה שברור הוא שגם כאשר נשאלו לגבי העתיד שלהם, ענו הנסקרים תשובות שונות מאלו שענו ב־2010. לגבי הערכת מצבם הכלכלי בעוד חמש שנים, ענו רוב הנסקרים כי הם מצפים להרעה, בדיוק ההפך מההערכות לפני שנתיים. רק בקרב מי שראו עצמם כחלק מהמעמד הבינוני ומי שבפועל הם במעמד הבינוני־גבוה היו יותר אנשים אופטימיים מאשר פסימיים.

המסקנה מהסקר יכולה להיות כפולה. אפשרות אחת היא כי ההגדרה הסובייקטיבית אל מול האובייקטיבית נותנת עוד אישוש לטענה כי למרות נתוני המאקרו הטובים של המשק הישראלי - צמיחת התוצר, אבטלה ואינפלציה נמוכות ועוד - המצב בשטח הרבה פחות טוב, והנה תחושות הציבור שיתמכו בכך. האפשרות השנייה היא כי הציבור מגזים ומצבו טוב בהרבה מהתפיסה שלו את עצמו.

הדו"ח הוכן על ידי מרכז המידע והמחקר של הכנסת עבור חברת הכנסת לשעבר רוחמה אברהם ולבקשת עמותת ידיד. רן מלמד, סמנכ"ל עמותת ידיד, אמר כי "הסקר מוכיח שוב את הטענה שלא רק שמעמד הביניים קורס, אלא הגבולות בינו לבין השכבות המוחלשות, מעוטות ההכנסה, מה שמקובל להתייחס אליו כעוני, הולכים ומיטשטשים".