האור שבקצה שינוי השיטה

העולם שלנו שונה בתכלית מהעולם של האנשים שיש להם המון כסף. זה ידוע. אנחנו לא שותים את אותם המשקאות, לא אוכלים באותם המקומות, לא נוסעים באותן המכוניות. בין העולם שלנו לבין העולם שלהם אין כמעט שום דבר משותף, זולת צינור דק שמחבר בין שניהם. ובצינור הזה, כמה מוזר, זורם הכסף שלנו - מהחסכונות שלנו אל העובר ושב שלהם. מי שמזרימים את הכסף הזה הם האנשים שמנהלים את כספנו. לפעמים קוראים להם רקפת רוסק־עמינח ולפעמים קוראים להם יאיר המבורגר. זה לא משנה, הפרנציפ זהה: האנשים שמנהלים את הכסף שלנו - את כספי הפנסיה שלנו ואת כספי הפיקדונות בבנקים - מזרימים אותו לאנשי הממון, כי הם אמורים לעשות מהכסף הזה עוד כסף. זו השיטה.

יאיר לפיד שר האוצר

הבטחות בע"מ

לפי אנשים כמו ניר גלעד, הזרמת הכסף הזאת חייבת להימשך בכל מחיר, גם אם פה ושם יש איזה גליצ' של 150 מיליון שקל או 500 מיליון שקל או יותר, גם אם מי מהאנשים האלה לא מסוגל להחזיר לנו את הכסף שלנו בזמן ובריבית שהבטיח, כי מתברר שבעולם שלהם הבטחות הן רק הבטחות בע"מ. ולמה אנחנו אמורים להמשיך להזרים להם את הכסף אף שמדי פעם הם מספרים אותו תספורת קצוצה? כי רק לאנשים שמקבלים את הכסף שלנו יש נכונות ויכולת לקחת סיכון - על הכסף שלנו - ולנסות לעשות ממנו יותר כסף.

השיטה הזאת עבדה ללא הפרעה שנים ארוכות. לא רק בישראל, בעולם כולו. היא השתרשה כל כך בתוך המערכת, והיום אפילו יש מי שאומר שאין דרך אחרת, שהציבור לא מסוגל להבין ששום דבר כאן לא מקולקל ולכן ממילא לא צריך לתקן דבר. אומרים את זה אנשי הממון, אומרים את זה האנשים שמנהלים את הכסף שלנו ואומרים את זה הרגולטורים - שאמורים לפקח עליהם לטובת האינטרס הציבורי. אף אחד מהם לא מצליח לראות שהשיטה הזאת עקומה, שמשהו בה לא מתפקד, שאם בתוך ארבע שנים 21 מיליארד שקל מחסכונותיו של הציבור יורדים לטמיון ב־94 הסדרי חוב שונים - סימן שהשמש שוקעת.

לא עוד. בסוף השבוע האחרון נסדק משהו בשיטה. הציבור הישראלי, שמזמן כבר הבין שחסכונותיו הפכו הפקר, הקים קול זעקה רם ונישא. כל כך נישא עד שהגיע אל מרום מגדל בנק לאומי בדרום תל אביב, עד קומת ההנהלה ואפילו עד משרד האוצר בירושלים.

לפני חמש שנים ויותר, כשהיה קשה לשתף מידע, להחליף דעות ולקרוא לשינוי במסות גדולות כל כך במהירות גדולה כל כך, הניסיון הזה לא הצליח להתממש. אבל עכשיו הוא כן.

דרושה דמות כריזמטית

הוועדה החדשה ששר האוצר החליט להקים עם הנגיד יכולה להיות הסיכה שבעזרתה יוציאו את האוויר מהבלון ויבנו שיטה אחרת. זה לא יהיה קל, אך אין שעה טובה יותר לשינוי סדרי עולם. עם כתב מינוי נכון ובחופש פעולה מרבי הוועדה הזאת עשויה להיות הוועדה החשובה ביותר שקמה בתחום הכלכלי בעשור האחרון. אחרת, ללא מעוף ודמות כריזמטית בראשה, היא עלולה להיות רק עוד ועדה שתסיים את ימיה בקול נפיחה עמום.