תוכנית הבראה או פירוק - זו השאלה
התנהלות צנועה של עלויות הניהול הכוללת הפחתת שכר המנהלים באי.די.בי ובחברות הקונצרן כולו, היא הכרח המציאות. תוכנית הבראה כזו תאפשר בנייה של תזרים המזומנים שייעל את ניהול החברות ויאפשר גיוס כסף ומשקיעים
פירוק או הבראה זו השאלה המטרידה בימים אלה גורמים רבים במשק הישראלי בהקשר לחברת האחזקות אי.די.בי. בכלל זה, ניתן למנות את בעלי המניות באי.די.בי אחזקות ופתוח, המוסדיים, הבנקים, לקוחות וספקים, הציבור וכן, בית המשפט, אשר נדרש להכריע בסוגיה כבדת משקל זו.
- אלשטיין עלה למטוס מבלי לחתום על הסכם החיתום מול הנציגות
- "כיצד הועמד אשראי של מאות מיליוני שקלים ללא ביטחונות?"
- "מחזיקי האג"ח רוצים להשתלט על החברה"
האפשרות להוביל תוכנית הבראה לחברה, ראויה להבחן רק בתנאי שהבעלים נוחי דנקנר יזרים כסף לחברה ויחזיר לפחות חלק מהדיבידנדים שמשך מהחברות בשנים האחרונות. זאת, במקביל לכניסתו של המשקיע האסטרטגי אלשטיין. אחרת נותרת האפשרות לקדם את פירוק החברות ולממש את האחזקות, באופן שיניב את המירב לתשלום החובות לנושים.
נוחי דנקנר ואדוארדו אלשטיין צילום: אוראל כהן על מנת לבחון האם אי.די.בי אחזקות היא חדלת פירעון, יש לבצע הערכת שווי לחברות בקבוצה. הפרצה הקיימת כיום מאפשרת שונות מהותית בהערכות שווי שניתנות על ידי גורמים שונים. שונות זו מחייבת את רשות ניירות ערך, לקדם בחקיקה תקינה אחידה ומוסדרת לביצוע הערכות שווי, שישמשו ככלי בקבלת החלטות פיננסיות הן בעת השקעה ובוודאי בעת הפרוק או במסגרת הסדרי חוב זאת, לטובת כלל בעלי העניין. צורך זה, מקבל חשיבות רבה כשמדובר בחברת אחזקות, אשר שוויה למעשה מתבסס על שווי החברות תחתיה, מול סך ההתחייבויות.
במידה שהערכות השווי הזהירות יצביעו על כך שהחברה יכולה לשרת את החוב, יש לקדם תוכנית הבראה דו כיוונית, מרמת חברת האחזקה לחברות הבנות ולהפך.באי.די.בי יש לפעול להחלפת שכבת הניהול הבכירה שכשלה, לרבות צמצום מעמדו של נוחי דנקנר. במקביל, יש להנהיג צמצום מנגנוני המטה באופן משמעותי, להגיע להסדר לפריסת החובות, תוך מחיקת חלקם וכן, המרת חלקם של בעלי האג"ח הנושים להון מניות לשיפור האיתנות הפיננסית ויצירת מבנה הון בריא.
הקטנת המינוף, התייעלות החברות, צמצום שומנים מיותרים, ישפרו את מבנה ההון ויאפשרו תמיכה בשווי החברות כך, שאלו יהיו אטרקטיביות לגיוס משקיעים ומכירת החברות.
התנהלות צנועה של עלויות הניהול הכוללות הפחתה משמעותית של שכר המנהלים הבכירים הן באי.די.בי והן בחברות הקונצרן כולו, היא הכרח המציאות. תוכנית הבראה מסוג זה ובמסגרתה הצבת יעדי ביצוע קפדניים, תאפשר בנייה של תזרים המזומנים שיוכל לשרת את החוב, ייעל את ניהול החברות ויאפשר גיוס כסף ומשקיעים. השבחת החברות בצורה זו תשפיע ישירות על שיפור יכולת מכירתן בעתיד.
לא ניתן לפסוח על ההתנהלות של הנהלות הבנקים ושל הדירקטוריונים שלהם שמעידה על בעייתיות רבה במתן האשראי לאי.די.בי. כמו גם, המחדל בכך שלא חייבו את דנקנר בהחזרת הכספים במועד שנקבע לפירעונות ולא הגבילו אותו בחלוקת דיבידנדים חריגים בהיקפם. הבנקים יצטרכו לקחת חלק כמו שאר הנושים, ולספוג פגיעה מהותית. בראייה רחבה, עליהם להפיק את הלקחים ולשנות את המדיניות, על מנת שמקרים מסוג זה לא ייחשפו את הבנקים להפסדים בעתיד.
קונצרן כמו אי.די.בי שכושל, צריך להוות מקרה מייצג בנושא אחריות בעלי שליטה ואחריות דירקטורים, ולאותת למנהלים הבכירים שיש לרסן את התיאבון לסיכון ואת אחוזי המינוף בקבלת החלטות, כחלק מהאסטרטגיה של החברות.
יש מי שייעצו לדנקנר להגיע להסדר ללא אחריות אישית. במקרה שלפנינו, אי אפשר לפטור נושא משרה מאחריות אישית. יש להבדיל בין ערבות אישית בנכסים, בהיבט זה יש לדנקנר הגנה מכוח חוק החברות, לבין האחריות האישית המבטאת את חובת הנאמנות והזהירות. זוהי המחויבות של כל דירקטור ונושא משרה בחברה.
חובה זו יש להפעיל בקבלת החלטות עסקיות.במקרה של דנקנר, החלטות המינוף, ההשקעות בקרדיט סוויס בשוויץ, תיאבון הסיכון, הרמה הגבוהה של שכר הבכירים, חלוקת דיבידנדים בהיקף נרחב, כל אלה הם אבני דרך בעייתיות שאינן מאפשרות לשחרר את העומד בראש מאחריות אישית. כך גם, את חברי הדירקטוריון שתמכו וגיבו מהלכים אלה. לכך, יש להוסיף את חובת האמונים, המתייחסת להעדר ניגוד עניינים. גם בהיבט זה עלתה לסדר היום השאלה, האם חובה זו מולאה בראיית טובת החברה הציבורית בעסקאות עם בעלי עניין.
ברור לכל שבכל עסק קיימים סיכונים שיש לנהלם ולהבטיח בכך סיכוי לצמיחה.
כל תורת ניהול הסיכונים בעסק מהותה ניהול מדיניות של גידור הסיכונים תוך הבטחת המשך קיימות החברה. זה לצערי, לא קרה במקרה שלפנינו.
רו"ח איריס שטרק, מרצה בתכנית דירקטורים בלהב - הפקולטה לניהול באונ' ת"א, שותפה מנהלת בשטרק את שטרק רואי חשבון וסגנית נשיא לשכת רואי חשבון בישראל
