מפרק טאו דורש מבנק לאומי חצי מיליארד שקל

המפרק הזמני של טאו, עו"ד יוסי שגב, מבקש מבית המשפט להורות לבנק לאומי להחזיר לקופת החברה את כל הכספים שקיבל מכוח ההסכם שנחתם בינואר 2009 בין טאו, בעל השליטה בה, אילן בן־דב, והבנק. שגב מעריך שהיקף הכספים שהוא דורש להחזיר לקופה מסתכם בכחצי מיליארד שקל. לטענת עו"ד שגב בבקשה שהגיש אתמול לשופט אילן שילה, ההסכם עם בנק לאומי היה "עסקה חריגה" כהגדרתה בחוק, ולכן נדרשה לה הסכמה של האסיפה הכללית של בעלי מניות טאו.

שגב טוען שמדובר למעשה בשתי עסקאות שרק אחת מהן קיבלה אישור האסיפה הכללית: העסקה בין טאו לבן־דב למכירת מניות סקיילקס, טאו נדל"ן ודרבן. העסקה השנייה היא הסכם שנחתם בין טאו ללאומי, הסכם שיש לבן־דב עניין אישי בו, ולפי סעיף 277 לחוק החברות נדרש לה אישור האסיפה הכללית. לדברי שגב, אישור זה לא נתקבל עד עצם היום הזה. שגב כתב לשופט שהבקשה "פשוטה בעיקרה, וכל הדרוש לה נמצא במסמכים כתובים ומפורשים, וספק אם יש צורך בשמיעת ראיות".

עם זאת, לסעדים המבוקשים משמעות מפליגה, ולטענת שגב, "לאומי לקח מקופת טאו מאות מיליוני שקלים וממשיך ותובע יותר מ־150 מיליון שקל נוספים בדרך של בקשה למינוי כונס נכסים ומימוש נכסים, והכל מכוח הפרות של ההסכם עם לאומי ושל ביטחונות שניתנו להתחייבויות טאו על פי ההסכם עם לאומי". לדברי שגב, אם אכן דין ההסכם עם לאומי להיות מוכרז כחסר תוקף או כבטל, אזי על הבנק להשיב את הכספים שקיבל על פיו ולהפסיק את תביעותיו.

שגב מוסיף שההסכם שנחתם בינואר 2009, המכונה "הסכם פירעון החובות", רווי עניינים אישיים של בן־דב, ושכבר ביום החתימה נכרת בין לאומי לטאו פרוטוקול חתימה העוסק בתיקון ההסכם, שמאפשר לבן־דב להפחית במקרים מסוימים את הביטחונות שניתנו לאחת הערבויות ללאומי. נוסף על כך, בשנתיים וחצי שלאחר מכן הוכנסו תשעה תיקונים להסכם, הכוללים, לטענת שגב, גם עניינים אישיים של בן־דב. בתיקון מספטמבר 2009, למשל, הופחתה ערבות חברת הרמוניה, שבשליטת בן־דב, מ־50 מיליון שקל ל־35 מיליון שקל.

בבקשה נטען שלפי המסמכים עצמם ההסכם עם לאומי הוא עסקה חריגה לפי כל אחת מהחלופות האלטרנטיביות שבחוק החברות, ושהבנק ובן־דב ידעו זאת, או שהיו אמורים לדעת, משום שחתמו על המסמכים.

אילן בן דב צילום: אוראל כהן

שגב מוסיף שמכוח ההסכם עם לאומי שילמה טאו, ועדיין נדרשת לשלם, סכומים שבתוספת הפרשי הצמדה וריבית עולים על חצי מיליארד שקל. לדבריו, בין היתר, הופחתה מכוח ההסכם ערבות אישית של בן־דב מ־168 מיליון שקל לפחות מ־80 מיליון שקל. לדבריו, הצדדים היו מודעים להוראות הדין משום שבהסכם עצמו נכתב שטאו חייבת להביא את ההסכם לאישור האסיפה הכללית עד 6 בפברואר 2009.

לטענת שגב, עובדה היא שהסכם פירעון החובות לא הובא לאישור האסיפה הכללית ואף לא פרוטוקול החתימה או יתר ההסכם. לדברי שגב, האסיפה הכללית דנה בשלושה הסכמים נפרדים של טאו למכירת מניות סקיילקס, טאו נדל"ן ודרבן, ואישרה אותם, אך לא נתבקשה לאשר ולא אישרה את ההסכם בין טאו, לאומי ובן־דב ואת פרוטוקול החתימה והסכם האשראי. למעשה, למרות כל החומר שהובא בפני האסיפה הכללית "היא לא ידעה כלל שבן־דב הוא צד להסכם, ושקיים פרוטוקול חתימה שבו מוכרעים עניינים אישיים של בן־דב, מהם תנאי הסכם האשראי, כולל תנאי פירעון ופרטים רבים נוספים".

שגב מוסיף שלצורך אישור בקשתו הסיבה שלא הובאו הוראות ההסכם לאישור האסיפה לא רלבנטית, אך "יש למפרק הזמני חשד שאין מדובר בחוסר אישור מחמת שכחה או השמטה, אלא בחבירה של לאומי ובן־דב לרמות את נושי טאו, דבר שהמפרק חושד שגרם לקריסתה". עם זאת, שגב הבהיר שמדובר בחשד בלבד וטרם חקר גורמים נוספים היכולים לשפוך אור על העניין.

אילן בן־דב לא מסר תגובה על הדברים. מבנק לאומי נמסר כי "הטענות חסרות שחר ומופרכות ותגובתנו תינתן בבית המשפט".