מקרה אינטל כמשל: דרוש גוף מפקח
הטבות המס העצומות שניתנות לחברות הענק הן רק קצה הקרחון. תוסיפו לזה את ההטבות הגלומות באי מיסוי הרווחים הכלואים ואת המענקים במיליארדים שנותנת להן המדינה על פי החוק לעידוד השקעות הון ותקבלו את התמונה המלאה. אלא שכיום שום גוף ממשלתי לא עושה את החשבון הכולל של הטבות לחברות מול התועלת למשק
2. הרבה היגיון היה בהחלטה לבצע בדיקה מעמיקה של התרומה של אינטל לכלכלת ישראל בטרם קבלת החלטה על תמיכה משמעותית ולא שגרתית בחברה. הרבה היגיון למעט הטוויסט האחרון בעלילה הנוגע למימון אותה חוות דעת. אלא שבדיקה כזו לא נדרשת רק אחת לתקופה כאשר אינטל ודומותיה מבקשות מענק חריג. בדיקה כזו נדרשת גם כעת ולמעשה באופן רציף ביחס להטבות המס שמעניקה המדינה לחברות הגדולות במשק. בדיקה שכזו יכולה לספק את התשובה לשאלה אם נתוני מינהל הכנסות המדינה שנחשפו ב"כלכליסט" אתמול, ולפיהם בשנת 2010 עמד היקף הטבות המס לחברות הגדולות במשק - אינטל, טבע, כיל וצ'ק פוינט - על פי ארבעה מסך תשלומי המס שהעבירו אותן חברות, הם סיטואציה חד־פעמית ונדירה או מציאות בעייתית שהיא תולדה של משטר הטבות מס מעוות ובלתי שוויוני שיש לתקנו כעת מן היסוד.
יאיר לפיד. אולי להקים יחידה במשרד האוצר? מיקי נועם אלון
3. דו"ח מינהל הכנסות המדינה שנחשף אתמול הוכיח בצורה חד־משמעית שלפחות מבחינה מיסויית, הטבות המס
לארבע החברות הגדולות לא השתלמו למדינה בשנת 2010. כיוון שהן עמדו על פי ארבעה מתשלומי המס (כולל מסי ההכנסה של עובדי החברות) ששולמו למדינה באותה שנה והסתכמו במיליארד שקל בסך הכל. הדו"ח גם תיאר כיצד התנפחה בועת ההטבות ב־140% מאז 2003 ואיך צנח מס החברות שהן משלמות לשפל מצחיק של 3.3% בלבד. בחברות הסבירו אתמול שמדובר בבחינה פופוליסטית של המציאות, בכיל טענו שמאז בוצעה הבדיקה קטנו הטבות המס של החברה, שתמלוגי האשלג שלה הוכפלו ושהיא מממנת את מרבית קציר ים המלח. באינטל ביקשו להסיט את הזרקור מהטבות המס למענקים ולהתמקד ביחס שבין ההשקעות (10 מיליארד דולר ביחס למענקים של 1.3 מיליארד דולר) ובטבע בכלל הפנו להתייחסות קודמת של מנכ"ל החברה שהראה כיצד באופן עקיף (ולא רק ישיר) הכנסות המסים של החברה עולות על ההטבות שלה. בשורה התחתונה ביקשו כל החברות לשדר את אותו המסר: אם בוחנים את סך התרומה שלנו למדינת ישראל התועלת עולה על העלות.
4. אלא שכשהן שולפות את הטיעון הזה החברות מתעלמות מהעובדה שהן מקבלות הטבות רבות מהמדינה נוסף על הטבות המס, למשל, הטבת הרווחים הכלואים שמגיעים למיליארדים. כאשר מסתכלים על היבטי מיסוי ישירים בלבד, מוכיח דו"ח מינהל הכנסות המדינה בצורה חד־משמעית שההטבות לחברות, לפחות בשנת 2010, עלו על ההכנסות מהן. כאשר מוסיפים לכך הטבות ומענקים כמו הרווחים הכלואים, התמונה משתנה עוד יותר לרעת המדינה. אם רוצים להרחיב את היריעה ולעסוק בעלות מול תועלת במובן הרחב יותר, צריך אינטגרטור, סמכות ממשלתית שתבדוק את כל ההיבטים של כל הפעילות שמתבצעת בישראל: תעסוקה, מעגלי תעסוקה שניים ושלישיים, רכש גומלין, עידוד הפריפריה וכמובן מסים והטבות. אבל כשמדברים על מסים והטבות צריך להסתכל על התמונה הכוללת, לא רק על שיעור מס החברות הנמוך, אלא גם על רווחים כלואים וגם על מענקים במאות מיליוני שקלים אחת לכמה שנים.
5. אלא שאת העבודה הזאת, בשונה מהמקרה של אינטל, צריך לבצע גוף ממשלתי בלתי תלוי, יחידה במשרד האוצר, במועצה הלאומית לכלכלה או כל גוף בלתי תלוי אחר במימון המדינה.
את הלקח הזה המדינה כבר הפנימה, ובהצלחה. כך, אחרי ש"כלכליסט" חשף ב־2010 כי אינטל בעצמה שילמה על המחקר שהכשיר את המענק שקיבלה, החליטו הגורמים הרלבנטיים בממשלה לשנות כיוון ולהבטיח שכל מענק שיתבקש יהיה כפוף לעבודת מטה מקצועית.
שנה לאחר מכן, כאשר אינטל ביקשה מענק נוסף, בוצעה בפעם הראשונה עבודת מחקר ממשלתית ולא פרטית. לאחריה, המליצו הגורמים המקצועיים בממשלה לאשר לאינטל מענק, אבל נמוך בהרבה מזה שביקשה. זו היתה הפעם הראשונה שהוחלט שלא משתלם לתת לאינטל מענק בכל מחיר (מקרי או לא, תשפטו אתם). אינטל בתגובה ויתרה על המענק, לקחה את מיטלטליה והקימה את המפעל הבא באירלנד. יש שאומרים שמלכתחילה החברה לא תכננה להקים את המפעל בישראל. אחרים טוענים שהמענק הנמוך הבריח אותה. בדבר אחד אפשר כנראה להיות בטוחים, באובייקטיביות של העבודה שהולידה את המענק המצומק הזה, וגם זה משהו.
