סקנדינביה זה לא לישראלים
מדיניות כלכלית בעשרה שיעורים: והפעם, כיצד העובדה שישראלים לא אוהבים להיתפס כפראיירים, משפיעה על בחירת המדיניות הכלכלית
כולנו מכירים את הפתגם: "איזהו עשיר, השמח בחלקו", אך ספק אם אנו הישראלים מתנהלים לפיו. אפילו אעז ואגיד כי זו אמרה ש'אין הציבור יכול לעמוד בה', כי אם ישנה תכונה המאפיינת את עם ישראל - זה הקושי להסתפק במה שיש לנו.
מה הקשר בין עובדה סוציולוגית זו לכלכלה? ובכן, כאשר הכלכלנים מנתחים את האפקט של מדיניות פיסקאלית על כלכלה, הם לא יכולים להתעלם מאחד המרכיבים המשפיעים ביותר על התנהגותם של הפרטים - נורמות חברתיות.
מאחר שנורמות אלו הן תלויות תרבות ומקום, קיימים הבדלים משמעותיים בין העמים. על מנת לעמוד על ההבדלים, מעבירים במדינות העולם סקר זהה ובודקים את ההבדלים בתשובות. באחת התשובות ישראל שונה. לשאלה: "האם אתה חושב שאתה מרוויח פחות או יותר מהשכר החציוני?" (כלומר גובה השכר ש-50% מהאנשים מרוויחים פחות ממנו, ו-50% מרוויחים יותר), בישראל קיים רוב של אזרחים שחושבים כי הם מרוויחים פחות מהשכר החציוני. לעומתנו בארצות המערב, רוב הנשאלים ענו כי לדעתם הם מרוויחים יותר מהשכר החציוני.
הבדל זה מראה שלישראלי יש נטייה לחשוב שהדשא של השכן ירוק יותר ולכן לנצח נהיה מונעים מכך שאף אחד מאתנו לא רוצה לצאת הפראייר שבחבורה. לנטייה זו יש אפקט עצום על בחירת מדיניות כלכלית נאותה.
בדיון על התקציב, פוליטיקאים וכלכלנים רבים הזכירו שאפשר להעלות את שיעור המס על הציבור (במקום לקצץ בהוצאות הממשלה) בדיוק כמו שזה קורה במקומות אחרים בעולם. כהוכחה לצדקתם הם הראו כי במדינות סקנדינביות, הנחשבות לעשירות וצומחות, הוצאות הממשלה וגם שיעור המיסים גבוה יותר מאשר בישראל. אם מסתכלים לדוגמה על נתוני 2010, רואים כי סך המסים כאחוז מהתוצר עמד בישראל על 40%, כאשר בפינלנד ובשוודיה זה היה 52%, בדנמרק אף הגיע ל- 55%.
ישראל היא לא שבדיה צילום: shutterstock
טיעון זה שאנו יכולים להעלות כאן את המסים כמו בארצות הנורדיות המצליחות, היה נכון לו היינו יכולים להחליף באותה הזדמנות גם את המנטאליות הישראלית למנטאליות הנורדית. ביום שמנהלי חברות גדולות בישראל יסתפקו במכונית קטנה כמו בחברת IKEA, נוכל גם לאמץ את מדיניותם, להעלות את תקבולי המסים ובאותו הזמן להעלות גם את הוצאות הממשלה. עד שזה יקרה, חשוב שניאחז במציאות.
אנו לא יכולים לאמץ מדיניות פיסקאלית בלי לבדוק את הנורמות החברתיות במשקים השונים. איך מתבטא ההבדל בנורמות כשבוחרים מדיניות כלכלית? ובכן, האפקט השלילי שבעקומת LAFFER יותר מודגש בישראל מאשר בארצות הנורדיות. לטובת מי שלא מכיר את המושג, עקומת LAFFER מראה את הקשר בין שיעור המס ותקבולי המס. כאשר מתחילים להעלות את שיעור מס ההכנסה - מגדילים את התקבולים, אך באותה העת כששיעור המס נהיה גבוה מדי, אנשים מתחילים להעלים מסים או אפילו מחליטים לעבוד פחות. לכן מעל שיעור מס מסוים, עליה במסים לא תתרום לגידול בתקבולים של המדינה.
במדינה כמו ישראל, בה האזרח רגיש להיתפס כפראייר, כל עלייה בשיעור המס יכולה לגרום לכך שהפרטים ירגישו שזה לא הוגן שהם עובדים כל כך קשה. יתרה מכך, כבר כיום אנו יודעים שיש אוכלוסיות רבות המעלימות מסים. מסיבה זו, ייתכן שבישראל, בשיעורי המס הקיימים היום, אנו קרובים מאוד למקסימום התקבולים. לעומת זאת בארצות הסקנדינביות בהן קיימות נורמות אחרות, שיעור המס עשוי להגיע גם ל-60% או 70% והם עדיין לא יגיעו למקסימום התקבולים.
כלכלנים שלא ערים לאפקט של הנורמות החברתיות על הכלכלה, כפי שזה מודגש בתיאוריות החדשות של צמיחה, ימשיכו לטעון שעלינו לאמץ את מדיניות הרווחה של סקנדינביה. על שר האוצר להדוף את הצעותיהם ולהיות מודע לכך שאנו קרובים לנקודת המקסימום של עקומת ה-LAFFER הרבה יותר מבני דודינו הסקנדינביים. לכן כל העלאה בשיעור מס הכנסה הנה טעות שעלולה לסכן את כלכלת ישראל.
פרופ' אליס ברזיס היא ראש מרכז אהרון מאיר, במחלקה לכלכלה באוניברסיטת בר-אילן.
