הכלכלה הפלסטינית: צמיחה כלכלית למראית עין

החוקרים אפרים לביא ויצחק גל מאוניברסיטת תל־אביב מסבירים את התשובה. במחקר שהתפרסם בשבוע שעבר על הכלכלה הפלסטינית מתריעים השניים כי בעוד הצריכה הפרטית ברשות הפלסטינית כמעט הוכפלה, הרשות כמעט ולא משקיעה במעוררי צמיחה לטווח ארוך כמו נכסי ייצור. ב־2011 רק 3% מסך ההוצאה הלאומית הופנו לנכסי ייצור. במילים אחרות, הבנייה המרשימה היא במידה רבה אחיזת עיניים.

רמאללה צילום: שאול גולן

הרשות פשטה רגל ומתקיימת מתרומות

הצמיחה הכלכלית המהירה שנרשמה במשק הפלסטיני עד שנת 2011 התבטאה בגידול ריאלי עצום בצריכה הפרטית, שרשמה זינוק של כשני שלישים בין השנים 2002 (נקודת השפל של האינתיפאדה השנייה) ו־2011, גידול של כ־50% בהשוואה לעשור הקודם. גם הצריכה הציבורית, כלומר ההוצאות השוטפות של הממשלה והסיוע הבינלאומי לאוכלוסייה הפלסטינית, הוכפלה באותה תקופה. לעומת זאת, ההשקעות בכושר הייצור של המשק הפלסטיני, שעיקרן השקעות ממשלתיות בתשתיות והשקעות פרטיות בענפי הייצור השונים, היו נמוכות ואף ירדו בתלילות בשנים האחרונות.

לדעת החוקרים, תמונת המצב האמיתית של המשק הפלסטיני היא עגומה, והיא משתקפת בכל הפרמטרים המאקרו־כלכליים, "בראש ובראשונה במבנה המעוות של המשק הפלסטיני המכוון צריכה שממומנת על ידי משאבים חיצוניים". אם לומר זאת בצורה בוטה: הפלסטינים לקחו את התרומות מחו"ל, אבל לא השקיעו אותן במקדמי צמיחה לטווח ארוך. בנו בתים יפים, ולא מפעלי תעשייה.

הקיפאון המדיני מאיץ את המשבר

האשמה בכך איננה רק של הרשות ברמאללה. הקיפאון המדיני, הגבלות הממשל הישראלי, כמו מניעת שליטה ופיתוח פלסטיני בשטח C המהווה 60% מהגדה, והפילוג עם עזה - כל אלה סימנו את הנסיגה של הכלכלה והחברה הפלסטיניות, שנראית היטב בשנתיים האחרונות.

דו"חות של הבנק העולמי וקרן המטבע איששו טענה זו וייתכן שגרמו להתפטרותו של ראש הממשלה סלאם פיאד. עכשיו גם הכלכלנים הישראלים מזהירים: התרסקותה של הכלכלה הפלסטינית מעמידה בסכנה את קיומו של השלטון ברמאללה. ענפי הייצור העיקריים, החקלאות והתעשייה, לא צמחו כלל בחישוב ריאלי מאז הקמת הרשות ב־1994. הצמיחה הכלכלית התרכזה כמעט כולה במסחר, שירותים ובנייה למגורים שמומנו ברובם על ידי תרומות מחו"ל.

אזהרות מפני התמוטטות הרשות גברו בשנה האחרונה. תחילה הן דמו לקריאות השווא הידועות "זאב, זאב" אולם היום נראה כי הזאב אמיתי.