חקר ביצועים: השבוע של דנקנר, בטר פלייס ובר רפאלי

גובי המשכנתאות: נפטרים מכאב הראש

בנקים אמריקאיים לפעמים מפנים מבתיהן את המשפחות הלא נכונות. בגלל פקידים שלא טורחים לקרוא את המסמכים, לא מעט דיירים מצאו את עצמם בלי בית, בטענה שלא עמדו בהחזרי המשכנתא. הממשל נדרש להתערב, והידק את הרגולציה. המשמעות היא, ובכן, הרבה יותר ניירת והרבה יותר עומס על הבנקים. וכל זה רק בשביל העניין הקטן הזה של לבדוק עובדות ולהתחשב בלקוחות. הפתרון נמצא בדמות אאוטסורסינג: המשימות הביורוקרטיות הסבוכות פשוט הועברו להודו. פעילים אמריקאים העוסקים בזכויות צרכנים טוענים שכך יקשה על הבנקים לפקח על התהליך, אבל ייתכן שהצרכנים רק ירוויחו. אולי ההודים יצליחו להפגין כלפי החייבים את החמלה שנעדרת מחברות המשכנתאות.

תמר טוניק

בית שפונה בארה"ב צילום: בלומברג

קנדי קראש: הפיל את טובי בנינו

בשבועות האחרונים איבדתי כמה מהאנשים הכי קרובים לי ל־Candy Crush. הם לא לבד שם. כמעט 16 מיליון אנשים משחקים בקנדי קראש בפייסבוק מדי יום, יותר מ־27 מיליון עשו לו לייק, וזה המשחק הכי פופולרי גם באפסטור. החברה שמאחוריו, קינג, היא השם החם בעולם הגיימינג, עם 66 מיליון שחקנים ביום. הגאונות היא שאפשר להתקדם במשחק מכל פלטפורמה: אם נגמרו לך ה"חיים", במקום להינעל מחוץ למשחק חצי שעה תוכל לעבור מהאייפון לאייפד, וכששוב ייגמרו ה"חיים" להמשיך באייפד־מיני ובפייסבוק. אתה יכול גם להטריד את כל מי שאתה מכיר שישלח לך "חיים", לפרוץ לעמודי פייסבוק של בני משפחה, לזייף את השעה במכשיר או לקנות מעבר שלב בכסף. המכורים שאני מכירה עושים את כל זה, בדרך להשיג לעצמם "חיים". כמה אירוני.

קרן צוריאל־הררי

לוזון: עוד פרק של הפמיליה

בעיצומן של ההכנות ל"יורו 2013" שמארחת הנבחרת הצעירה בכדורגל, המאמן שלה גיא לוזון עזב את ההכנות והחניכים וטס לבלגיה, כדי לחתום כמאמן סטנדר ליאז'. הטורניר הזה, "הטורניר החשוב בישראל אי פעם" כהגדרת לוזון, הוא ההישג הגדול שלו כמאמן. ולטורניר הוא הגיע רק כי הוא מאמן את הנבחרת המארחת. ולנבחרת המארחת הוא הגיע רק כי דודו אבי לוזון מנהל את ההתאחדות. נשים את זה רגע בצד. אחרי שחזר מבלגיה לוזון הדליף את החתימה, ומיד ניהל מסיבת עיתונאים עם דודו דהאן, הסוכן שלו ושל לא מעט שחקנים בנבחרת הצעירה והבוגרת. אלא שזו היתה מסיבת עיתונאים רשמית של ההתאחדות, לא חגיגות פרטיות לרגל המעבר לבלגיה. בהתאחדות אמרו שהם "מצרים" על "הטעות", כלומר השתתפות דהאן. אל תטעו: זו לא טעות - זו התנהגות של משפחה שחושבת שהכדורגל הישראלי שייך לה.

אוריאל דסקל

גיא לוזון. ההתאחדות לכדורגל מפשלת צילום: ראובן שוורץ

העולם השטוח: מצא את ההבדלים

רפיוטשן בינלאומי. פרצוף שמוכר היטב לכל הציבור הישראלי. הרבה יותר מדי כותרות. קושי להבין בגוף ראשון את המצוקה הכלכלית. החלטות שנויות במחלוקת, שלכל אחד, אבל ממש לכל אחד, יש מה להגיד עליהן. יכולת לעורר גם אמוציות גדולות, סוערות. פעילות שנוגעת בחיים של כל אחד מאיתנו. ותכף "אקס". לפעמים, כשמתייחסים לנגיד כמו לכוכב־על, או לדוגמנית כאילו מדובר בדמות בעלת משקל, הכל משתטח.

אדוה קיזלשטיין

בר רפאלי. הריבית ירדה, המנחה נבחרה צילום: MCT

בטר פלייס: פרידה מהשקר הירוק

קרוב לוודאי שרבים מ־940 האנשים שקנו מכוניות מבטר פלייס עשו זאת כדי לשמור על הסביבה. גם מי שקוננו השבוע על מותה של החברה היללו את פעילותה הירוקה. אין מה לומר, הגרין ווש של בטר פלייס עבד. כי בפועל, זו חברה אנטי־סביבתית, שהמשך קיומה היה רק מחמיר את מצבה העגום ממילא של שמירת הסביבה בישראל. בטר פלייס עודדה החזקת מכוניות פרטיות והגדלת הקילומטראז' של כל אחת, והציעה מוצר שעדיין נוסע על זיהום, רק לא מהאגזוז אלא מארובות תחנות הכוח. לא רק שהיא לא הועילה למאבק, היא הזיקה לו, כשהסיטה את תשומת הלב מבעיות דחופות יותר בממשק תחבורה־סביבה. שי אגסי מוזמן להשתמש בכריזמה שלו כדי לנסות לתקן את הנזק. תמונה באוטובוס או על אופניים וקריאה לצמצום השימוש בכלי רכב יכולה לעשות את העבודה.

רן אברמסון

בטר פלייס. לפירוק

החברה לישראל הפסידה

לפני חצי שנה ניר גלעד, מנכ"ל החברה לישראל, דאג לאשר את הסכם ההעסקה המפליג שלו בלי לעבור תחת עינה של האסיפה הכללית. הוא פשוט הבין שלא כדאי לחכות שהמשקיעים הנודניקים ישאלו את כל השאלות המטרידות האלה על השכר שלו, ושכדאי להזדרז לפני שתיקון 20 נכנס לתוקף ומחייב אישור של האסיפה. גלעד ממש משוכנע שהכסף הזה מגיע לו. הוא הרי מצליחן. המציאות מספרת סיפור אחר. צים שוקעת, בזן צולעת, והשבוע בטר פלייס קרסה, ומחקה לחברה לישראל השקעה של מיליארד שקל. אולי עכשיו סוף סוף מישהו בדירקטוריון יטרח להתמודד עם השאלה שכולם בחוץ שואלים כבר זמן מה: האם ניר גלעד שווה את הכסף?

גולן פרידנפלד

ועדת הסדרי החוב יוצאת לדרך

בעמודי העיתונים הכלכליים התפרסמה השבוע מודעה קטנה, "פנייה לקבלת עמדות הציבור" מטעם הוועדה לבחינת הסדרי החוב, אחת הוועדות החשובות שקמו כאן, שיכולות להיות לה השפעות אדירות על השוק וכספי הציבור. האותיות קטנות וצפופות, אבל שני דברים מודגשים היטב: הדדליין להגשת הפניות (14 ביולי, אגב, התאריך שבו דפני ליף הקימה אוהל) - והשם של יו"ר הוועד, יעל אנדורן. בקושי חודשיים בתפקיד מנכ"לית האוצר, והנה לאנדורן כבר יש ועדה על שמה, ושם מודגש. כמה כבוד. בפועל, אין כאן הרבה כבוד. אנדורן הוצבה בראשות ועדה שבה היא אמורה לבחון כעת את האינטרסים והמניפולציות של טייקונים שבעבורם עבדה עד לפני רגע. וכדי להצדיק את המינוי הבעייתי הזה היא תצטרך הרבה יותר מכיבודים, חיבה לפרטים והקפדה על הגהות.

נעמה סיקולר

יעל אנדורן. בשביל כבוד צריך לעבוד

דנקנר: השוק ממרק מצפון

ציבור, כל ציבור, נוטה לרומם ואז להשפיל. או להפך. בדרך כלל לא להפך. גם אנשי שוק ההון עושים את זה. מכתירים מלכים, משתמשים, זורקים ומשפילים. השבוע קיבלנו לזה תזכורת אכזרית. המאבקים על הסדר החוב של אי.די.בי הם דרכו של השוק להשפיל את הנסיך שלו, בנו יקירו נוחי דנקנר. עכשיו אפשר להתבדח על חשבון זה שמינף מימין והנפיק משמאל, השתלט על קונצרן בנזיד עדשים וכמעט בלי כסף מהבית. השוק שוכח מהר איזה תפקיד הוא עצמו שיחק כשהנסיך והממלכה שלו גייסו כספים, גרפו רווחי עתק ונכנסו להשקעות אקזוטיות. חדוות ההשפלה הנוכחית נועדה בעיקר לאפשר לשוק לשכוח את הטעויות שלו.

יניב רחימי