הסכם הרפורמה במשק המים לא מבטיח ירידה של 5% בתעריף

משרד האוצר הודיע בשבוע שעבר כי הגיע להסכם עם השלטון המקומי על תוכנית התייעלות של תאגידי המים, שתביא לירידה של 5% בתעריפים לצרכן בתוך שנתיים. אלא שההסכם המלא, שהגיע לידי "כלכליסט", לא מבטיח כי מחירי המים יירדו. לעומת זאת, לפחות בתקופה הקרובה אזרחי ישראל ישלמו יותר עבור השימוש במים: בעקבות עליית המע"מ היום לשיעור של 18% צפויים מחירי המים לעלות ב־0.8%. 

ההסכם איננו כולל גם סעיף נוסף שבאוצר הבטיחו כאשר הציגו את טיוטת חוק ההסדרים בחודש שעבר: צמצום תאגידי המים ל־15, לעומת יותר מ־50 כיום. בעיה נוספת של ההסכם היא שתוקפו יפוג רק בעוד 4.5 שנים. כלומר אם הרפורמה תתברר ככישלון, הממשלה הבאה היא זו שתצטרך לגבש תוכנית התייעלות חדשה למשק המים. לעומת זאת, כולל ההסכם הטבות לרשויות מקומיות שבהן יפעלו תאגידים שיצליחו מבחינת פיננסית, כולל אפשרות למשוך דיבידנד.

העובדה שההסכם בוצע ללא מעורבות רשות המים עשויה לעכב את יישום הרפורמה. יו"ר רשות המים אלכסנדר קושניר אמר בשיחות סגורות כי איננו יכול להתחייב על הפחתת התעריף שהבטיח האוצר, משום שהרשות לא היתה מיוצגת במו"מ. לאחר מכן הוא שלח מכתב לשרים נגד הרפורמה, והיועצת המשפטית של רשות המים פנתה ליועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין בבקשה שיבדוק את ההסכם. בסוף השבוע הודיע משרד המשפטים כי בניגוד לפרסומים בתקשורת, ההסכם לא הוקפא אלא נמצא בבדיקה שטרם הושלמה. לעומת זאת, באוצר טוענים כי רשות המים שותפה בהסכם.

צילום: אלכס קולומויסקי

ההמלצה בדבר צמצום מספר התאגידים התאיידה

ההסכם של האוצר והרשויות מתבסס על רפורמה שגיבשה רשות המים במשך שנתיים. אחת ההמלצות העיקריות של הרשות היתה צמצום תאגידי המים ל־15. המלצות נוספות של רשות המים כללו גם החלת תמריצים חיוביים ושליליים על תאגידי המים. באוצרהכניסו את עיקרי הרפורמה לחוק ההסדרים, אולם בשלטון המקומי יצאו נגד המהלך. ברשויות נימקו את התנגדותן בכך שרפורמה נכפית עליהן בחקיקה וכי ההמלצות כוללת בעיקר תמריצים שליליים. ביום שלישי פרסמו האוצר והשלטון המקומי הודעה על כך שהגיעו להסכם שיוביל להורדת מחירי המים. ההסכם בין האוצר לרשויות הוא מהלך הפשרה השנייה בין הצדדים בשבועות האחרונים, לאחר שסיכמו על ביטול הקיצוץ בסך 400 מיליון שקל לרשויות המקומיות עבור מענקי האיזון - כספים ממשלתיים שמסייעים לרשויות חלשות.

נוסף לרשות המים, גם שר האנרגיה והמים סילבן שלום יצא נגד ההסכם שנחתם ללא מעורבתו, ואמר כי הוא מגבש רפורמה משלו.

סילבן שלום. מתנגד להסכם צילום: אוראל כהן

רשויות שטרם התאגדו יידרשו להצטרף לתאגיד מים קיים

בהסכם שהגיע לידי "כלכליסט" מוצהר כי לא תהיה פגיעה בסמכויות רשות המים ומועצת רשות המים לעניין ניהול משק המים. אולם בפועל ההסכם מוציא את ניהול התאגידים מרשות המים לידי ועדה מקבילה למועצת רשות המים, הגוף שמאשר את מחירי המים ואת הרפורמות בגופים הכפופים לו כמו התאגידים. בהסכם לא מוזכרת הפחתה בתעריפים של 5% ואין התייחסות לצמצום מספר התאגידים.

לפי ההסכם יוכנסו לחוק המלצות ועדת ניסן משנת 2011 להסדרת יחסי התאגידים והרשויות המקומיות. לפי המלצות אלו, רשויות מקומיות שטרם הצטרפו או הקימו תאגידי מים וביוב יידרשו להצטרף לאחד התאגידים. לעומת זאת, במקרים שבהם הוכיחה הרשות כי משק המים נוהל בצורה יעילה ומיטבית עבור ציבור התושבים, תתאפשר הקמה של תאגיד מים וביוב עצמאי. ההסכם גם כלל הטבות שונות לרשויות מקומיות שמשק המים בתחומן מנוהל באופן יעיל, כגון פטור ממס על משיכת דיבידנד ברווחי תאגיד המים לרשויות המקומיות. יישום הרפורמה יחל שישה חודשים לאחר חקיקת המלצות ועדת ניסן.

לפי ההסכם תאגידי המים יוכלו להתאגד לפי החלטתם, אולם הם לא יחויבו לעשות זאת. בסוף כל שנה מכניסת הרפורמה ייבחנו פרמטרים להתייעלות של התאגידים. תאגיד שלא יעמוד בפרמטרים יחויב להתמזג בתאגיד אחר, לפי המתכונת שהיתה בחוק ההסדרים.

הפרמטר הראשון שייבדק על ידי הוועדה הוא תוכנית ההשקעות של כל תאגיד. לכאורה הדבר מונע כניסה לגירעונות והפסדים, אולם בסעיף זה יש הסתייגות כי אם תאגיד יכול לממן את ההשקעה הנוספת, יתאפשר לו לעשות זאת. מנגנון האישור לא מפורט בהסכם.

הפרמטר השני הוא עמידה באמות מידה לשירות הציבור. בדיקת אמות המידה תתבצע על ידי גוף חיצוני שתמנה רשות המים, ולא על ידי הרשות עצמה כפי שנהוג כיום. הפרמטר השלישי יהיה עמידה ביעדים פיננסיים.

השלטון המקומי התחייב לא להתנגד לסנקציות עתידיות

באוצר יכולים גם להתגאות בכמה הישגים בהסכם החדש. ההישג העיקרי הוא שהשלטון המקומי התחייב לא להתנגד לסנקציות עתידיות שיוטלו במסגרת מודל אזורי למיזוג תאגידים. הישג נוסף של האוצר הוא שלראשונה מאז הקמת תאגידי המים, מכירות בהם כעובדה מוגמרת.

אולם ייתכן שהבעיה העיקרית של הרפורמה טמונה בלוח הזמנים שנקבע לה. לפי ההסכם, רק ארבע שנים לאחר כניסת הרפורמה לתוקף, בעוד כחמש שנים, יוכלו שר האוצר ושר האנרגיה לקבוע מודל תאגוד אזורי חדש שיהווה את ברירת המחדל. זאת כמובן כבר תהיה הבעיה של הממשלה הבאה.