למה לחינוך חרדי יש כסף ולדיור אין?

מהיום, במשך חודש וחצי, ידונו חברי הכנסת - בעיקר בוועדת הכספים אך גם בוועדות נוספות של הכנסת - בחוק התקציב ובחוק ההסדרים שמוגש איתו לכנסת. כ־400 מיליארד שקל בשנה יושבים על שולחנם של חברי הכנסת בחוברות עבות כרס, מלאות בטבלאות אקסל צפופות ובמספרים קטנים.

למעשה, על שולחנם של הח"כים מונחים סדרי העדיפויות של ישראל לשנים הקרובות, אבל הטבלאות מקשות עליהם לראות את התמונה הגדולה. אף שמדובר בכספי המסים שלנו, מסים שהציבור משלם בזיעת אפו, לא נוהגים בכסף הזה בחרדת קודש, אלא בהתנהלות שמזכירה יותר סחר סוסים. הניתוק הפסיכולוגי הזה - בין הכסף שיוצא לנו מהכיס לבין הכסף שהמדינה מוציאה על שירותים - הוא ניתוק מלאכותי שהופך את עניין הציבור בתקציב לקלוש. כאילו זה עניין של מישהו אחר, כאילו זה כסף של מישהו אחר. אבל זה לא. זה הכסף שלנו, וזה מה שהממשלה בוחרת לעשות בו.

מחלקים את העוגה. לפרויקט המלא לחצו כאן

זו לא שאלה של כמה כסף, אלא של מה עושים בו

שאלות ותשובות איך קוראים את עוגת התקציב החדשה? פרויקט "משווים את התקציב" נותן לכם את האפשרות לגלות איפה הכסף ולרוץ לספר. איך זה עובד ואיפה אתם בתמונה שאול אמסטרדמסקי, 2 תגובות לכתבה המלאה 

אז הנה, הנה הכסף. ככה נראים 400 מיליארד שקל בשנה. בערך שליש מהסכום הזה (כ־140 מיליארד שקל) מוקדש בכלל להחזרי חובות וריביות על החובות האלה. זה לא כסף שהמדינה באמת עושה בו משהו. ככל שהסכום הזה יהיה קטן יותר, כך יהיה יותר כסף לשימושים אמיתיים.

החלקים הגדולים האחרים בתקציב מיועדים לביטחון. באופן פורמלי תקציב משרד הביטחון יהיה כ־51 מיליארד שקל אחרי קיצוץ של 3 מיליארד שקל. בפועל משרד הביטחון צפוי לקבל במהלך השנה עוד מיליארדים רבים, כפי שקורה בכל שנה במין משחק מוזר שמטרתו לא ברורה. התוספת הזאת לא מופיעה בגלוי בהצעת התקציב, אלא בסעיף סתמי בעל הכותרת "הרזרבה הכללית". 7.4 מיליארד שקל שוכבים שם.

עיקר התוספת לא יגיע לצה"ל, אלא למוסד ולשב"כ. ימים ספורים אחרי שהתקציב יאושר בכנסת יגישו לה אנשי השירותים החשאיים בקשה להעביר את הכסף. חברי ועדת המשנה של ועדת החוץ והביטחון יתכנסו תחת מעטה חשאיות ויאשרו את הבקשה, והרזרבה הכללית תתאדה כלא היתה.

התקציבים הבאים בגודלם, בסדר יורד, הם תקציבי משרד החינוך ומשרד הבריאות. יחד הם מקבלים 70 מיליארד שקל, כולל תקציבי פיתוח. אלא שחלק הארי של הכספים האלה הם מה שקרוי בעגה התקציבית "תקציבים קשיחים". מדובר בתשלומי משכורות לעובדי המדינה בשתי המערכות הציבוריות האלה - למורים בבתי הספר ולרופאים בבתי החולים הממשלתיים. ואיכשהו, למרות הכסף האדיר שהמדינה מזרימה, שתי המערכות הללו - החינוך והבריאות - סובלות מבעיות קשות.

במערכת החינוך ההשקעה הממשלתית בכל ילד גבוהה מהממוצע במדינות ה־OECD, במערכת הבריאות ההשקעה נמוכה מהממוצע ב־OECD. כך שלפחות בנוגע למערכת החינוך המסקנה היא שזה לא רק עניין של כסף, אלא גם עניין של מה עושים בו ואיך מנהלים אותו. למשל, ספר התקציב חושף כי ההשקעה של המדינה בתלמידים במגזר הערבי קטנה מאשר במגזר היהודי, אף שבמגזר הערבי יש פערים גדולים בהישגים. וזו רק דוגמה מקרית לכך שאפשר היה לחלק את הכסף אחרת, וזה עוד לפני שמדברים על כמה כסף מבזבז המנגנון המנופח והמגוחך של מטה משרד החינוך (כמעט 2 מיליארד שקל).

הפגנה בכיכר הבימה נגד גזירות לפיד. על שולחנם של הח"כים מונחים סדרי העדיפויות של ישראל לשנים הקרובות צילום: עמית שעל

החרדים חטפו, אבל רשתות החינוך החרדיות פונקו

מה עוד מלמדת הנבירה בספר התקציב? ראשית, שהתקציב של השנתיים הקרובות אינו של קיצוצים, אלא תקציב שגדל במידה ניכרת, לפחות במרבית חלקיו. האמת צריכה להיאמר: התקציב של השנתיים הקרובות משקף עלייה גדולה מאוד - 40% - בפיתוח תחבורה, בעיקר רכבות. זה לא מקרי. האוצר רצה לקצץ את ההשקעה הזאת במידה ניכרת בטענה שחלק מההשקעות אינן כדאיות כלכלית ומבזבזות כספי ציבור לשווא. אלא שישראל כץ הפעיל כמה תרגילים והצליח לשריין תקציבים.

גם החרדים חטפו. תקציב התמיכה של הממשלה בכוללים ובישיבות - כלומר במלגות לאברכים ובשכר לרבנים שמלמדים אותם - לשנתיים הקרובות נחתך בשיעור חד של כמעט מחצית (46%). עם זאת, במקביל התקציבים שהמדינה תעביר לרשתות החינוך החרדיות של ש"ס ושל אגודת ישראל יגדלו ב־47% וב־22% בהתאמה. נראה ששם הפוליטיקה הישנה חזקה מהפוליטיקה החדשה.