ערעור אולמרט בעליון: המדינה דורשת הרשעה בפרשת טלנסקי

"צריך לשרש את התופעה שבה עובד ציבור מסתתר מאחורי כפופים נאמנים לו שמוכנים לעשות דברים שלא ייעשו", אמרה גרנות ופירטה: קבלת טובות הנאה בסכום כולל של 90,000 שקל, קבלת כספים במזומן מבלי לדווח ומבלי לפרט כיצד הוצאו. "האם אין די באלה כדי להיכנס לגדר האיסור הפלילי", תהתה גרנות.

אהוד אולמרט צילום: יוסי זליגר

לאחר נאום הפתיחה של גרנות נכנס עו"ד אריה פטר לפרטי הערעור בפרשת ראשונטורס. "איננו חולקים על העובדות שקבע המחוזי", אמר, "אבל בכל פעם שהוא הגיע לצומת חסר לו האקדח המעשן שמוכיח את מודעות הנאשם. על כך הוויכוח שלנו – על המסקנות שבית המשפט לא הסיק לחובתו מהעובדות האלה. בית המשפט מגיע עד לחדר ואומר שהוא אינו יודע מה קרה בו. הוא אינו מסיק את המסקנות הנסיבתיות המתבקשות כפי שהוא עושה זאת בתיקים אחרים".

פטר פתח מחדש את חזית ראשונטורס והתעמת עם מסקנות הזיכוי. בעיקר עם העדר מודעות אולמרט להתנהלותן של מתאמת הנסיעות רייצ'ל ריסבי-רז וראש הלשכה שולה זקן. "המודעות הזו מתבקשת על סמך התשתית העובדתית שקבע המחוזי", טען פטל. הנשיא גרוניס גילה קוצר רוח העיר לו ש"לא מדובר בערכאה דיונית" ודחף בו לקצר.

לעניין טלנסקי תקפה עו"ד גרנות את המסקנה הנורמטיבית אליה הגיע המחוזי. "טלנסקי תרם לאולמרט גם כספים פרטיים לא רק פוליטיים", טענה, "והוא, אולמרט, היה מודע לכך שהכספים ניתנו לו כעובד ציבור. וזה מאפשר לנו לדון בצורה נקיה במשמעות קבלת הכספים האלה".

גרנות טענה שנסיבות אלה, שמצטרפות למכתבי ההמלצה העסקיים של אולמרט לטלנסקי, מקרבות את אולמרט מאד לעבירת השוחד. כזכור, המחוזי קבע שאין בכך אפילו עבירת מרמה והפרת אמונים. "כאשר אולמרט מקבל כספים מאיש עסקים שאינו חבר שלו, וטלנסקי אינו חבר, והוא פועל לטובתו, זהו ניגוד עניינים. וכשמדובר בשר, החומרה מועצמת בגלל הפרת כללי ועדת אשר. לא יעלה על הדעת שעובדי ציבור זוטרים יורשעו בשוחד בנסיבות כאלה, ובכירים כאולמרט לא יורשעו אפילו בהפרת אמונים", סיכמה גרנות.

אמיר דן, יועץ התקשורת של אולמרט מסר בתגובה: "שלושה שופטים בכירים בחנו במשך ארבע שנים כל פרט וכל טענה, ופסקו פה אחד שאולמרט זכאי בכל הפרשיות המרכזיות, וכי הורד ראש ממשלה במדינת ישראל לחינם. ראוי היה שהפרקליטות תרכין ראש בפני בית המשפט, ותפנים את הביקורת על התנהלותה בפסק הדין. תחת זאת החליט פרקליט המדינה להציל את כבודו באמצעות ערעור שלא היה צריך להיוולד כלל. הפרקליטות הודיעה הבוקר בבית המשפט כי החליטה להגיש את הערעור משום ש"התיק הסתיים לטעמה בקול ענות חלושה", וטיעון זה מעיד כאלף עדים על הסיבה האמיתית שהובילה להגשת הערעור המיותר".

"מדוע הכספים הונחו בכספת ולא בבנק"?

"אולמרט יודע להבחין בין כספים אישיים לפוליטיים", פתח פרקליטו עו"ד נבות תל-צור את תשובתו לערעור המדינה, בשלילת טענתה של עו"ד נעמי גרנות, שטשטשה בין השניים ועמדה על כך שהכספים שאולמרט קיבל הם אישיים.

תל-צור הדגיש: "אצל עו"ד אורי מסר שהיה איש הכספים הפוליטי של אולמרט, הופקדו רק כספים פוליטיים. גם במזומן. זה היה מקובל. טלנסקי היה תומך ומעריץ פוליטי, תורם ציוני, שלא ביקש תמורה. אין לו עסקים בישראל. בזמנו הפקדת התרומה הייתה לפי רצון התורם. נכון שאולמרט לא קיבל ציון לשבח על מכתבי ההמלצה על טלנסקי שאולמרט כתב לאדלסון וליצחק תשובה. אבל מדובר בניגוד עניינים שלא חצה את הרף הפלילי. זה לא היה הפעלת סמכות שלטונית. מכתב ותו לא".

תל-צור התייחס לעמימות הגדרתה וגבולותיה של עבירת הפרת האמונים, שבמרכזה אמון הציבור וגיבושה לעבירה פלילית מותנה בפן מחמיר מיוחד שמתלווה להתנהגות. "האם בית המשפט המחוזי שהרשיע פה אחד את אולמרט בפרשת מרכז ההשקעות לא יודע את גבולות העבירה כשנמנע מלהרשיעו בפרשת טלנסקי"? שאל תל-צור ותקף את רמיזות המדינה שטענה היום כי התנהגות אולמרט קרובה לשוחד למרות שזוכה מהעבירה הנמוכה יותר בדרגתה – הפרת אמונים.

"מדוע הכספים הונחו בכספת ולא בבנק", שאל השופט ג'ובראן. "ההחלטה הייתה של מסר", השיב תל-צור, "היה שיקול של נזילות ושל שימוש הכספים". ג'ובראן: "ומישהו דיווח על הכספים?". תל-צור: "לא. מסר העיד שלא הייתה חובת דיווח על הכספים האלה שסווגו ככספי תרומות פוליטיות. אולמרט על סמך ייעוץ משפטי האמין שלא צריך לדווח על תרומות פוליטיות".

על השימוש האישי בכספים שטענה התביעה אמר תל-צור: "דפי החשבון של אולמרט באותה תקופה העידו דווקא על גידול מתמיד ביתרת החובה שלו בבנק".

השופט עוזי פוגלמן שאל האם נטל ההסבר לשימוש בכספים לא עבר בנסיבות אלה לאולמרט. "הייתה תחושה שזה יביך אותו כפוליטיקאי", השיב תל-צור, "והייתה רתיעה מחשיפת הכספים, מזהות התורמים, כך שבהעדר חובה לדווח, ולפני התיקון בחוק המפלגות שסגרה את הפירצה, לא הייתה חובת דיווח. זה לא אסתטי, אבל הדין הפלילי הוא מתמטיקה – אין להפעילו לפי תחושות בטן".

המכשול הגדול של תל-צור הוא שני תשלומים שנויים במחלוקת, שלגבי סיווגם לא קבע המחוזי אם הם כספים פוליטיים או אישיים. 1,500 דולר דולר שאולמרט באוקטובר 2005, ביקש וקיבל מטלנסקי בניו-יורק. לפי עדות טלנסקי הכסף התבקש וניתן אמנם לקמפיין פוליטי, אבל כהלוואה. סכום נוסף, 4,717 דולר, מימן טלנסקי לאולמרט נסיעה אישית בכרטיס אשראי.

השופטים לחצו בנקודה זו ותל-צור השיב: "ניתן לסווג זאת כטובת הנאה, כהפרה של כללי ועדת אשר. אבל לא עבירת הפרת אמונים פלילית, בהתחשב בכך שאין זיקה לתפקיד, אין שימוש בסמכות שלטונית. בהתחשב בחברות האישית המתמשכת בין השניים לאורך שנים. אין כאן טעות בוטה של המחוזי שמצדיקה התערבות של כבודכם".