ניצחון לשקיפות: הפרוטוקולים של הבוררות בין המדינה לכיל ייחשפו לציבור

שופט בית המשפט לעניינים מינהליים ד"ר יגאל מרזל דחה אתמול עתירה של מפעלי ים המלח, מקבוצת כיל, נגד המדינה בדרישה לא למסור לאדם טבע ודין ולעמותה לאיכות השלטון כתבי טענות ופרוטוקולים מהליך בוררות על שיעור התמלוגים המשולמים תמורת ניצול אוצרות הטבע בים המלח. את הבוררות יזמה המדינה, ובמסגרתה היא תובעת 291 מיליון דולר. הבוררות היא הפעלה של תנאי בשטר הזיכיון וחוק זיכיון ים המלח. היא מתנהלת כיום בפני השופטת בדימוס טובה שטרסברג־כהן ועורכי הדין אלקס הרטמן ורם כספי.

בעתירה נטען שהחלטת המדינה למסור את המידע אינה כדין. לפי הטענה, חוק חופש המידע לא חל על הליכי בוררות, ובמסירת המידע יש משום פגיעה בפרטיות של מפעלי ים המלח, חשיפה של סודות מסחריים ושל מידע עסקי וכן הפרה של תנאי משתמע מהבוררות, שלפיו המדינה לא תמסור מידע על ההליך. השופט דחה טענות אלה וקבע: "לא מדובר במחלוקת פרטית, אלא במחלוקת ובסכסוך בעלי מאפיינים ציבוריים מובהקים ובתביעה בהיקף כספי ניכר. בסוגיית התמלוגים שהמדינה מקבלת, כנאמנת הציבור כולו, בגין הניצול של משאבי הטבע של הציבור כולו. חיסוי מלא של הליך זה כדי הליך חשאי, לפי טענת מפעלי ים המלח, אינו מעוגן בדין ומעורר קושי על רקע חובת שקיפות של פעולת הרשות הציבורית והיותה נאמנת הציבור". השופט הטיל על מפעלי ים המלח הוצאות משפט של 50 אלף שקל בשל "התנהלותה ומחדליה".

עו"ד רם כספי. פעם המדינה בעד שקיפות ופעם נגד צילום: אוראל כהן

גופים רבים הפועלים לחשיפת מידע בעל עניין ציבורי שבידי הרשויות בירכו על החלטת השופט מרזל. אלא שבצד תרועות הניצחון נשמעה גם ביקורת: כיצד המדינה שהגנה בלהט בתגובה שלה לעתירה על זכותו של הציבור להיחשף לפרוטוקולים של הבוררות, נלחמת באותו להט בפרסום של פרוטוקולי ועדת הריכוזיות? המדינה אותה מדינה, והיועץ המשפטי, שעמדתו נדרשה בשני ההליכים, הוא אותו עו"ד יהודה וינשטיין. אם כן, מה גורם למדינה לתמוך במקרים מסוימים בחשיפת פרוטוקולים ובמקרים אחרים להתנגד?

"נקודת המוצא בחוק חופש המידע היא שיש למסור את המידע, אלא אם כן הוכחה עילה לחיסיונו בהתאם להוראות החוק. במקרה כזה יש לבחון אפשרות למסור את המידע בתנאים ובאופן חלקי", כתבה בתגובה לעתירת מפעלי ים המלח עו"ד אחווה ברמן, סגנית בפרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי). "העניין הציבורי הרב בהליך הבוררות מהווה שיקול כבד משקל המטה את הכף לטובת מסירת המידע המבוקש".

"שהמדינה תחיל על עצמה אותן חובות"

אלא שלעניין הציבורי בפרוטוקולים של ועדת הריכוזיות, שמסקנותיה השליכו על גורמים עסקיים רבים במשק ועל מבנהו, בחרו שלא להתייחס במשרד המשפטים בתגובה לעתירה שהוגשה במאי האחרון לבג"ץ. "בנסיבות המקרה הנידון עמדת המשיבים היא כי לא מוטלת עליהם חובה למסור את המידע המבוקש, וכי אין לעשות כן", כתב הממונה על ענייני בג"צים בפרקליטות המדינה, עו"ד יובל רויטמן, בתגובה לעתירה. "זאת שכן מצד אחד התועלת הגלומה בפרסום המידע המבוקש מצומצמת, ומן הצד השני פרסום המידע המבוקש עלול לפגוע ביכולת של חברי ועדות מסוג זה למלא בעתיד את תפקידם נאמנה ולהתבטא באופן חופשי במהלך הדיונים".

"מפתיע שהמדינה לא התנגדה למסירת הפרוטוקולים בבוררות", אמרה אתמול בעוקצנות עו"ד אלונה וינוגרד, מנכ"לית התנועה לחופש המידע. "הרי את הפרוטוקולים של ועדת טרכטנברג או את אלה של ועדת הריכוזיות היא סירבה למסור. לעתים המדינה בוחרת למסור פרוטוקולים חלקיים בלבד, כפי שהיא עתידה לעשות במקרה של ועדת גרמן (לבחינת הרפואה הציבורית). אולי הסיבה היא שהפעם היא ידעה שיהיה מי שיעתור על מסירתם, ואז העותר ייתפס כילד הרע בסיפור ולא היא?".

עו"ד אלונה וינוגרד: "אין סיבה לא להחיל חובת רישום ופרסום פרוטוקולים על כל התקשרות של המדינה עם גוף חיצוני כמו גם על ועדות ציבוריות ובעלות חשיבות ציבורית" צילום: אוראל כהן

עו"ד וינוגרד מוסיפה ש"אין סיבה לא להחיל חובת רישום ופרסום פרוטוקולים, כמו גם הסכמים לצורך העניין, על כל התקשרות של המדינה עם גוף חיצוני. ובדיוק מאותו היגיון יש להחיל חובות אלה על ועדות ציבוריות או אחרות בעלות חשיבות ציבורית מובהקת. נותר רק לתהות מדוע המדינה בוחרת ביתר קלות למסור מידע, כשיש גוף נוסף שיכול לסרב למוסרו (צד ג'), ואילו כשמדובר במידע שנמצא בידי הרשויות בלבד, ידה קפוצה יותר. נקווה שהמדינה תחיל על עצמה את אותן חובות שקיפות שהיא דורשת מגופים שעמם היא מתקשרת".

המדינה: "מדובר במקרים שונים"

ממשרד המשפטים נמסר בתגובה: "כל בקשה המוגשת לפי חוק חופש המידע נבחנת בהתאם להוראות החוק ולנסיבותיה. בנוגע למקרים שציינתם, לגישת המדינה מדובר במקרים שונים. ועדת הריכוזיות היא ועדה פנים־ממשלתית שדיוניה התנהלו בחופשיות בלי פרוטוקול רשמי. עם זאת, חשוב להדגיש שחומרים רבים הנוגעים לעבודה של ועדת הריכוזיות פורסמו, לרבות דו"ח הביניים והדו"ח הסופי, דעות המיעוט וחוות דעת מקצועיות שניתנו, מצגות שצדדים שלישיים הציגו בפני הוועדה וניירות עמדה שהוגשו לה. לעומת זאת, בוררות ים המלח היתה בין המדינה לחברה פרטית ונוהלו פרוטוקולים רשמיים".

מכיל נמסר בתגובה: "כיל בוחנת את החלטת בית המשפט. החברה נתנה אמון בנציגי הממשלה ובמוסד הבוררות ולאורך ההליך חשפה מידע ומסמכים, כולל סודות מסחריים. חשיפת הסודות המסחריים בפומבי תגרום נזק ממשי לחברה".