איך מרפאים אהבה לרעיון רע?
פרופסור יקר, אני עובד עם יזמים בשלבי ההמצאה הראשונים, ומוקסם בכל פעם מחדש מהקשר הלא רציונלי שלהם לרעיון שפיתחו, קשר שלעתים גורם להם להתעלם מהמציאות ולהפסיד זמן וכסף. האם יש דרכים לעצור את ההתאהבות ברעיון של עצמך? זה עניין של זמן? של פעולות? מה כדאי לעשות? עומר
עומר היקר,
הבעיה שתיארת פה היא לא רק של יזמים, והיא לא טמונה דווקא באופי הייחודי שיש ליזמים וממציאים. לא פעם קורה לנו שאנחנו יושבים בפגישה עם אדם שאומר איזה משפט רנדומלי ולא חכם במיוחד, ובכל זאת אנחנו מתעקשים לציית לרעיון הגאוני שלו. נתקלת פעם בתופעה הזאת?
אופניים מעופפות. בעיה לא רק של יזמים
לפני כמה שנים ערכתי עם דניאל מוקון ומייק נורטון ניסוי שבדק את מה שאנחנו כינינו "אפקט איקאה". הממצאים הצביעו על כך שככל שהוראות ההרכבה מהחוברת של איקאה היו מורכבות ומאתגרות יותר, כך אנשים אהבו יותר את הרהיט שהרכיבו. הצלחנו להוכיח גם שהאפקט הזה מתרחש מהר יחסית. והוא כמובן לא מתרחש רק בהרכבת רהיטים, אלא ביצירה של עוד הרבה דברים אחרים שמערבים פעולות מצדנו. אנחנו נוטים באופן טבעי לחוש גאווה כלפי דברים שיש לנו בעלות עליהם. זה נכון גם, לדוגמה, בבישול, או בקנייה של דברים שהיה לנו חלק בבחירה שלהם או של העיצוב שלהם.
אבל הפרט הכי מעניין והכי לא רציונלי שעלה במחקר שלנו היה הנטייה שגילינו אצל אנשים לחשוב בטעות שכאשר אנחנו מזיעים יותר על יצירה של משהו, אז אנשים אחרים סביבנו יהיו שותפים להתלהבות שלנו ממנה, גם כשהיצירה היא רהיט מאיקאה שהורכב לא כל כך טוב. זה, אולי, אחד המקורות להתעקשות של היזמים שאתה עובד איתם.
מה אפשר לעשות בקשר לזה? אנחנו יכולים לנסות ליצור סביבה שבה לבעלות יש פחות כוח, או שהיא פחות מקושרת עם אנשים ספציפיים. אבל אם נצליח להפחית או לבטל את תחושות הבעלות, האם זה עלול לבטל גם את תחושות המחויבות והמוטיבציה? אולי בעצם דווקא כדאי לנו לנסות להגביר את הקשר הזה? את הפתרון הזה עדיין צריך למצוא.
(כרגע סיימתי לקרוא את התשובה שלי, ואני מודה שאני ממש אוהב אותה, וחושב שהיא מלאה בתובנות).
