על הכוונת של וינשטיין

מה המשותף בין ראש עיריית רמת גן צבי בר, המועמד לרב הראשי שלמה אליהו ולמועמד לנגיד בנק ישראל פרופ' יעקב פרנקל? כולם היו בכותרות השבוע בגלל מעורבותו של היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין במינויים או סילוקם מהכהונה. 

כל מקרה הוא שונה. נגד בר הוגש כתב אישום, אך מועצת העיר סירבה להדיחו. הוגש בג"ץ והיועץ המשפטי הודיע כי חומרת כתב האישום אינה מאפשרת להגן עליו. לשלמה אליהו שובל של התבטאויות גזעניות שהופכות אותו, לפי וינשטיין, בלתי ראוי מוסרית ובלתי ניתן להגנה משפטית בבג"ץ. פרנקל, לעומתם, עדיין בבדיקה.

צבי בר ראש עיריית רמת גן השבוע בבית המשפט העליון צילום: עמית שאבי

ב-1992 נכנס המשפט לבחינתם של מינויים בשירות הציבורי, מינויים שלמרות כשרותם הפורמאלית הדיפו צחנה ציבורית. התקדים נקבע כשהחליטה הממשלה למנות את יוסי גינוסר למנכ"ל משרד השיכון. זה היה לאחר שגינוסר הודה בביצוע עבירות פליליות בפרשת קו 300. בית המשפט ביטל את המינוי ואימץ את הפגיעה ב"אמון הציבור" כעילת הפסילה.

בפרשת אריה דרעי הורד הרף – לא רק עבירה פלילית מוכחת (גינוסר הודה, אך קיבל חנינה לפני הרשעה), אלא גם כתב אישום חמור מחייב ראש ממשלה לפטר שר. גינוסר היה מינוי מקצועי ודרעי היה מינוי פוליטי. מבחינה זו יש לשניהם כתובת לפיטורים – השר (במקרה של גינוסר) וראש הממשלה (במקרה דרעי). צבי בר, להבדיל, הוא נבחר ציבור, ובג"ץ לא יכול לתת צו למועצת העיר להדיחו. לכן נבחר הלחץ הפיזי הלא-מתון שהופעל על ידי השופטים באולם על בר שיסתלק מרצונו.

הנגיד המיועד, פרופ' יעקב פרנקל צילום: בלומברג

בג"ץ ספג על כך ביקורת, שלא ניצל את ההזדמנות לקבוע נורמה חד משמעית בפסק דין. בית המשפט של אשר גרוניס, להבדיל מזה של אהרן ברק, מאופק יותר. לטעמו, נורמות הוא עניין לכנסת ולא לבית המשפט. גרוניס נמנה על הגורסים כי נורמות מחוקקים בכנסת ולא בבג"ץ. תפקידו של בית המשפט – בענייני מימשל להבדיל מזכויות אדם - הוא לפרש ולא ליצור. אם הכנסת תחשוב שראש עירייה צריך להתפטר כשמוגש נגדו כתב אישום – שתקבע זאת בחוק. לכן, גרוניס פתר את הכשל הנקודתי בלחץ שהפעיל על בר, אבל סירב לפתור את הכשל הנורמטיבי-המערכתי.

אגב, יש בכך גם צדק מסויים. סילוק אוטומטי של ראש עיר מיד עם הגשת כתב אישום, נותנת לפרקליטות כוח להדיח נבחר ציבור שעדיין נהנה מחזקת החפות וטרם הורשע בבית משפט. בג"ץ דרעי הכשיר את הכוח הזה. הכנסת כמו גם הבג"ץ היום לא ממהרים בעניין. חוק יסוד: הממשלה לא תוקן ברוח תקדים דרעי, ועדיין מחייב פיטורי שר רק לאחר הרשעה. ובג"ץ חמק מקביעת הנורמה הזו לגבי נבחרי ציבור בפרשת צבי בר.

ביצירת "אמון הציבור" או "אי סבירות" כקריטריון משפטי לפסילת מינוי, הרחיב בג"ץ את עילות הפסילה החוקיות לשיקול דעת השופטים והיועץ המשפטי לממשלה. את הרב שלמה אליהו פוסל וינשטיין על סמך התבטאויות גזעניות. בעניין זה הוא פוסע בשביל שסלל קודמו מני מזוז.

ב-2006, לאחר שהוחלט למנות את יואל לביא, ראש עיריית רמלה, למנהל מינהל מקרקעי ישראל, פסל מזוז את המינוי בגלל התבטאויות גזעניות של לביא כלפי ערבים. כדי לשמור על "אמון הציבור" בשירות הציבורי, קבע מזוז, יש לקבוע שמינויו של לביא הוא "בלתי סביר" לנוכח ההתבטאויות הגזעניות.

ופרנקל? האם יגיע וינשטיין למסקנה שהמינוי "בלתי סביר", פוגע ב"אמון הציבור", נגוע ב"פגם מוסרי"? התשובה תלויה בחומרת הממצאים שתעלה בדיקתו. מה שחשוב להבין שאין כאן חוק, כללים או מומחיות משפטית שתכריע, אלא שיקול דעת ערכי שיכול להשתנות ממשפטן למשפטן. וינשטיין, טירקל וגרוניס יכולים להגיע לתשובות שונות לחלוטין לשאלה אם פרנקל ראוי להיות נגיד בנק ישראל הבא.