"אסור להכניס את הרפואה הפרטית לבתי החולים"

הסיפור הבא עשוי להיראות נקודתי, אבל הוא לא. הוא משל. נסו לדמיין את המצב הבא, אף שהוא מאוד לא נעים. אתם בעבודה, ופתאום טלפון. מהצד השני המנהלת של בית הספר שבו לומדת הבת שלכם: לבת שלכם היה אירוע מוחי. ככה, באמצע היום.

אתם ממהרים אל בית החולים, שם אתם מגלים את הבת שלכם ממתינה שייקחו אותה לצנתור מוחי, כדי לבדוק אם יש לה מפרצת במוח. אתם מנסים לברר עם צוות האחיות מי עומד לבצע את הצנתור, ומספרים לכם שאחד הפרופסורים מהמחלקה הניורוכירורגית הוא אחד משני המצנתרים הטובים ביותר בארץ. האם הוא יצנתר? אי אפשר לדעת בוודאות, עונים לכם. אל תדאגו, כולם טובים, אומרות האחיות. כעת דמיינו שאחת האחיות אומרת לכם שאותו פרופסור יוכל לצנתר אתכם באופן פרטי. הצנתור יהיה כאן, הכל יהיה בדיוק אותו הדבר, אבל תוכלו לוודא שהוא זה שמצנתר וזאת תמורת 33 אלף שקל. וצריך להחליט ממש עכשיו, כל רגע קובע. מה הייתם עושים?

זאב וורמברנד. "אם ישליכו את המודל של הדסה על בתי החולים הממשלתיים, ההוצאה של הציבור על בריאות תגדל ב־4 מיליארד שקל, כלומר ב־2,000 שקל למשפחה בשנה" צילום: עמית שעל

הזכות לבחור תהפוך לחובת תשלום על מה שהיה בחינם

הסיפור הזה אמיתי לגמרי והוא מתרחש כל הזמן. החלק העגום הוא שייתכן מאוד, ברמה גבוהה מאוד של סבירות, שאותו רופא היה מבצע את הצנתור גם מבלי שהמשפחה היתה משלמת באופן פרטי, משום שמדובר בחולה צעירה מאוד ולכן נוכחותו של רופא מומחה בכיר חשובה מאוד.

למעשה, בכל מקום אחר בארץ למשפחה בכלל לא היתה האפשרות לשלם עבור הזכות לבחור את המצנתר, האפשרות הזו קיימת כיום רק בבתי החולים של הדסה בירושלים. במילים אחרות, הם היו מקבלים בדיוק את אותו הרופא, רק בלי לשלם 33 אלף שקל. זה מחיר שירותי הרפואה הפרטיים (שר"פ). והנמשל הוא: כשנוצרת אפשרות ממוסדת לשלם עבור שירות במצבי מצוקה - כמעט כולם יבחרו לשלם, גם אלה שאין להם. וזה בדיוק מה שיהפוך את הזכות לבחור רופא לחובה לשלם על שירות שהמדינה נותנת היום בחינם.

את הסיפור הזה מספר מנכ"ל קופת חולים מאוחדת זאב וורמברנד, שנכנס לתפקידו במאי וכיהן בעבר כמנכ"ל שירותי בריאות כללית. הסיפור הזה הוא רק משל לסיפור רחב יותר ועקרוני יותר על שירותי הרפואה הפרטיים בירושלים, שייתכן שבקרוב מאוד יהפכו למודל לדוגמה ליתר בתי החולים הציבוריים. זאת משום שוועדת גרמן לחיזוק מערכת הרפואה הציבורית בישראל בוחנת אם לאפשר לציבור את הזכות לבחור רופא מטפל או מנתח בבתי החולים הציבוריים.

וורמברנד חד־משמעי בהתנגדותו לשר"פ: "מודל השר"פ בהדסה הוא אכזרי. גם לגרום לאנשים לשלם עבור מה שבמקומות אחרים ניתן בחינם, גם לגבות הרבה יותר כסף, ואפילו לבוא לאנשים שנמצאים במיון ולהציע להם שירות שר"פ, בדיוק ברגע שהם נמצאים במצוקה ומוכנים לשלם כל מחיר. אם יישמו את המודל הזה בבתי החולים הממשלתיים, ההוצאה הפרטית של הציבור הישראלי על בריאות תגדל ב־4 מיליארד שקל, כלומר ב־2,000 שקל למשפחה בשנה", הוא אומר.

"בכל בתי החולים הציבוריים בישראל, כשאדם נכנס למיון מטפלים בו בצורה מסורה ומלאה. אם הוא רוצה הוא יכול לבחור ברפואה פרטית. הוא לא נקלע למצב שכשהוא במצוקה מציעים לו פתרונות פרטיים באותו המקום. כמו כן, עיקר ההשתכרות של הרופאים הופכת להיות בנויה על הסטת הרפואה הציבורית לכיוון של בחירת רופא בבית החולים. זכותו של כל חולה לפנות לרפואה פרטית, לקבל הצעת מחיר ולבחור מי ינתח אותו. אבל ברגע שמערבבים בין הפרטי לציבורי, ברגע שיכניסו כסף פרטי לבתי החולים הממשלתיים, התנועה תהיה חד־כיוונית. אנשים יישאבו למסלול הפרטי".

"הדסה גובה על שר"פ 40% יותר מאסותא בממוצע"

בתי החולים של הדסה - עין כרם והר הצופים - נמצאים בימים אלה במוקד סערה פיננסית שמאיימת על יציבותם, לאחר שצברו גירעון של יותר ממיליארד שקל. המנכ"ל הטרי אביגדור קפלן, אדם רב־ניסיון במערכת הבריאות, הובא במיוחד כדי לייצב את הדסה ולהחזיר אותה לתקופת הזוהר שלה. המשבר הפיננסי הצליח גם לפגוע במעמדם המקצועי של בתי החולים, דבר שבא לידי ביטוי בנטישה של רופאים בכירים לבתי חולים אחרים.

לטענת וורמברנד, אחת הסיבות לגירעון היא האפשרות של הדסה להציע לחולים לבחור את הרופא המנתח תמורת תשלום - השר"פ. "היום כולם מבינים שהמודל של הדסה, שנחשב בעבר למודל מוצלח, למעשה נכשל ומכשיל את בית החוליםכי בית החולים מתרכז בעיקר בפעילויות של השר"פ, ושכח איך לנהל. וכך יוצא שאם משווים את כמות הרופאים בהדסה לאיכילוב או למרכז רבין (בית חולים בילינסון - ש"א) ביחס לתפוקות הרפואיות שלהם, אתה רואה שיש בהדסה עודף של 150 רופאים. ואם משווים את גודל חדרי הניתוח - התוצאה דומה. תחת כל פרמטר שתבדוק, ההכנסה של כסף פרטי לתוך מערכת מסוג זה מביאה לתוצאות הרסניות".

אבל זה לא הכל. "המודל הזה גם פוגע בשוויון ובכיס של הציבור", מוסיף וורמברנד. "ראשית, ההוצאה של תושבי ירושלים על השר"פ גבוהה פי 3.5 מההוצאה של תושבי הדרום בסורוקה או ההוצאה של תושבי הצפון בבתי החולים שם. זאת אף שירושלים היא אחת הערים העניות בישראל". "נוסף על כך, רוב הפעולות שתושבי ירושלים משלמים עבורן (כמו דוגמת בחירת המצנתר מתחילת הכתבה - ש"א), ניתנות בחינם לחלוטין לתושבי הדרום והצפון. כלומר, במקומות אחרים אנשים מקבלים את הרפואה שלהם בחינם, אבל בירושלים הם נאלצים לשלם בדיוק על אותו הדבר". אלא שלדבריו הפער הוא לא רק גיאוגרפי אלא גם מול בתי החולים הפרטיים, "הדסה גובה עבור השר"פ בממוצע 40% יותר מאשר אסותא, למשל. הדסה מרשה לעצמה להיות מונופול אזורי ולגבות פער מחירים כזה".

וורמברנד מספק כמה פערי מחירים כאלה, שנחשפים כאן לראשונה, לשלוש מהפעולות הניתוחיות הנפוצות ביותר בשר"פ בירושלים: ניתוח קטרקט יעלה באסותא 4,500 שקל, לעומת 12,170 שקל בשר"פ של הדסה - כמעט פי שלושה; ניתוח החלפת מפרק יעלה באסותא 36,800 שקל, ובהדסה 54,500 שקל - פי 1.5; וניתוח ארתרוסקופי של הברך יעלה באסותא 5,500 שקל, ובהדסה 16,600 שקל - פי שלושה.

וזו השורה התחתונה מבחינתו: "למרות התעריפים הגבוהים הדסה הגיע לקריסה כלכלית ונמצא בתהליך של ארגון מחדש. מה שהרג אותו זה ועד הרופאים שקבע את התעריפים בשר"פ, וחלק הארי של ההכנסה הלך לידיהם. מצד שני, הדסה צמצם את פעילות הבוקר (כלומר, הפעילות הציבורית - ש"א), וכך בית החולים נכנס למשבר בזמן שהרופאים הבכירים משתכרים משכורות עתק".

שרת הבריאות יעל גרמן. בוחנת הרחבת השר"פ צילום: חיים צח

המעסיקים הגדולים עלולים להפוך לקופות חולים קטנות

גורם נוסף שעלול, לפי וורמברנד, לשנות לחלוטין את אופי הפעילות של בתי החולים הציבוריים אם יורשו להציע שירותי רפואה פרטיים, הוא ביטוחי הבריאות. כיום ליותר מ־70% מהציבור יש ביטוחים משלימים שהם רוכשים מקופות החולים. נוסף על כך, למחציתם יש גם ביטוחי בריאות פרטיים שמוכרות חברות הביטוח, חלקם נרכשים באופן פרטי, וחלקם באופן קבוצתי דרך מקומות העבודה הגדולים: בנקים, חברת החשמל, התעשייה האווירית וכיוצא באלה.

לפי וורמברנד, ביום שבתי החולים הממשלתיים יורשו להציע שר"פ, יחסי הכוחות ישתנו ומקומות העבודה הגדולים יהפכו למעין קופות חולים קטנות, אבל לקבוצה אקסקלוסיבית בלבד. "אם המודל הזה יופעל, רוב ההכנסה של הרופאים ושל הצוות הרפואי תבוא מחברות הביטוח והביטוחים הקבוצתיים, וכל מערכת זימון התורים וניהול הניתוחים תעבור לידי חברות הביטוח. בדרך הזו לא רק שנגדיל את ההוצאה הפרטית לבריאות, אלא גם הפרטנו את בתי החולים לידי מנהלי חברות הביטוח והתאגידים הגדולים", הוא אומר.

לדבריו, "הגופים האלה יוכלו לבוא למנהלי בתי החולים ולקנות מהם מראש מכסות של בדיקות. ממוגרפיה, בדיקות סקר, מרפאות חוץ. ואז בעדיפות ראשונה יטופלו בבתי החולים אלה שיש להם הביטוחים הקבוצתיים".

דמיינו שחברת החשמל משריינת לעובדיה ארבע שעות בכל יום ראשון אחר הצהריים במכוני הבדיקות של בתי החולים הגדולים במרכז הארץ עם הרופאים הטובים ביותר. דמיינו מה זה יעשה לתורים בבתי החולים ומה יקרה למי שאין לו ביטוח פרטי שכזה.

"בעדיפות שנייה יטופלו אלה שיש להם רק ביטוח משלים של קופות החולים. אבל כשלכמעט 80% מהציבור יש ביטוחים משלימים, אז כמעט כולם יוכלו לבחור את הרופא שלהם בבית החולים הציבורי, וזה כאילו שאף אחד לא יכול לבחור - כי זו מסה גדולה מדי. ואז בעצם כולם ישלמו הרבה יותר כסף, ולא יקבלו רפואה טובה יותר", הוא אומר. "מה שיקרה הוא שבתי החולים כמעט לא יעשו פעילות ציבורית, שאמורה להיות בבוקר, והכל יתרכז בפעילות פרטית אחר הצהריים. ובעצם הציבור יממן את זה פעמיים - את רפואת הבוקר שאין בה הרבה ניתוחים, ופעם נוספת באופן פרטי עבור ניתוחים אחר הצהריים", אומר וורמברנד. ובמילים בוטות יותר, זו עלולה להתגלות כהפרטה הגדולה ביותר של שירות ציבורי שנעשתה בישראל, תוך שימוש בתשתיות ציבוריות לטובת עשיית רווחים פרטיים של מנהלי חברות הביטוח ושכבה מצומצמת של רופאים בכירים ועשירים.

העניין הוא שאיסור על שר"פ בבתי חולים ציבוריים לא יפתור לבדו את החוליים של מערכת הבריאות הציבורית. לשם כך מציע וורמברנד פתרון משולב: ראשית, שהאוצר יוסיף 150–120 מיליון שקל בשנה, כדי לאפשר לבתי החולים הציבוריים להעסיק את הרופאים הבכירים ביותר במשכורות גבוהות מאוד, כדי שיעבדו את מלוא הזמן במערכת הציבורית מבלי ללכת למערכת הפרטית כלל (מודל "פולטיימר"). "כל אחד משלושת בתי החולים הגדולים יעסיק 15 רופאים מהטובים ביותר במודל פולטיימר, ויתר בתי החולים יעסיקו עוד 7–8 רופאים כאלה כל אחד. כך תחזק את המערכת הציבורית ותיתן לאותם רופאים את האפשרות להשתכר בכבוד".

"שנית", הוא מוסיף, "אל תאפשר לקופות החולים להחזיק בבעלותן בתי חולים פרטיים, כי יש שם ניגוד עניינים. שלישית, תגביל את הגידול של הביטוחים המשלימים של קופות החולים - כשבוחנים אילו שירותים נכנסו לשם, אני חושב שהרחקנו לכת, וזה באחריות משרד הבריאות. ולבסוף, תגביל גם את הביטוחים הפרטיים, כפי שעושה עכשיו המפקח על הביטוח. כך תחזק את הרפואה הציבורית, וגם תיתן למנהלי בתי החולים הממשלתיים פתרון הוגן להתמודדות שלהם עם הבעיה הלא פשוטה של בריחת רופאים", הוא מסכם.

מהדסה נמסר בתגובה: "שירותי השר"פ בהדסה מאפשרים לחולים לקבל שירותי רפואה עד שעות מאוחרות מרופאים בכירים בניגוד לבתי החולים הציבוריים. השירותים הם בהיקף של 10% בלבד מהפעילות הכספית של בית החולים. בניגוד לנטען על ידי מנכ"ל מאוחדת, עיקר הגירעון המצטבר של הדסה מקורו במדיניות משרד הבריאות, שמעדיפה את קופות החולים על בתי החולים. מדיניות זו כוללת הקפאת מחירים ומתן הנחות חריגות לקופות".