המירוץ לתפקיד הנגיד: מועמדות רצינית או בלון ניסוי

הפרסום הלא רשמי של רשימת המועמדים לתפקיד הנגיד עורר בסוף השבוע רשומון קטן ודי מגוחך, שמעיד על הדרך שבה מתקבלות אצלנו כעת ההחלטות הכלכליות החשובות ביותר.

בלשכת ראש הממשלה הסתפקו ביום שישי בבוקר בדיווח לקוני שלפיו הם אינם מתייחסים לשמות המועמדים שפורסמו בתקשורת. כמה שעות לאחר מכן אישר משרד האוצר כי מריו בלכר, ויקטור מדינה, צבי אקשטיין ומיכל עבאדי־בויאנג'ו הם אכן המועמדים שנתניהו ולפיד סיכמו שיגישו לאישור ועדת טירקל.

מחפשים את חביב הקהל והתקשורת

ייתכן שלא מדובר בריבוי גרסאות לסיפור אחד, אלא במהלך ציני של הפרחת בלון ניסוי, כזה שנועד לבחון את הלך הרוח בציבור אחרי הפיאסקו הקודם. בלונים כאלה הופרחו מגבעת רם בירושלים בכמויות מסחריות בעשורים האחרונים. במהלך מסוג זה כל שראש הממשלה צריך לעשות הוא לזרוק לחלל האוויר כמה שמות של מועמדים, לבחון את התגובות מהרחוב, ואז להדיח את המועמדים שקיבלו פחות מסרונים, לקחת את חביב הקהל והתקשורת ולהגיש רק את שמו לאישור הוועדה.

בנימין נתניהו צילום: אלכס קולומויסקי

גם אם נתניהו יבקש את אישור הוועדה לכל שלושת המועמדים, הסיפור התמוה הזה מעורר תהיות. האם נתניהו מציג שלושה מועמדים שווי ערך או שהוא סימן כבר מראש את "הראשון בין שווים" שלו ושני המועמדים האחרים הם רק בבחינת ברירת מחדל שתמנע ממנו התבזות נוספת אם הפלופ של פרנקל וליידרמן יחזור על עצמו? לך תדע מה תגלה ועדת טירקל על עברו של מי שעובד עשרות שנים בקצה השני של האוקיינוס האטלנטי.

אם זה באמת המצב, האם זה הוגן לגרור בכירים לשעבר לסוג של מכרז תפור, שתוצאותיו ככל הנראה ידועות מראש? ואם בכל זאת מתכוונים נתניהו ולפיד לתת הזדמנות שווה לכל המועמדים, מתי בדיוק הם יחליטו מי הזוכה? האם הם יתחילו לחשוב בנושא רק אחרי שוועדת טירקל תסיים את עבודתה?

החטא הקדמון של נתניהו

בשלב זה מדובר רק בסוג של אגדה אורבנית, אבל אנשים בכירים ביותר בירושלים, שכבר ראו בחייהם דבר או שניים, מוכנים להישבע בנקיטת חפץ שמדובר בסיפור אמיתי. החטא הקדמון שרובץ בסיפור לפתחו של נתניהו, הם אומרים, הוא מערכת היחסים הרעועה שלו עם הנגיד היוצא פישר. לדבריהם, החתול השחור שעבר בין השניים התחיל להתרוצץ בין שתי הלשכות חודשים רבים לפני פרישתו של הנגיד.

נתניהו, הם מספרים, פשוט לא יכול היה לסבול יותר את דברי השבח בתחום הכלכלי שהומטרו רק על פישר. על פי גרסה זו, כאשר פישר בא אל ראש הממשלה לפני חצי שנה והודיע לו על כוונתו לפרוש מכהונת הנגיד לפני המועד החוקי, הוא היה משוכנע שנתניהו יפציר בו להישאר. להפתעתו, נתניהו קיבל מיד את התפטרותו ואיחל לו דרך צלחה.

מאותו הרגע, אומרים בירושלים, עושה נתניהו כל שביכולתו כדי להוכיח שלא אלמן (בנק) ישראל, וכי לבנק המרכזי יש חיים משלו גם אחרי פישר. זו הסיבה למירוץ האובססיבי שלו אחרי שם של פרופסור נוצץ ועתיר מוניטין, רצוי מחו"ל, ולהתנגדות העיקשת שלו למינוי ד"ר קרנית פלוג, בת טיפוחיו של פישר. וזה כנראה, בין היתר, מה שהביא את נתניהו, ואיתו את כולנו, פחות או יותר עד הלום.