חקר ביצועים: השבוע של הפנסיה, תיקון 20 ואלשיך

כפכפי קרוקס - צריכים שישנאו אותם

אם רציתם להפגין הבנה בסיסית באופנה בעשור הקודם, כל מה שהייתם צריכים לעשות הוא לבוז לקרוקס. הנעליים המחוררות והצבעוניות נהפכו לאיקון של חוסר טעם, אבל נחטפו מהמדפים. ואז ההיסטריה שככה, המכירות צנחו וקרוקס ניסתה להיהפך לחברת אופנה בינונית וסבירה: היא השיקה דגמים נטולי חורים שהתאמצו מאוד להיות מכובדים. זה עזר לתקופה מסוימת, אבל השבוע נאלצה החברה לדווח על צניחה של 43% ברווחים ברבעון השני לעומת 2012, והמניה צללה בהתאם. איך היא יכולה לצאת מהחור הזה? אולי הגיע הזמן לעורר שוב באזז, ובשביל זה צריך לחזור ליסודות: נעליים נוחות, בריאות - ולא מתנצלות. כשהפאשניסטים שוב ירימו את האף בבוז כשיראו קרוקס ואז ייתקלו בתשובה "אבל זה נוח!", חברת הנעליים האמריקאית תדע שהיא הצליחה.

דור צח

קרוקס. חורים ברווחים של הנעליים צילום: יריב כץ

אלשיך - זהירים יותר, אפורים יותר

ורדה אלשיך היא מהשופטים שעליהם צריך לומר: טוב שיש אחת כמוה, טוב שאין הרבה כמוה. היא שופטת יעילה, חדת תפיסה ויצירתית שמשלבת את התכונות הנדרשות לפירוק והבראת חברות - חשיבה מחוץ לקופסה האטית והסטנדרטית בבתי המשפט. אבל היא גם שופטת יצרית, משתלחת, מהירת חמה, בדיוק התכונות שמובילות לדו"ח מנציב קבילות השופטים בפרשת הפרוטוקול המשופץ שנחשפה ב"כלכליסט" בידי ענת רואה. אחרי פרישתה, שהתעכבה כדי שלא תתפרש כעונש על הפרשה, זה מה שיישאר למערכת: שופטים שנזהרים הרבה יותר בטיפול בפרוטוקולים, וכנראה גם בלשונם. לנו יישאר געגוע לעופות הצבעוניים המתמעטים בביבר השופטים.

משה גורלי

השופטת ורדה אלשיך צילום: אוראל כהן

מיליארדר הסאב־פריים קונה?

חברת סטיינוויי ובניו היא איקון תרבותי היסטורי. את הפסנתר הראשון שלו בנה אנגלהארד סטיינוויי במטבח ביתו בגרמניה. אחר כך היגר לארצות הברית, וב־1853 הקים במנהטן את חברת הפסנתרים המהוללת. עכשיו היא על המדף, והשבוע נודע כי אחד המתמודדים על קנייתה הוא המיליארדר ג'ון פולסון, שהגיש הצעת רכש לפי שווי של 478 מיליון דולר. אם תצא לפועל, העסקה הזאת תוכיח שוב ששום מותג מסורתי ויוקרתי לא חסין בפני כוחות השוק והכסף המלוכלך. כי פולסון התפרסם בעיקר כמי שהימר בהצלחה נגד שוק משכנתאות הסאב־פריים, כלומר הימר על גבם של לווים מעוטי יכולת, הרוויח כ־3 מיליארד דולר ובדרך שלח רבבות אמריקאים לרחוב. שום פסנתר כנף לא ילבין את זה.

תמר טוניק

אינטל טובה לעובדים?

במשך שנים נחשבת אינטל אחד ממקומות העבודה הטובים בישראל, אם לא הטוב שבהם. גם בחגים חברת הענק בהנהגת מולי אדן מיטיבה עם עובדיה, ומעניקה להם ארבעה ימי חופשה, שניים על חשבונה. אבל רגע, צריך לדייק: זה מה שמקבלים עובדי הפיתוח. עובדי הייצור מקבלים חמישה ימי חופשה, כולם על חשבונם. "מקבלים" זה מונח קצת מטעה; בעצם שולחים אותם לחופשה בכפייה. על חשבונם. אין דרך בוטה יותר לחשוף את העובדה שלא טובת העובדים עומדת לנגד עיני החברה, אלא הניסיון לשמור קרוב את העובדים שעשויים לעזוב, המהנדסים. לפועלים, מבחינתה, ממילא אין לאן ללכת. שישלמו בימי חופש ויגידו תודה.

מאיר אורבך

מולי אדן. מי שווה יותר בחברת הענק צילום: ענר גרין

הפנסיה - יש לה עוד סיכוי

השבוע, יום לפני שמשרד האוצר התחיל תהליך שיוביל לקיצוץ של כ־10% בקצבאות שנקבל כפנסיונרים, מישהי אמרה לי שחציתי את הגבול בעניין הפנסיה. שאני לא יכול להטריד אנשים עם חזיונות ביעותים לגבי האין־עתיד שלהם בלי להציע פתרונות, אחרת הם ישקעו בשלב ה”אין לי מה לעשות עם זה אז למה שיהיה לי אכפת”. אז הנה פתרון אפשרי אחד: הבעיה העיקרית במודל הפנסיה היא שהמדינה העבירה אלינו כמעט את מלוא האחריות ­- והסיכון. לכן הפתרון יכול להיות שהמדינה תיקח על עצמה חזרה חלק מהסיכון. כן, זה יבוא על חשבון משלם המסים שאולי יצטרך, למשל, לממן פנסיה מינימלית לכל הציבור בגובה שכר המינימום במשק. מינימלי, אבל מובטח. אבל אי אפשר לדרוש את זה ממשרד האוצר. צריך לדרוש את זה מהשר. יש פתרונות, צריך רק לדרוש אותם.

שאול אמסטרדמסקי

תיקון 20 - עוד יתפוצץ

רוב החברות בבורסה הישראלית השלימו השבוע את היערכותן לתיקון 20. התוצאות מאכזבות: טבלאות השכר החדשות נשענות על עיוותי השכר הקיימים, מעט מדי חברות מתגמלות את המנכ"לים על ביצועי יתר טובים משל המתחרים, וקביעת היעדים שמזכים בבונוס היא עניין אלסטי מאוד. המסמכים שגיבשו החברות מעידים על כך שהן ומנהליהן מסרבים להפנים את הרציונל שמאחורי החוק. זה עוד עלול להתפוצץ להם בפנים. אם לא באסיפות הכלליות, במכת נגד של המשקיעים המוסדיים והפרטיים שתשקף את הלך הרוח הציבורי, זה יקרה בציבור עצמו, בתקשורת, ברשתות החברתיות. תיקון מן השפה ולחוץ לא יעבוד יותר.

גולן פרידנפלד

פירון - חותר תחת השקיפות

שר החינוך שי פירון הודיע השבוע שבשנה הקרובה לא יתקיימו בחינות מיצ"ב. מדובר בהקפאה זמנית לבחינה מחדש של הבחינה, לא ביטולה, ובתוך ההמולה נבלע חלק עיקרי מההודעה: "שר החינוך יקדם חקיקה מתאימה המונעת פרסום לא מבוקר של תוצאות המיצ"בים. הפרסומים הללו מובילים לנזק עמוק למערכת החינוך, לערכים ולתלמידים". במילים אחרות, פירון ימצא דרך לעקוף את קביעת בית המשפט העליון מלפני שנה שחייבה לפרסם את הציונים, בנימוק שרשות ציבורית אינה יכולה למנוע מידע מהציבור פשוט כי החליטה שמוטב לציבור לא לדעת. העיקרון הזה, מתברר שוב, לא חל על ממשלת נתניהו.

חן פונדק

שי פירון. מבחני מיצ"ב הוקפאו

בלי נגיד בלי תקווה בלי חלום

קודקוד, עבור. קודקוד עבור, אנחנו תחת אש. קודקוד? אפשר להפסיק לצעוק - אין שם אף אחד. בעיצומה של תקופה שלא אחת כונתה על ידי ראש הממשלה ושר האוצר "אחת המאתגרות עבור המשק הישראלי", המערכת הכלכלית מתנהלת בלי נגיד, מנכ"ל בורסה, מנהל לרשות החברות (אין כזה כבר מ־2011), והמפקח על הביטוח תכף פורש. לפחות מנכ"לית האוצר שבה זה עתה מחופשת לידה, ומנהל לרשות המסים סוף סוף מונה. שיהיה מי שיגבה מאיתנו את המסים המוגדלים שיממנו את הגירעון, המגזר הציבורי וכל צורך אחר שיתעורר. אם הכלכלה הישראלית תצלח את התקופה הזאת, שאף קודקוד לא יתהדר שזה בזכותו. אלה רק אנחנו, ציבור משלמי המסים, שעבדנו כאן כל הזמן.

סופי שולמן

לפיד ונתניהו. בלי נגיד, מנכ"ל בורסה ומנהל לרשות החברות צילום: אלכס קולומויסקי