הצעירים כבר לא ממהרים להירשם להשכלה הגבוהה

שוק ההשכלה הגבוהה בישראל נפל בשנתיים האחרונות לקיפאון עמוק, ויש שטוענים שהוא אפילו מתכווץ. מנתוני מצבת הסטודנטים לפי מוסד אקדמי שהגיעו לידי ל"כלכליסט" עולה כי בכל המוסדות האקדמיים עלה מספר הסטודנטים בשנת הלימודים החולפת (2012–2013) בכ־0.3%, בהמשך לעלייה של כ־0.9% בשנים 2011–2012. אם משווים את הנתונים הללו לקצב הצמיחה באוכלוסייה בישראל בשנה, העומד על כ־2%, הדבר מחזק את הטענה כי שוק ההשכלה הגבוהה אכן מתכווץ בפועל.

אם מוסיפים לנתונים אלו את האינפלציה במספר המוסדות האקדמיים בישראל מאז תחילת ההכרה במכללות בשנות התשעים, עולה תמונה של היצע רב בלי ביקוש רב. מעבר לעובדה כי מדובר במצב שעלול להעמיד את מוסדות ההשכלה הגבוהה בסכנה כלכלית, מצב כזה עלול אף לדרבן אוניברסיטאות ומכללות להוריד את תנאי הקבלה שלהן, כפי שגורמים מסוימים טוענים שכבר קורה, ובכך לפגוע ברמה המקצועית של מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל.

ירידה של 9% בשנתיים

הנתונים שנאספו על ידי התאחדות הסטודנטים נמסרו לה על ידי המוסדות האקדמיים עצמם במטרה לקבוע מה יהיה משקלו היחסי של כל מוסד בבחירות להתאחדות. הם כוללים את הסטודנטים לתארים ראשון, שני ושלישי, הלומדים במכינות והנדסאים. מבחינת הנתונים שהעבירו האוניברסיטאות, ניכרת ירידה חדה של 9.1% במספר הסטודנטים בטכניון בין 2011 ל־2013, ירידה של 7.3% באוניברסיטת חיפה וירידות של 2.6% ו־1.6% באוניברסיטת בן־גוריון ובאוניברסיטת תל־אביב, בהתאמה. בבר־אילן נרשמה עלייה של 1.6% במצבת הסטודנטים ובאוניברסיטה העברית בירושלים המצב טוב יחסית, עם עלייה של 6.2% בשנתיים האחרונות.

אף שמקור הנתונים הוא המוסדות עצמם, בחלק מהאוניברסיטאות ובראשן הטכניון ואוניברסיטת חיפה טוענים כי מדובר בנתונים לא מדויקים. כך, נטען בטכניון כי מפני שהנתונים של התאחדות הסטודנטים כוללים הנדסאים ותלמידי מכינה המספר העולה מהם מטעה, וכי למעשה מספר הסטודנטים לתארים בטכניון עלה באופן ניכר בשנים האחרונות.

באוניברסיטת חיפה נטען כי איסוף הנתונים בחודש דצמבר בעייתי, שכן "למועד זה אין שום משמעות מבחינת התנהלות המוסד והוא אינו כולל את קליטת הסטודנטים בסמסטר ב' וסטודנטים לתארים מתקדמים". בדיווחיה ללמ"ס מנתה אוניברסיטת חיפה יותר מ־17 אלף סטודנטים לתארים ראשון, שני ושלישי בשנה האחרונה, והיא טוענת כי חל גידול משמעותי במספר הסטודנטים הלומדים בה בשנים האחרונות.

עם זאת, גם אם באותן אוניברסיטאות המצב פחות חמור מכפי שמצטייר מהנתונים שהועברו על ידיהן להתאחדות הסטודנטים, הקיפאון בנתון הכולל מושפע בעיקר מהמכללות. בשנה האחרונה נרשמה בהן ירידה של כמעט 1%, כאשר מ־2011 עלה מספר הלומדים בהן בכ־0.4% בלבד.

אוניברסיטת אריאל. היחידה שמציגה צמיחה צילום: יצחק שליסל

רק באריאל הנתון מזנק

חריגה על רקע נתונים אלה היא אוניברסיטת אריאל: בין 2011 ל־2013 הציגה האוניברסיטה הטרייה צמיחה של 40.7% במספר הלומדים בה, זאת בזמן שבכלל מוסדות ההשכלה הגבוהה נרשמה צמיחה של 1.2% בלבד.

הנתונים של אריאל כל כך דרמטיים, שהכללת המוסד בקטגוריית האוניברסיטאות גוררת צמיחה של הקטגוריה כולה באותה תקופה. כאשר אריאל היא אוניברסיטה, האוניברסיטאות מציגות צמיחה של 1.9% במספר הלומדים בהן באותן שנתיים. כאשר מוציאים את אריאל ומעבירים אותה לקטגוריית המכללות, האוניברסיטאות שנותרו מציגות ירידה של 1.5% במצבת הסטודנטים.

איך מסבירים את הצמיחה המטאורית של אריאל? במוסד עצמו מיחסים זאת לשורה של מהלכים — ההכרה השנויה במחלוקת במוסד כאוניברסיטה, תוכניות לימודים חדשניות, התמקדות במקצועות פרקטיים יותר מבחינת שוק העבודה ("לא התפתינו אף פעם לפתוח משפטים", סיפר ל"כלכליסט" נגיד האוניברסיטה יגאל כהן־אורגד) וצבירת לגיטימציה בציבור.

"אריאל היתה בעבר משהו מעבר לסמבטיון, שטחים, מלחמה, משהו רחוק", אומרת עינת דיין, מנהלת אגף השיווק והפרסום באוניברסיטת אריאל. "אנשים היו אומרים לי: 'הייתי כבר בצבא בשטחים, את רוצה שאני אבוא גם עכשיו?'. אבל היום אריאל נתפסת כמרכז הארץ. זה כמובן משדרג את הרצון של סטודנטים ללמוד כאן".

המתחרים של אריאל מציינים סיבה נוספת להצלחתה: ספי קבלה נמוכים יותר מבשאר האוניברסיטאות. "אם הטכניון היה מקבל את כל מי שרוצה להתקבל, היית רואה צמיחה כזאת גם אצלו", אמר לנו גורם באחת המכללות. על כך אומרת דיין כי "ספי הקבלה שלנו הולכים ועולים. זה לא מדויק שהם נמוכים יותר בכל המקצועות. האוניברסיטאות הורידו בהרבה את ספי הקבלה, והן גם מקבלות מועמדים שלא עומדים בספי הקבלה הרשמיים".

שר החינוך לשעבר אמנון רובינשטיין: "צריך לחקור את התופעה הזו. הגדלת שיעור הסטודנטים חיונית, זה תהליך עולמי. מי שלא מבין את זה לא יודע מה קורה בהשכלה הגבוהה בכל העולם" צילום: מיכאל קרמר

כאשר דיברנו עם פרופ' אמנון רובינשטיין, לשעבר שר החינוך וחבר סגל בכיר במרכז הבינתחומי הרצליה, הוא תלה את הצמיחה של אריאל רק בהחלטה להעניק לה את היוקרה של השם אוניברסיטה. "הגיע הזמן לקבוע בחוק מה זה אוניברסיטה. היום אין הגדרה לכך. לכן, ההכרה באריאל היא החלטה פוליטית. הכל נובע מהחלטת ממשלה, לא מהכרה של הקהילה האקדמית. אני חושב שהתרופה לכך היא להגדיר מהי אוניברסיטה בחוק ולפעול על פי קריטריונים אובייקטיביים. למכללת תל חי יש לא פחות נתונים להיות אוניברסיטה מאשר לאריאל, אולי אפילו יותר. אין סיבה שמכללות אחרות לא יקבלו את ההגדרה הזו".

כהן־אורגד מציין מצדו כי הצמיחה של אריאל החלה עוד הרבה לפני ההכרה כאוניברסיטה. לדבריו, "יש אצלנו צמיחה מהירה יחסית, ולשמחתי זה היה גם בתקופה שלפני הכרזתנו כאוניברסיטה, אבל המשיך גם אחריה.

"זה קורה אף שיש כל הזמן העלאה של תנאי הקבלה. ראשי המחלקות רואים שיש גידול בביקוש, אז הם מעלים את ספי הקבלה. המוסד גם צובר בהדרגה מודעות לגבי הפעילות. חברות אוטובוסים פותחות עוד קווים ממקומות כמו ירושלים. כל אלה תרמו גם לנגישות של המוסד".

האוניברסיטאות הגדולות, מצדן, ממש לא מעוניינות להעלות את אריאל על ראש שמחתן, גם אם מדובר במוסד שמחזיר את פלח השוק כולו לצמיחה מול המכללות. הן עדיין נאבקות נגד הגדרת אריאל כאוניברסיטה, ולא מוכנות לקבל אותה למועדון המצומצם שלהן.

לפני כשנה הגיש ועד האוניברסיטאות עתירה נגד ההכרה באריאל כאוניברסיטה מן המניין, ועתירה זו עדיין עומדת לפני הכרעת בג"ץ.

התואר הוא כבר לא כרטיס כניסה

כאשר שואלים את רובינשטיין על המגמה הכללית של קיפאון ואף ירידה במספר הסטודנטים, הוא אומר כי מדובר במגמה מדאיגה. "ייתכן שהגורם לכך הוא המצב הכלכלי, וייתכן כי הגורם לכך הוא אי־פיזור ההשכלה הגבוהה בארץ, מה שמחייב סטודנטים לעבור לגור בערים הגדולות, שם שכר הדירה עלה מאוד. לחלק גדול מלימודי החברה אין ביקוש על ידי מעסיקים, ומנגד מספר המוסדות להכשרה הנדסית וטכנולוגית הוא קטן מאוד. קשה מאוד להיות סטודנט בישראל".

רובינשטיין אומר עוד כי "אין מחקר להליכים אלה. אני מעלה כאן ספקולציה. צריך מחקר מדוע מספר הסטודנטים לא גדל לפי הגידול הטבעי באוכלוסייה. הגדלת שיעור הסטודנטים חיוני וחיובי וזה תהליך עולמי. מי שלא מבין את זה פשוט לא יודע מה קורה בהשכלה הגבוהה בכל העולם. השכלה גבוהה היא המכשיר העיקרי לשיפור המצב הכלכלי וגם לאינטגרציה חברתית".

רני יעקבי, המשנה למנכ"ל המסלול האקדמי במכללה למינהל, רואה את המצב כתולדה של מהלכי ביקוש והיצע. "באמצע שנות התשעים החלה המהפכה שהנגישה את ההשכלה הגבוהה. ממצב של שבעה מוסדות בערך הגענו היום למצב שבו פועלים בשוק 67 מוסדות אקדמיים. אבל בצד הביקוש, אין לנו גידול משמעותי באוכלוסייה בשנתונים האחרונים. בעבר היה גידול בשל העלייה הרוסית, אבל זה נעצר. בגלל זה אני טוען שהשוק בירידה. כשאנחנו מנתחים את השוק אנחנו רואים את המשך המגמה הזו גם בעתיד".

כגורם מהותי נוסף שמשפיע על הרצון של הצעירים ללמוד, יעקבי מציין את הערך של התואר האקדמי, שנשחק מאוד בעשורים האחרונים. "קח 10–20 שנה אחורה. אם היית אקדמאי, זה היה מכניס אותך לשוק העבודה, בטח אם היה לך תואר פרקטי. נכון להיום, השוק מייצר 60 אלף בוגרים בכל שנה. שוק העבודה לא צורך מספר כזה של אקדמאים. היום להיות בוגר אוניברסיטה זה לא יתרון גדול. אנשים שהולכים ללמוד תואר רוצים כרטיס כניסה, והמעסיקים באים ואומרים: זה שסיימת תואר זה בסדר, אבל אנחנו רוצים לראות מה הניסיון שיש לך. אם עבדת במלצרות או בקול סנטר, זה לא מספיק".