סטודנט יקר, שכר הלימוד שלך עלול לעלות בשנה הבאה

לקראת שנת הלימודים הבאה צפוי להתחדש המאבק בין המדינה להתאחדות הסטודנטים על גובה שכר הלימוד באוניברסיטאות. יו"ר הוועדה לתכנון ותקצוב של המועצה להשכלה גבוהה (הות"ת) מנואל טרכטנברג כבר הצהיר כי אין מנוס מהעלאת שכר הלימוד ושבלעדיה לא יהיה בסיס תקציבי מוצק להשכלה הגבוהה.

הנושא של העלאת שכר הלימוד בישראל כדי לספק יותר משאבים למערכת ההשכלה הגבוהה עולה לדיון בעקבות סיום תקופת ההקפאה שהתאחדות הסטודנטים והמדינה סיכמו עליה ב־2010. לפי הסיכום, עד אוקטובר 2013 לא יעלה שכר הלימוד ללא הסכמת שני הצדדים.

ההסכמה הזאת הגיעה לאחר שוועדת שוחט המליצה ב־2006 על העלאת התשלום לאוניברסיטאות ל־14,800 שקל לשנה, ש־9,000 שקל מהם ישולמו כהחזר הלוואה מדורג לאחר סיום הלימודים. המלצות אלה לא יושמו בסופו של דבר בשל מאבק עיקש מצד הסטודנטים ולנוכח התנגדות מצד האוצר לממן את מערך ההלוואות הדרוש.

בהתאחדות הסטודנטים כבר מתכוננים לדרישה החוזרת מצד הות"ת להעלות את שכר הלימוד בשנה הבאה, ובתגובה דורשים כי במקביל לכך תונהג תוכנית הלוואות בניהול ממשלתי ולא בניהול גופים פרטיים ובנקים, ושגביית החוב בה תיעשה על בסיס ההכנסה העתידית של הבוגר כדי לא להגיע לפשיטת רגל. ההצעה של ההתאחדות מתבססת על השוואה בינלאומית שערכה מחלקת המחקר והמדיניות שלה, שבה נבדקו מדיניות שכר הלימוד והסיוע המוצע לסטודנטים במדינות העולם.

הסטודנטים שהתחילו ללמוד השבוע לא יאהבו לשמוע את זה, אבל שכר הלימוד שהם משלמים במוסדות ההשכלה הגבוהה המתוקצבים בישראל (אוניברסיטאות ומכללות מתוקצבות) אינו גבוה ביחס לזה המשולם במדינות המערב. אמנם הישראלים יכולים להמשיך לחלום על לימודים בחינם כמו במדינות סקנדינביה, בגרמניה ובמידה מסוימת גם בצרפת, אולם בניגוד לעלייה החדה שנרשמה במחיר ההשכלה הגבוהה במדינות כמו אנגליה ואוסטרליה, שכר הלימוד בישראל נשאר יציב בעשורים האחרונים.

יו"ר הות"ת, מנואל טרכטנברג. כבר הצהיר שאין מנוס מהעלאת שכר הלימוד צילום: מיקי אלון

החיים יקרים יותר מהלימודים

למרות הנתונים האלה הסטודנטים בישראל מתקשים לעמוד בעומס הכספי שהחיים האקדמיים מטילים עליהם. רובם מוצאים את עצמם נעזרים בהורים - בין שבדמות מגורים עם המשפחה ובין שבסיוע כספי ממש. אם שואלים את יו"ר התאחדות הסטודנטים אורי הרשטיק, הסיבה לבעיה היא פחות שכר הלימוד ויותר העלות של כל שאר מרכיבי החיים. "אף ששכר הלימוד בישראל אינו גבוה, יוקר המחיה מבחינת שכירות, תחבורה, עזרים וספרים שצריך לממן - בלתי אפשרי", הוא אומר. "כל דיון על העלאת שכר הלימוד צריך להיות חלק ממתן פתרון ליוקר המחיה הסטודנטיאלי, אם דרך הקמת עוד חדרי מעונות ואם בדרכים אחרות".

פתרון ממשלתי הוא בדיוק המרכיב הקיים במדינות רבות בעולם ולא בישראל: מערכת הסיוע הכלכלי שהסטודנטים הישראלים זוכים לה מהמדינה, מבחינת מענקים ובמיוחד הלוואות ממשלתיות, נחותה ביחס למדינות אחרות. קיימות בהן מערכות הלוואות ממשלתיות, שמאפשרות לסטודנטים להתמקד בלימודים, מקטינות את התלות שלהם במשפחה ומעודדות עצמאות פיננסית.

בישראל הצורך במערכת הלוואות ממשלתית כזו גדל ככל שיוקר המחיה עולה, והסטודנטים נדרשים לתקציב חודשי גבוה יותר למחייתם, אבל אין לו מענה.

הלימודים בחינם לא מושלמים

מהמחקר של התאחדות הסטודנטים עולה כי בעשורים האחרונים נדרשו מדינות המערב, כמו גם ישראל, להתמודד עם עלייה חדה במספר הנכנסים לשערי ההשכלה הגבוהה שדרשה הגדלה של תקציב המערכת. אך כל מדינה הגיבה להתפתחות הזו אחרת.

במדינות כמו שבדיה, דנמרק ופינלנד הגדילה המדינה את התקציב להשכלה הגבוהה כדי להמשיך לספק לימודים חינמיים לאזרחים על אף הגידול במספר הסטודנטים. באותן מדינות, כמו גם בגרמניה, התפיסה הקיימת היא כי הלימודים האקדמיים הם זכות בסיסית ולא הטבה, והטלת שכר לימוד נתפסת כנטישת המחויבות הבסיסית של המדינה לאזרחיה. עם זאת, למרות הלימודים החינמיים המדינות האלה הן לא תמיד גן עדן לסטודנטים. בשבדיה למשל עלויות המחיה מביאות לכך שכ־85% מהסטודנטים מסיימים את לימודיהם עם חובות, כשגובה החוב הממוצע לסטודנט הוא 124 אלף קרונות (כ־70 אלף שקל).

מבקרי השיטה הסקנדינבית טוענים מעבר לכך כי בשל אי־תשלום שכר הלימוד האוניברסיטאות באותן מדינות מפגרות מאחור בכל הנוגע למצוינות אקדמית בהשוואה לאוניברסיטאות בארצות הברית ובבריטניה.

להיות יותר כמו אנגליה

התוכנית שהתאחדות הסטודנטים הישראלית מציעה דומה לזו שקיימת במדינות כמו אנגליה ואוסטרליה, בהן החליטו בעשורים האחרונים לבטל את הלימודים חינם ולגלגל יותר ויותר מעלויות ההשכלה אל הסטודנט ומשפחתו. באוסטרליה רוב הסטודנטים באוניברסיטאות נהנו מלימודים חינמיים עד סוף שנות ה־80 ובאנגליה החלו לשלם שכר לימוד במוסדות הציבוריים רק ב־1998. כיום שתי המדינות האלה הן מהיקרות בעולם בכל הנוגע לשכר הלימוד.

באנגליה רוב האוניברסיטות גובות כיום את שכר הלימוד המקסימלי המותר להן בחוק - 9,000 ליש"ט לשנה (כ־51 אלף שקל), בעוד באוסטרליה קיים שכר לימוד דיפרנציאלי כשתלמידים במקצועות עם פוטנציאל השתכרות גבוה (משפטים, רפואה) משלמים שכר לימוד של 9,452 דולר אוסטרלי לשנה (כ־32 אלף שקל), וסטודנטים למקצועות עם אופק השתכרותי נמוך (מדעי הרוח, אומנויות) או כאלו הנחשבים בעדיפות לאומית משלמים רק מחצית מהסכום.

למרות העלייה החדה בשכר הלימוד במדינות הללו, הנגישות של האוכלוסיות השונות לאוניברסיטאות בהן עדיין נחשבת גבוהה בזכות מערכת הלוואות מפותחת לסטודנטים שהן מטפחות. הלוואות סטודנטים זוכות לשם רע בשל ההשלכות הבעייתיות שיש להן בארצות הברית, בה השילוב בין שכר לימוד שזינק ביותר מ־100% בתוך עשור להלוואות זמינות בשוק הפרטי הביא לכך שהיקף החוב של סטודנטים אמריקאים תפח ל־1.2 טריליון דולר - כ־6% מהחוב הלאומי של ארה"ב.

לעומת זאת, הלוואות המדינה באנגליה ובאוסטרליה אינן נושאות ריבית והתשלום עבורן מותנה בהגעה לרמת השתכרות מסוימת. כך למשל באוסטרליה רשות המסים היא האחראית על גביית ההלוואות וככל שהכנסת הסטודנט לשעבר עולה כך גם אחוז ההכנסה שנגבה לצורך החזר ההלוואה גדל. בנוסף, אם הלווה חש כי אינו יכול לעמוד בהסדר התשלומים הוא יכול לפנות לרשות המס בבקשה לדחות את התשלום. באנגליה השיטה דומה ויתרת החוב של הסטודנט מתאפסת לאחר 25 שנה.