המדינה מפסידה כסף רב מאי פיקוח על התמלוגים ממשאבי טבע
המבקר קובע, כי "כל עיכוב בטיפול בשאיבת המים המינרליים פוגע בעקרונות הצדק החלוקתי ופוגע בהכנסות המדינה". בנושא תגמולי כיל קובע המבקר: "אין נוהלי בקרה ובדיקה לאיכות ולחישוב נתוני התמלוגים שמעבירה כיל ומעולם לא אומתו ולא הושוו הנתונים שהעבירה"
"הביקורת העלתה ליקויים רבים וניכרים במערכי הבקרה והפיקוח על התמלוגים המתקבלים במשרדי הממשלה, ונמצא כי בשל היעדר גבייה של מלוא התמלוגים נגרם למדינה נזק כספי גדול". כך קובע מבקר המדינה יוסף שפירא לגבי ניהול התמלוגים ממשאבי הטבע.
על פניו ניתן להגיד כי הדו"ח אינו אקטואלי. ועדת ששינסקי 2 לניהול משאבי הטבע הוקמה על ידי שר האוצר יאיר לפיד וכבר החלה לפעול. אלא שהנקודות שמעלה שפירא צריכות לשמש תמרורי אזהרה וציוני דרך עבור חברי הוועדה ובעיקר ללפיד שקובע את מנדט הוועדה.
המבקר מציין כי יש להתחשב באיכות הסביבה בעת קביעת ניהול משאבי הטבע: "הניהול והאסדרה של השימוש במשאבי הטבע בידי המדינה ראוי שיתבצעו גם לאור עקרונות של קיימות, שיביאו בחשבון את ההכרח לשמר את משאבי הטבע".
כמו כן, בעוד ועדת ששינסקי 2 אינה מוסמכת לדון שוב בתמלוגים על הגז והנפט, המבקר מעיר כי חוק הנפט, מ-1952, אינו ברור, ויש בו פתח לדרישת מפיקי הנפט להכרה בהוצאותיהם. בהתכתבות פנימית במשרד האנרגיה בהקשר זה נכתב כי "בשנים הקרובות, אנו צופים הפקת גז בים בכמויות משמעותיות משדה תמר, לויתן ואחרים... כל עלייה של אחוז בגובה התמלוג האפקטיבי (גובה התמלוג לאחר ניכוי הוצאות, ח"פ) עלול להוסיף לקופת המדינה כ-15 מליון דולר מגובה התמלוגים הצפויים בשנת 2014 וכ-50 מיליון דולר משנת 2020 ואילך".
לקחת תמלוגים על מים מינרליים
המבקר מתייחס לנושא אי גביית התמלוגים על המים המינרליים, נושא שבו תעסוק ועדת ששינסקי 2 בישיבתה הקרובה. כיום משלמות החברות עבור השימוש במים בהתאם לתעריף לתעשייה. המבקר מציין כי החברות גובות בממוצע כ-5 שקל לליטר לעומת כחצי אגורה בממוצע שהן משלמות למדינה עבור שאיבתו. יחד עם זאת מוסיף המבקר בהערה כי חברות המים המינרליים נושאות בהוצאות על ביקבוק המים, שיווקם והפצתם.
מים מינרליים (ארכיון) צילום: יובל חן בינואר כתב מנהל רשות המים אלכס קושניר למבקר כי הרשות שוקלת הטלת דמי זיכיון שנתיים במקום תמלוג: "מטעמי פשטות הגביה ותמחור, ישימות ושקיפות - מומלץ לבחון מעבר הדרגתי משיטת הרשיונות ללא תשלום לשיטת מכרזים עבור זכיון מוגבל בזמן לייצור מים מינרליים ומים ממקור מסוים - בתמורה לתשלום למדינה. התמורה בגין הזכיון תיקבע בדרך של מכרז על ההקצאות למים מאותו מקור מסוים, הן לגבי מים המשמשים לייצור מים מינרליים והן לגבי מים בעלי תכונות ייחודיות כגון מרחצאות מרפא".
המבקר מעיר על כך "שנושא ניצול המים על ידי חברות המים המינרליים נמשך שנים רבות" ומוסיף כי "כל עיכוב בטיפול בסוגיה זו פוגע בעקרונות הצדק החלוקתי ופוגע בהכנסות המדינה".
ביקורת קשה על החצץ
"משרד מבקר המדינה רואה בחומרה את התנהלותה של רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) בסוגיית עדכון תמלוגי החצץ, שיש לה משמעות כספית אדירה, שכן הסדרתה יכולה להביא להזרמת מאות מיליוני שקל לאוצר המדינה".
המבקר מתייחס לעבודתו של רן חקלאי שהזמינה רמ"י ב-2008 ונחשף בכלכליסט לפני כשנה. העבודה הוגשה למינהל ביולי 2009, והומלץ בה להעלות את תמלוגי החצץ של מחצבות הפטור בהדרגה עד לסכום של 22.7 שקל לטון חצץ ב-2014. דו"ח חקלאי נדחה ובדיון שהתקיים ב-23.12.09, ברמ"י סוכם כי יגובש מתווה שלפיו יועלה סכום התמלוג באופן חלקי ומתון. אלא שדבר לא קרה.
אלא שהביקורת על רמ"י לא מסתיימת שם. המבקר קובע כי "התגלו כשלים וליקויים של ממש בהפעלת מנגנוני הבקרה והפיקוח של רמ"י על דיווחי התמלוגים של בעלי המחצבות". רמ"י אינה עושה בקרה שנתית על כלל המחצבות אלא רק בדיקה יזומה בעת שמתעורר חשד לגבי אמינות הדיווחים של מחצבה מסוימת. זאת למרות שלפי המבקר ישנם כלים טכנולוגים כיום המאפשרים לרמ"י לבדוק מרחוק ובזמן אמת את משקל החציבה של כל משאית לו היו רוצים.
זהו גם הדו"ח השלישי שבו משרד המבקר מעיר על ריכוזיות בענף החצץ שלא רק שלא משתפרת, אלא גדלה עם השנים. בעוד ב-2006 החזיקו שלושת החברות – רדימיקס, שפיר והנסון ב-75% מהענף, כיום הן מחזיקות ב-81%. המבקר קובע כי רמ"י לא פעלה בתחום זה ולהורדת מחירים. המבקר אף מוסיף כי "פוטנציאל ההכנסות הגבוהות של החברות הריכוזיות מצדיק בחינה מהירה ומקיפה של האפשרות להעלאת שיעור התמלוגים שגובה המדינה".
המדינה סומכת על כיל שתדווח נכון
רותם משלמת תמלוג על הפוספאט לפי פקודת המכרות – פקודה מ-1925. כבר ב-1998 החליטה ועדת השרים לענייני ביקורת המדינה כי משרד התשתיות הלאומיות (כיום משרד האנרגיה והמים) יגבש הצעת חוק שתחליף את פקודת המכרות. אלא שמהלך זה טרם בוצע.
בינתיים לפי פקודת המכרות משלמת רותם 2% מהערך הבסיסי לפוספט גולמי. אלא שהמבקר קובע כי הנוסחה לקביעת ההוצאות המוכרת והערך הבסיסי אינה ברורה. בדיון בנושא פקודת המכרות אצל המשנה ליועץ המשפטי, אבי ליכט, נאמר כי "נוסחת החישוב לקביעת שווי המחצב על פי הפקודה הינה ארכאית ומעורפלת, ולפיכך הוסכם כי יש להתאימה לנוסחה מודרנית, בהירה ומדויקת".
אלא שלא רק שנוסחת התמלוג אינה ברורה – אין מעקב כי רותם, חברת בת של כיל, מדווחת נכונה למנהל אוצרות הטבע במשרד האנרגיה על הכמויות הנכרות. המבקר כותב כי "דיווחי רותם על כמויות הסלעים שכרתה מועברים למנהל מדי פעם בפעם בצירוף אישור מרואה החשבון של החברה בדבר התאמתם לספרי החשבונות של החברה. המנהל מסתמך על אמתות הדיווחים ואינו מקיים בקרה כמותית בלתי תלויה עליהם".
המבקר אף מעיר לרמ"י שב-2003 אישרה לרותם פטור מתשלום דמי חכירה על כלל השטח שאושר לה בהרשאה, ולאשר לה לשלם דמי חכירה רק עבור השטח שבו מתבצעת הכרייה בפועל. זאת בעבור התחייבותה של רותם להקים ולממן קרן לשיקום מכרות. אלא שעשור אחרי, הקמת הקרן לא יצאה לפועל, מאחר שרמ"י לא פעלה לפתיחת חשבון בנק עבור הקרן, והיא נשארה קרן פנימית בחברה.
בצורה דומה מתנהלים משאבי ים המלח: גביית התמלוגים מכיל עבור האשלג התנהלה עד 2010 על ידי משרד הכלכלה בלבד. מאז מעביר משרד הכלכלה את התמלוגים אל משרד החשכ"ל. אלא שמתברר
שבמהלך השנים כיל שלחה המחאות על התמלוגים, לעתים בליווי מכתב ובו תיאור והסבר קצר על הסכום שבהמחאה. אין נוהלי בקרה ובדיקה לאיכות ולחישוב נתוני התמלוגים שמעבירה כיל ומעולם לא אומתו ולא הושוו הנתונים שהעבירה כיל.
המבקר אף קורא להבהיר בחוק סוגיות שאינן ברורות בחוק הקובע את התמלוג על מוצרי ים המלח מ-1961, אולם משרד החשבת הכללי השיב למבקר כי "יש לשקול את ההשלכות על מערך היחסים הרצוי בין הממשלה לבין זכיין שעימו חתמה על הסכם שעוגן בחוק, את השלכות הרוחב הנובעות מכך, ואת הקשיים המשפטיים הקיימים בהתערבות חקיקתית מסוג זה".
ממשרד האנרגיה נמסר בתגובה: "בתוך המשרד נתוני התמלוגים מפוקחים ומבוקרים בשלוש שכבות שונות של רמות בקרה ונדרש אישור רו"ח לכמויות ההפקה המדווחות. בשנים 2010-2012 הגדיל המשרד באופן משמעותי את גובה התמלוגים הנגבים בגין הפקת הפוספטים בעשרות אחוזים".
ממשרד הכלכלה נמסר בתגובה, כי הנושא בכללו, כולל הערות מבקר המדינה, נבחן במשרד בימים אלו.
מאדם טבע ודין נמסר בתגובה: "הון-סביבה-שלטון, זו הדרך היחידה להסביר את הממצאים החמורים העולים מדו"ח מבקר המדינה בכל הנוגע לניצול משאבי הטבע. כמו במדינת עולם שלישי, לא רק שמדינת ישראל מכרה את אוצרות הטבע שלה לגורמים פרטיים, היא גם הפקירה את הפיקוח והבקרה על ניצולם והותירה את ניהול המשאבים בידי אותם גורמים אינטרסנטיים. הממצא המדאיג ביותר העולה מהדו"ח הוא הפחד של המדינה להתמודד מול האינטרסים הצרים של מספר חברות מצומצם ששולטות במשאבי הטבע שלנו. לאור הדו"ח החריף, אין ספק כי דיוני ועדת ששינסקי השנייה לא יכולים להסתכם במספרים בלבד. על חברי הוועדה והעומד בראשה לרדת לעומקם של מנגנוני איסוף המידע, להטיל חובות ניטור וחובות דיווח מקיפות, להפנים את העלויות הסביבתיות הכרוכות בניצול משאבי הטבע ולייעד את כספי התקבולים למטרות סביבתיות".
מחברת כיל נמסר בתגובה: "חברת רותם אמפרט נגב משקמת בעשורים האחרונים באופן שוטף ובמקביל לפעילות הכרייה את כל המכרות בהם כורה החברה, והיא עושה זאת בשיתוף פעולה עם המשרד להגנת הסביבה, רשות הטבע והגנים, החברה להגנת הטבע ומומחים נוספים. לאחרונה עלתה הצעה מטעם משרד האנרגיה והמים ומינהל מקרקעי ישראל, שרותם אמפרט נגב תשקם בעצמה לפי תכנית אב מתאימה גם את מכרות העבר, שלא באמצעות הקרן, כפי שרותם כבר הביעה נכונות בעבר לעשות. בימים אלה הרשויות בוחנות את האפשרות לתקן את תנאי זיכיונות הכרייה של החברה באופן שיאפשר זאת".
