הדחת ראשי העיריות: שיא בחקיקה שיפוטית

אפרים קישון כתב פעם על הכלבלב שלו, שנהג לעשות את צרכיו על השטיח בסלון. הוא התייעץ עם מאלף מדופלם שהמליץ לו: בכל פעם כשהכלב מחרבן, תקע לו את האף בתוצרת וזרוק אותו לחצר. אחרי כחודשיים שאל אותו המאלף אם זה עזר. כן, השיב קישון, הכלב למד. אחרי שהוא מחרבן, הוא תוקע את האף וקופץ לבדו לחצר. 

בנמשל שלנו הכלבלב הוא ראש העירייה שמסרב לקפוץ לבדו לחצר, כלומר להתפטר אחרי הגשת כתב אישום. בכל פעם יש צורך בפנייה לבג"ץ כדי שיזרוק אותו החוצה. האחרון היה שלומי לחיאני, ראש עיריית בת ים המתמודד היום על אותו תפקיד בדיוק. לחיאני הודח שלשום במצוות בג"ץ על סמך התקדים בעניינם של שמעון גפסו ויצחק רוכברגר, ראשי הערים של נצרת ורמת השרון בהתאמה.

האם הם ישליכו את עצמם לבד?

לתקדים הזה קדם המקרה של ראש עיריית רמת גן היוצא צבי בר. בר הורחק מהתמודדות נוספת בבחירות שנערכות היום, בהסכמה שהושגה באולם בית המשפט העליון בעת הדיון בעתירה להדחתו. שופטי העליון ספגו ביקורת על שהחמיצו את ההזדמנות לקבוע נורמה בפסק דין, והם קבעו אותה בעניין גפסו ורוכברגר: ראש עירייה שמואשם בעבירות חמורות חייב להתפטר.

ועם זאת, סייגו השופטים, לא ניתן למנוע ממנו לרוץ לתפקיד שוב. כאמור, למעט בר, כל השלושה רצים היום. ואם ייבחרו - מן הסתם ייגררו שוב לבית המשפט העליון וכנראה יושלכו שוב החוצה. אלא אם כן, כמו הכלב של קישון, הם יקפצו החוצה לבד.

צילום: אוראל כהן, עמית שעל, ראובן שוורץ

בהתחלה הרחיקו פקיד ממשלתי

ההרחקה מכס ראש העירייה בידי בית המשפט היא חקיקה שיפוטית לכל דבר. החוק מחייב סילוק של ראש עיר בשני מצבים: לאחר הרשעה שיש עמה קלון, או בעקבות החלטה של מועצת העיר. בג"ץ קבע כי החלטת המועצה שלא להדיח את לחיאני ורוכברגר אינה סבירה. כלומר, הוא החליט עבורה ובמקומה להדיח את ראש העיר.

הרחקת אנשי ציבור נאשמים שלא הורשעו בפסק דין ממשרות ציבוריות התפתחה בהדרגה כחקיקה שיפוטית. בשלב הראשון היה יוסי גינוסר המנוח - אז הורחק פקיד ממשלתי שמונה למנכ"ל משרד השיכון. גינוסר, איש שב"כ לשעבר שקיבל חנינה בפרשת קו 300, לא הורשע בגלל אותה חנינה, אבל בית המשפט קבע שבמעשיו דבקו פגמים פליליים שפוסלים אותו לכהונה.

אחר כך הורחק שר, אריה דרעי, לאחר שהוגש נגדו כתב אישום בעבירות חמורות. אף שמדובר בפקיד ובשר, הדמיון המשפטי הוא שיש כתובת: השר הממנה (גינוסר) וראש הממשלה הממנה (דרעי). אף שאין חוק שמחייב את הממנים, קבע בית המשפט שהחלטתם שלא לפטר נגועה בחוסר סבירות קיצונית כיוון שהמשך כהונתם כאנשי ציבור מערער את אמון הציבור בהיגיינה השלטונית.

בהדחת ראשי הערים יש קפיצת מדרגה. להבדיל מגינוסר ומדרעי, מדובר בנבחרי ציבור. הם לא מונו אלא נבחרו. כלומר אין כתובת ישירה שניתן להורות לה לפטר את הנאשמים.

בית המשפט מצא במועצת העיר את הכתובת הזו. זה בערך כמו לקבוע שהחלטת הכנסת שלא להביע אי־אמון בממשלה שראש ממשלתה מצוי בחקירות, או נאשם, איננה סבירה. במידה רבה ראש עירייה דומה לראש ממשלה.

נשיא ביהמ"ש העליון, אשר גרוניס צילום: אלכס קולומויסקי

אז מה אם היועץ המשפטי תומך

היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין כבר הביע את עמדתו התומכת בהשעיה של ראשי רשויות מקומיות שכתב אישום תלוי מעל ראשם.

אבל מה לעשות שהמחוקק קבע תנאים אחרים להרחקתם. אולי משום המשקל הרב שהוא מייחס לחזקת החפות; אולי משום שהוא סבור שלא מספיק שתובע, מכובד ככל שיהיה, ינסח כתב אישום ודי יהיה בכך כדי לסכל בחירה דמוקרטית; ואולי כיוון שהוא סתם רוצה להגן ככל שאפשר על פוליטיקאים שסרחו. לא חשובה הסיבה, חשובה התוצאה. זה החוק, ובית המשפט החליט "לתקן" את החוק ולהרחיק ראשי עיר נאשמים.

בהנמקותיו הפעם מסתפק בית המשפט בהדגשת חוסר הסבירות שבהחלטת מועצת העיר, והוא אינו מעלה על נס את הנימוק הוותיק והמוכר של פגיעה באמון הציבור. אולי כיוון שפסקי הדין הפעם לא מונעים מהנאשם לרוץ שוב. אם ייבחר, יתנפץ הנימוק לרסיסים - עובדה, הציבור דווקא נתן אמון בנאשם.

יתרה מזו, האפשרות להתמודד שוב תוליד אחת משתי תוצאות - שתיהן אבסורדיות. אם בג"ץ לא ידיח שוב את לחיאני, אז מדוע הוא טרח להדיח אותו שלשום. ואם ידיח - אז איך זה ששופטי בית המשפט העליון התירו לאדם "פסול" להתמודד בבחירות. שני המצבים בעייתיים. את האמרה הידועה Bad Cases Make Bad Laws אפשר לתרגם כאן ל־Bad Judgment Makes Bad Case.

גרוניס נשאר בתוך המסגרת הפורמלית

מבין ששת שופטי בג"ץ, הנשיא אשר גרוניס היה היחיד שבדעת מיעוט החליט שאין בסמכותו להדיח ראש עירייה, אף כי הוא שקבע כי אין זה ראוי שימשיך בכהונתו. לנשיא גרוניס יש נטייה להגביל עצמו למסגרת הפורמלית שהחוק מתווה.

אין לגרוניס עניין להקדים את המחוקק ואין לו עניין לעצב נורמות חברתיות וציבוריות. עמדתו של נשיא בית המשפט העליון בהחלט לגיטימית, ועל הדרך היא גם מייתרת את היוזמה של חברי הכנסת יריב לוין ואיילת שקד לבחירת נשיא בית המשפט העליון על ידי הכנסת, אותה הצעה שעשתה כותרות בתחילת השבוע.