רשות המסים מעודדת או מטרפדת השקעות בישראל?

חוק עידוד השקעות הון שחוקק בשנת 1959, והתיקון לו משנת 2005, מאפשרים לחברות תעשייתיות הממוקמות בישראל לזכות בהטבות מס ובמענקים משמעותיים, בהתאם לתנאים המפורטים בחוק ובכתבי האישור המונפקים מכוחו.

נכון לשנת 2011 העניק החוק לחברות, בין השאר, שיעורי מס מופחתים משמעותית (בשיעור של 10%-15%), כשאחד התנאים הוא, שלפחות 25% מכלל הכנסתן ינבע ממכירות שבוצעו בשוק המונה מעל 12 מיליון תושבים.

הסיבה להטבות אלו, על פי רשות המיסים, היא לתמוך בעסקים ומפעלים הממוקמים בישראל והמייעדים את רוב תוצרתם לייצוא ולא למכירה בשוק המקומי. על כן, מלכתחילה נקבעה בחוק תקרת שוק הגבוהה באופן משמעותי מזו של השוק המקומי ל-12 מיליון.

חוק עידוד השקעות הון. דוגמה רעה ליישום מדיניות מיסוי תקינה ושקופה צילום: shutterstock

משחקים בחתול ועכבר

אלא שנראה כי קצב גידול האוכלוסין במדינת ישראל והרשות הפלסטינית, המהוות טריטוריית מכס משותפת, נסתר מעיניהם של המחוקק ושל רשות המסים. חברות רבות דורשות עתה לקבל את הטבות המס האמורות לעיל בשל הכנסות העולות על 25% ממכירות שבוצעו בשוק המקומי בשנת 2011. לטענתן, במהלך שנה זו נחצה רף 12 מיליון התושבים במדינת ישראל וברשות הפלסטינית גם יחד, ועל כן גם המכירות בישראל בלבד נכללות במניין ה-25% מסך ההכנסות הכללי. הנתונים הרשמיים ממרשמי האוכלוסין תומכים בטענה זו.

לכאורה, דרישת החברות הגיונית: החוק אמנם קובע רף כמותי ספציפי כתנאי לזכאות, אך הוא אינו מגדיר את שוק היעד הרלוונטי לזכאות – מקומי או בינלאומי. נוסף על כך, בתחילת שנת 2011 תוקנה לשון החוק (תיקון מס' 68), והוסרו המילים "הגדלת הייצוא" בהגדרת מטרותיו. לאור זאת, נראה כי החברות פשוט עשו את המובן מאליו והן עומדות כעת על זכותן החוקית.

אלא שרשות המיסים מסרבת להכיר בעובדות: בסוף שנת 2012 פרסמה הרשות הודעה לציבור, לפיה הפרשנות שהעניקו החברות לחוק היא שגויה, וחברות שיאמצו את הפרשנות הזו יזכו לטיפול בדמות הוצאת שומות והטלת קנסות גירעון במקרים המתאימים.

עכשיו מגיע החלק המעניין: ההודעה הנ"ל פורסמה בד בבד עם הצעת חוק, שקידמה רשות המיסים בשיתוף עם משרד המשפטים להעלאת הרף הכמותי הקבוע בחוק, כך ששוק היעד המזכה בהטבה ימנה מעל 14 מיליון תושבים ויעלה בשיעור קבוע של 1.4% מדי שנה. התיקון נכנס לתוקף ביום 1 ביולי 2013, אך נקבע כי תוקפו יחול רטרואקטיבית, מיום 1 בינואר 2012.

תכלית החוק היא הגדלת הייצוא ותו לא. האומנם ?

אין עוררין על כך שפעילותן התעשייתית של החברות – בין אם תוצרתן נמכרת לשוק המקומי ובין אם לאו – עולה בקנה אחד עם המטרות המעודכנות של החוק: פיתוח כושר הייצור, שיפור יכולתו של המגזר העסקי להתמודד עם תנאי תחרות בינלאומיים ויצירת תשתית למקומות עבודה בישראל. לדידן, דרישת ההטבות היא מהלך עסקי ולגיטימי גרידא, ועל כן עמדת רשות המיסים בעניין מעלה תהיות רבות.

גם ההחלה הרטרואקטיבית של התיקון משנת 2013 להעלאת רף האוכלוסייה בשוק היעד, כך שיחול מתחילת 2012, היא בעייתית, שכן היא פוגעת באופן בוטה בצורך הבסיסי של הנישומים לוודאות ואינה מהווה דוגמה ליישום מדיניות מיסוי תקינה ושקופה. החברות פעלו בהתאם ללשון החוק (קודם לתיקון) והסתמכו בהתנהלותן הכלכלית והעסקית על הוראות החוק הידועות, כמתבקש מהן. על כן, ומשההחלה הרטרואקטיבית לא חלה על שנת 2011, הרי שהפרשנות שהעניקו לחוק עולה מתוכו כמובנת אליה.

לקריאת החוק לעידוד השקעות הון באתר הממשלה

* הכותב הוא עו"ד העוסק בתחום המסחרי, בדיני חברות, יזמות ומיסים.

**המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמור.

המאמר באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין