כמה כסף שווה הסכם שלום אזורי?

פלסטינים במעבר גבול. פוטנציאל כמעט בלתי מוגבל צילום: אפי שריר

על רקע המציאות הקודרת של הסכסוך, האלימות, והמו"מ המדשדש, הקריאה בפרק הכלכלי של הסדר שתי המדינות גורמת לקורא לשקוע בחלום מתוק. המחקר סוקר את הנתונים הכלכליים של ישראל, הרשות הפלסטינית וירדן, ומצביע על הנזקים של המשך המצב הקיים: לא תהיה עלייה משמעותית בהשקעות באזור, לא במספר התיירים, לא ברמת החיים, וקיים חשש לנסיגה של 5%–8% ביצוא.

מעבר חופשי שיוביל לגאות כלכלית אדירה

לעומת זאת, הסדר של הקמת מדינה פלסטינית, שיכלול מעבר חופשי של כוח עבודה וסחורות (עם הגבלות) בין ישראל, הפלסטינים וירדן - צופן בחובו פוטנציאל של גאות כלכלית אדירה.

מאות אלפי פלסטינים וירדנים ייקלטו, למשל, באזורי התעשייה והסחר החופשי בירדן ובפלסטין. כבר היום רואים את התרומה הכלכלית של אזור כזה במזרח הירדן שנותן תעסוקה ל־35 אלף עובדים. מדינת ישראל לא תזדקק לעשרות אלפי הפועלים הזרים שעלותם גובה מחיר חברתי, נוסף למחיר השירותים שהם מקבלים.

מספר התיירים יוכפל, ואף מעבר לכך. יש לכך דוגמה מהעבר: ב־1991 הגיעו לישראל כ־1.2 מיליון תיירים, וב־1993, אחרי אוסלו, הגיעו 2.4 מיליון. יוקמו מתקני התפלה שיפתרו את בעיית המחסור במים בעיקר בירדן ואצל הפלסטינים. מחירי החשמל והמים בישראל יופחתו.

נקבל גם מהנדסים ב־650 דולר לחודש וחשמל מוזל

האוכלוסייה הערבית היא צעירה יחסית, יש בקרבה אלפי בוגרי מחלקות הנדסה ומחשבים (3,000 בכל שנה רק אצל הפלסטינים) שיוכלו לבצע מיקור־חוץ עבור חברות ישראליות ובינלאומיות. החוקרים מצאו שהשכר בתעשיית הטכנולוגיה העילית הפלסטינית והירדנית הוא בין 650 ל־800 דולר לחודש - כחמישית מהשכר הממוצע בענפים אלה בישראל. אפילו שעות העבודה הזהות בישראל, בפלסטין ובירדן מהוות יתרון גדול בתקשורת, לעומת המזרח הרחוק שמקבל הרבה מיקור־חוץ.

אלה מעט מנתוני המחקר שמבטיח ש"היום שאחרי" יהיה הרבה יותר טוב. את זה ידענו. עכשיו יש גם הוכחה באסופת מחקר של נתונים.