לפיד על גל הפיטורים: "המדינה מוגבלת ביכולתה להתערב במגזר הפרטי"
שר האוצר בכנס שדרות מבטיח: "המדינה תתערב בכל מקום שבו היא יכולה להתערב". לדבריו, המדינה תדאג שהמשק יעבור מהתעשיות המסורתיות – שמפטרות אנשים – לתעשיות החדשנות – ששוכרות אנשים ומשלמות להם משכורות טובות יותר
"יש נתון אחד שאני הולך לישון איתו בלילה וקם איתו בבוקר, וזה הנתון הבא: בעשר השנים האחרונות 2002-2012, הצמיחה בישראל היתה 26.8% באותן עשר שנים העליה בשכר החודשי הריאלי של אזרחי ישראל היתה רק 2.1%", כך פתח את דבריו יאיר לפיד, שר האוצר, בכנס שדרות.
- קבינט הדיור אישר את תוכנית הדיור הלאומי של לפיד
- לפיד לראשי הבנקים: "העמלות בישראל יקרות מדי"
- לפיד מבקש לבחון ביטול העלאת מסים, הדרג המקצועי באוצר מסתייג
לפיד המשיך, "במילים אחרות, האנשים שהעלו את הרווחים של המדינה בכמעט 27%, הרוויחו מזה לכיס הפרטי שלהם 2%. הם בנו את הכלכלה הישראלית, הם הפכו אותה לסיפור הצלחה, הם שמו אותה בטופ של המדינות המפותחות – והם לא הרוויחו מזה כלום. העשירים התעשרו עוד יותר, העניים עניים יותר, בני ה-30 של היום הם הדור הראשון של הישראלים שחיים פחות טוב מההורים שלהם. ולא רק זה, הם גם חיים על חשבון ההורים שלהם ותקועים עדיין בבית של ההורים שלהם. את זה צריך לשנות.
"אני לא סוציאליסט – רחוק מזה – אבל הגיע הזמן שנודה ש"כלכלת החילחול", הרעיון הרייגיניסטי הזה משנות השמונים, שלפיו צריך לתת לעשירים להרוויח בלי הגבלות ולתת להם את כל ההקלות האפשריות ואז הכסף יחלחל עד לעניים, פשוט לא עובד. זה נכשל בארה"ב, זה נכשל בבריטניה, זה נכשל בישראל. כשהכסף מגיע רק למעלה הכסף גם נשאר רק למעלה.
"הכסף לא צריך להיות למעלה. אנחנו צריכים להשקיע את הכסף במעמד הביניים, באמצע הטבלה. משם הוא יירד למטה, משם הוא יעלה למעלה. אנחנו צריכים שמעמד הביניים ירוויח יותר כסף, מפני שהוא לא מוציא את הכסף הזה בסן טרופה או באקפולקו, הוא מוציא אותו ביוקנעם ובקרית גת ובבאר-שבע. הוא מוציא אותו אצל אנשים אחרים ממעמד הביניים, שמוציאים אותו אצל אנשים אחרים ממעמד הביניים. אני יודע שזה לא מה שקרה עד עכשיו. אחת הטעויות הכי גדולות שלי היא שבזמן שעשינו את תקציב הקיצוצים לא אמרתי לציבור, בזמן אמיתי, כמה אני שונא אותו. עד כמה אני לא אוהב אותו ולא גאה בו ועשינו אותו רק כי לא היתה ברירה, כי אם לא היינו עושים אותו המשק הישראלי היה פשוט מתפרק לנו בין הידיים.
"הצעדים שעשינו החזירו את המשק למסלול, אז את הקלות המיסוי הבאות לא צריך לתת לעשירים, אלא למעמד הביניים. את ההשקעה הממשלתית אנחנו נרכז במה שמעסיק את מעמד הביניים – בחינוך, בתחבורה, בדיור, בהורדת יוקר המחיה.
"זה לא אומר שאנחנו שוכחים – אפילו לרגע – את השכבות המוחלשות. אלא שזו הדרך לתרום גם להן. את העוני והפערים לא צריך להנציח במערך של תמיכות וקצבאות, אלא לנצח בזה שנעזור לעניים למצוא עבודה מכניסה ולהפוך בעצמם למעמד הביניים. סגירת פערים היא אינטרס עליון של המדינה, היא בנפשנו, אבל תרבות הקצבאות לא סגרה את הפערים, להיפך, היא זו שיצרה אותם והיא זו שגרמה לזה שהעוני הישראלי הוא כבר דור שני ושלישי. אנחנו צריכים להחליף את תרבות הקצבאות בתרבות של עבודה, בתרבות של חדשנות מערכתית שסוגרת את הפערים בזה שהיא נותנת כלים לאלה שאין להם, ומאפשרת להם לסגור את הפערים בעצמם.
"כדי שכל זה יקרה, כדי לממש את זה, יש דבר קטן אחד שאנחנו צריכים: יותר כסף. אנחנו צריכים להגדיל את העוגה. השיח הישראלי הנוכחי עוסק בעיקר בחלוקת העוגה. דיור מול יציבות הבנקים, קביעות בעבודה מול ריווחיות, מערכת הבטחון מול חינוך ובריאות, עשירים מול עניים. זה דיון ראוי, והכנס הזה – פה בשדרות – עוסק בזה לא מעט ובצדק, אבל לפני שמחלקים את העוגה, קודם כל צריך שתהיה עוגה, וכדי שיהיה מה לחלק העוגה הזאת צריכה לגדול בהרבה. מדינת ישראל צריכה לשאוף לצמיחה ממוצעת שתעבור את ה-5% בשנה בעשור הקרוב. זה לא בשמיים, היו לנו מספרים דומים בעבר הלא רחוק, אבל אנחנו צריכים לפעול בכל דרך כדי לחזק את הצמיחה.
"היתרון היחסי שלנו זה החדשנות. זה לא איזה סוד גדול כמובן. למעשה, אם תחשבו על זה, אנחנו המדינה היחידה שמזוהה באופן מלא עם חדשנות. יש חברות בעולם שמזוהות עם חדשנות כמו "אפל" או "גוגל", אבל אין מדינות כאלה להוציא את ארה"ב ואותנו. על זה מבוסס הספר והמיתולוגיה של "הסטארט-אפ ניישן", בגלל זה ישראל היא המדינה השלישית בגודלה במספר החברות הנסחרות בארה"ב, בגלל זה צומחות דווקא פה חברות כמו "ווייז" ו"צ'קפוינט", בגלל זה פה המציאו את הדיסק און קי ואת הקופקסון, את הקסדה החכמה ואת הדפוס הדיגיטלי וגם את עגבניות השרי ואת הבמבה. ובגלל זה חברות ענק כמו סיסקו וסימנס, וגם IBM ו-T&AT ומייקרוסופט וגוגל מקימות דווקא כאן את מרכזי המחקר והפיתוח שלהם ולא בהודו או בטייוואן למרות ששם יותר זול.
"האבטלה בישראל נמוכה לעומת העולם, אבל זה לא עוזר ל-800 עובדי "אופיס דיפו" וזה לא עוזר לאנשים ב"נעלי בריל", וזה לא עוזר לעובדי הקבלן של בזן שעומדים בפני פיטורים. המדינה תתערב בכל מקום שבו היא יכולה להתערב. אני הייתי ועודני מעורב בנסיון למנוע או לפחות לצמצם למינימום את הפיטורים ב"טבע", ועדת הכספים התערבה אתמול במתרחש ב"נעלי בריל". יחד עם זאת המדינה מוגבלת ביכולתה להתערב במגזר הפרטי. מה שהיא יכולה לעשות, ומה שהיא תעשה, זה לדאוג שהמשק יעבור מהתעשיות המסורתיות – שמפטרות אנשים – לתעשיות החדשנות – ששוכרות אנשים ומשלמות להם משכורות טובות יותר.
"התפקיד שלנו – של הממשלה – הוא לטפל בשני צידי המשוואה הזו: לדאוג לזה שבאמצעות הטמעת החדשנות המערכתית נאפשר לישראלים להצליח הרבה יותר ממה שהם הצליחו עד היום, ולדאוג לזה שהפעם – לשם שינוי – הם גם יהנו מפירות ההצלחה שלהם".