פרשנות
רווחים פוליטיים תמורת רווחים כלואים
לקראת החלטה נוספת, רשות המסים צריכה לשאול את עצמה כיצד היא גורמת לחברות לבצע במקביל לשחרור הרווחים הכלואים השקעה עודפת בישראל. וגם, האם הלחצים של משרד האוצר הובילו את פקיד השומה לפשרה בעייתית עם טבע?
- התרגיל המסריח של הרווחים הכלואים
- המבחן של רשות המסים: טיפול בחברות שלא שחררו רווחים
- לא סיבה למסיבה: משהו רקוב בממלכת הטבות המס
שנים של הליכים משפטיים מתישים בבתי משפט מול שחרור מיליארדים באופן מיידי מוטלים על הכף, ושני הצדדים משחקים פוקר שתוצאותיו הן פשרה - טבע תשחרר 33 מיליארד שקל בסך הכל ותשלם מס של 2.54 מיליארד שקל, אבל בנוסף ייסגרו כל שומות המס הפתוחות של החברה לשנים 2005–2011 והחברה תשלם בגינן סכום של כ־840 מיליון שקל. לעולם לא נדע מה כוללת הפשרה שאליה הגיעו הצדדים בגין השומות הנוספות. נראה גם שלא נדע לעולם כמה כסף היתה טבע אמורה לשלם במקור לעומת הסכום שתשלם בפועל, איזו הטבה במס מגלמת עבורה הפשרה, ועל כמה ויתרה המדינה ביחס לסכום שדרשה מטבע במקור, באותו ערב גורלי.
נוכל לקבל את עמדת רשות המסים ולפיה לא הופעלו לחצים פוליטיים על הפקידות, אבל לא נוכל לדעת לעולם כיצד הרגישו כשעיני הממשלה כולה נשואות אליהם כמי שיכריעו להצלחה או לכישלון את מבצע הרווחים הכלואים.
פשרות בענייני שומות מס הן לעולם חסויות, ובמובנים רבים במידה רבה של צדק. רשות המסים לא יכולה להרשות לעצמה שפרטי המשא ומתן עם חברה ספציפית יהיו גלויים לעיני כל, זה באופן אוטומטי מסנדל אותה ומחליש את כוחה במאמצי הגבייה מול חברות אחרות.
אלא שבמובנים רבים לא התרחש במקרה הזה משא ומתן קלאסי אלא משחק מוחות למתקדמים במעטפת של שיקולים ולחצים אחרים, ולכן אי אפשר להסכים גם במקרה הזה לחיסיון הקלאסי והאוטומטי שמוטל עליה.
במקרה הזה התנקזו לאותו רגע גורלי שני ענייני מיסוי שאין ביניהם בהכרח שום קשר. אחד - רווחים כלואים שהחוקים ביחס אליהם ברורים, ושני - שומות מס שביחס אליהן אין כללים וגם לא תתבצע ביקורת בדיעבד. כשמעל לכל מרחפת יוקרתו של מאמץ גבייה שנוי במחלוקת והרבה מאוד ציפיות ולחצים תת־קרקעיים.
אי אפשר לרמוז אפילו שברשות המסים הגיעו לפשרה שאיננה חוקית. אבל מלבד החוקי יש ממד אחר - גבולות הסביר.
וכל עוד הפשרה המורכבת שהושגה עם טבע נשארת לא שקופה, נותר לנו רק לקוות שרשות המסים הגיעה לפשרה שהיא סבירה ולפעול משפטית להשגת פרטיה, כפי שאנחנו מתכוונים לעשות בשבועות הקרובים ב"כלכליסט".
מה לומדים לעתיד
הניתוח שלאחר המוות של חוק הרווחים הכלואים לא נועד להעביר ביקורת לשם העברת ביקורת על רשויות המס או הממשלה. ניתוח כזה הוא הכרחי לאור העובדה שגם בעת כתיבת שורות אלה, וכך לפחות עד שנת 2015, ממשיכים להצטבר רווחים כלואים שהממשלה תידרש לקבל החלטה חדשה גם ביחס אליהם.
הוראת השעה שפגה לפני שבועיים התייחסה רק לסכומים שנצטברו עד סוף 2011 ולא לסכומים שימשיכו להיערם לאחר מכן. כדי לגבות מס על הסכום הזה נדרשת הממשלה לחוקק חוק או הוראת שעה חדשים. היא יכולה ללכת במתווה הקודם והיא יכולה להחליט שהיא מחמירה או מקלה עם החברות, ובכל מקרה הדעת נותנת שהיא תידרש לעשות משהו ביחס למיסוי הסכומים הללו.
אז הנה עוד נקודה למחשבה על התוצאה של ההוראה הקודמת. אחד ההישגים הגדולים שרשות המסים מתגאה בהם הוא העובדה שחברות ששחררו רווחים כלואים נדרשות כעת להשקיע חלק מהטבת המס שקיבלו בחזרה בישראל.
החברות נדרשות להשקיע את הסכומים האלה בשלושה אפיקים לבחירתן: ציוד חדש, מחקר ופיתוח או העסקת עובדים חדשים. בסך הכל יושקעו באופן הזה 1.8 מיליארד שקל בתעשייה בישראל.
אלא שמאחורי הבשורה המצוינת הזו מסתתר כשל לוגי בהוראת השעה של הרווחים הכלואים. מדוע? כיוון שהמדינה לא מחייבת את החברות האלה לבצע השקעה עודפת בישראל, מעבר להשקעה שתכננו לבצע ממילא. החברות לאו דווקא ישקיעו יותר, הן פשוט "יצבעו" חלק מההשקעות הסדירות שלהן - כאלה שהכרחיות מבחינתן לצורך פעילותן העסקית השוטפת - ככאלה שבוצעו מתוקף החוק. המדינה לא הצליחה, ולמעשה כלל לא ניסתה לחייב את החברות בהשקעות עודפות מעבר לאלה שכבר היו בקנה.
הדברים נכונים למשל בהקשר של חברת טבע. טבע מבצעת מדי שנה השקעות עתק שאי אפשר לזלזל בהן בישראל. החברה גם היתה בין היחידות שהסכימו בכלל לשתף (בניגוד למשל לצ'ק פוינט ולחברת נייס) במה הן מתכננות להשקיע: הרחבת מפעל התרופות בהר חוצבים שבירושלים, רכוש קבוע באזורי פיתוח, פעילות מו"פ והקמת הרשת הלאומית של טבע למצוינות בחקר מדעי המוח, הנוירולוגיה והפסיכיאטריה.
אלא שטבע השקיעה בכל מקרה כ־2 מיליארד שקל בישראל בשנים האחרונות וכך היא מתכננת לעשות גם בשנים הבאות. העובדה שהמדינה מכריחה אותה להשקיע חלק מהחיסכון במס בישראל לא תעלה ולא תוריד מההשקעות המתוכננות מראש של טבע בישראל. לכן המדינה לא הרוויחה דבר מלבד צ'ק מיידי מהעובדה שטבע שחררה רווחים כלואים, וודאי לא הצליחה לגרום לה להסיט פעילות עודפת לא מתוכננת מחו"ל לארץ.
גם כיל משקיעה 1.5–2 מיליארד שקל בשנה בישראל, וגם היא שחררה רווחים כלואים של 3.8 מיליארד שקל ושילמה עליהם 3.8 מיליון שקל במס. מחצית מההטבה של כיל תושקע גם היא בשנים הקרובות בישראל — אבל גם במקרה הזה לא מעבר למה שכיל משקיעה ממילא ובאופן ראוי לציון בתחנות כוח, חידוש ושיפור תהליכי ייצור במפעלים, בחיזוק סוללת הבריכות בים המלח או ברכישת כלי עבודה וציוד מכני כבד.
במקרה הזה בולטת במיוחד העובדה שהמדינה לא סנדלה את כיל ביחס להעברת פעילות עסקית לחו"ל, מדיניות מוצהרת של החברה שלדבריה "תשקיע גם בשנים הבאות מיליארדים בישראל, אבל פחות ממה שהיא היתה רוצה או יכולה, בגלל גידול משמעותי בתקבולי המדינה שכיל משלמת בישראל ולאור הסביבה העסקית התומכת במקומות שונים בעולם".
המדינה לא השתמשה בשוט של הרווחים הכלואים כדי לעצור את הוצאת השקעותיה של כיל מישראל, ולכן אי אפשר להסתכל על ההשקעות שהשיגה - 1.8 מיליארד שקל - כפשוטן, כיוון שהן לא ממקסמות את התועלת שיכלה לצמוח לכולנו מהשקעה עודפת בישראל.
ברשות המסים לא ממהרים לאמץ את הטיעון הזה משיקולים פרקטיים ומשיקולים עקרוניים. בפרקטיקה אם היו מבקשים תוכניות עסקיות צפויות של החברות כדי לראות כמה תכננו להשקיע ולדרוש השקעה עודפת, ייתכן שהחברות היו מצמצמות לצורכי משא ומתן - ובצדק מבחינתן - את התוכניות הללו. כמו כן, דרישה כזו היתה עשויה לתמרץ חברות שלא לשחרר רווחים כלואים או לשחרר פחות והיתה מקשה על מאמצי הגבייה. אולי.
החברות לא משנות קו
כך או כך, לקראת שיח מחודש ביחס לרווחים הכלואים שנצברים בימים אלה, זה ודאי נושא ששווה לשקול מחדש - כיצד מביאים השקעות נוספות לישראל מעבר להשקעות המתוכננות, ולא מסתפקים בהשקעות שכבר הופיעו בתוכניות העסקיות של החברות ומתייחסים אליהן ורק אליהן כהצלחה גדולה.
מטבע נמסר בתגובה כי "אכן הסכום שאנחנו מתכננים להשקיע במו"פ ובמפעלים בישראל כבר ב־2014 גדול פי כמה מכל התחייבויותינו על פי חוק הרווחים הכלואים, ולכן הדרישה על פי החוק לא חייבה אותנו לצעדים מיוחדים מעבר להמשך ההשקעות כמתוכנן. כפי שהסברנו, ההשקעות הצפויות ב־2014 ואחריה ממשיכות את הקו של השנים האחרונות".
מכיל נמסר כי היא "הגשימה באופן מובהק ומשמעותי ביותר את האינטרס הציבורי שעמד מאחורי החוק לעידוד השקעות הון למפעלים בפריפריה - וכיוצא בזה גם בעניין הרווחים הכלואים".
לא נוכל לדעת איך הרגישו פקידי רשות המסים כשעיני הממשלה נשואות אליהם כמי שיכריעו את המבצע להצלחה או לכישלון, ולאיזה פשרה עם טבע המצב הוביל אותם