המוסדיים מציגים: שיעור בגבייה

מנהלי גופי הפנסיה ספגו בשנים האחרונות קיתונות של ביקורת בצל המשבר הפיננסי של 2008. טענו שידם היתה קלה לחתום על הלוואות של מיליארדי שקלים ללא בטוחות לבעלי הון. זעקו כנגדם שהתפשרו על הסדרי חוב בינוניים, שהיו עיוורים לעובדה שבעלי חברות משכו דיבידנדים שמנים ושאישרו עסקאות בעלי עניין מפוקפקות. אבל במקרה של אי.די.בי, חייבים להודות, המוסדיים שהובילו את הסדר החוב פשוט שיחקו אותה. קל היה למכור את האג"ח של אי.די.בי בשוק, לעשות תספורת וולנטרית לעמיתים ולברוח מאחריות, והרי הכסף הגדול בחוב של אי.די.בי שייך בכלל לספקולנטים, שעשו סיבוב רציני על גב המוסדיים שנלחמו עבורם.

התפנית של נושי פתוח

הכל התחיל באי.די.בי אחזקות, שמצבה היה רע כבר לפני שנה וחצי. המוסדיים הגדולים שהחזיקו באג"ח ובראשם פסגות, קרן הפנסיה הוותיקה גילעד ואקסלנס, יצאו נגד חלוקת ריבית שהיתה אמורה להיות משולמת, בטענה שמדובר בהעדפת נושים אסורה. לבסוף, ולאחר התערבות ביהמ"ש, הופקד הכסף בנאמנות על ידי אי.די.בי שעמדה בהתעקשותה כי היא בעלת כושר פירעון.

מנכ"ל פסגות, חגי בדש. צעדים תקיפים צילום: עמית שעל

אבל המהלך המשמעותי ביותר שייך למחזיקי האג"ח בחברה־הבת אי.די.בי פתוח. כשכולם היו משוכנעים שהסיפור מתרכז בחברה־האם וכשלאי.די.בי פתוח היו מזומנים בקופה שהספיקו לשרת את ההתחייבויות שנתיים קדימה, נושי פתוח בראשות פסגות, הפניקס וגם הקרן "הדורסנית" יורק, ראו עשרה צעדים קדימה. במקום לצפות במנהלי אי.די.בי ממשיכים לממש נכסים במחירים לא אטרקטיביים, לרקום עסקאות בעלי עניין ולמשוך משכורות עתק, הם נקטו צעדים.

בשונה מהסדרי חוב אחרים, הם לא חיכו לרגע האחרון: בשלהי 2012 המחזיקים הגדולים – פסגות, קרן יורק והפניקס – תיאמו ביניהם פגישה חשאית כדי לחשוב על מהלכים. לכאורה לא היה להם קייס משפטי – בידי אי.די.בי פיתוח היו שלל נכסים שעלו בשוויים על התחייבויותיה. הפנייה התקדימית של נושי פתוח לבית המשפט בדרישה לקבל לידיהם את החברה היתה התפנית המשמעותית שטרפה את הקלפים. בקהיליית שוק ההון ובאי.די.בי היו משוכנעים שהשופט איתן אורנשטיין הולך לדחות את נושי פתוח, אך הוא הפתיע והסכים לדרישתם למנות משקיף בדירקטוריון אי.די.בי. בהמשך הוא הציב לדנקנר מגבלת זמן לאתר משקיע לכלל ביטוח – הנכס המרכזי שאמור לסייע לקונצרן לעמוד בהתחייבויותיו.

איחוד כוחות בפגישה לילית

מה שהוביל את דנקנר ואנשיו להתאמץ ולהציע הצעות הסדר אמיתיות היה פגישה לילית שהתקיימה בין נציגות אי.די.בי אחזקות לנציגות אי.די.בי פתוח, שבסופה חברו מחזיקי האג"ח של שתי החברות ואיחדו כוחות להשגת הסדר – זאת לאחר שקודם לכן האינטרסים השונים שלהם גרמו לעיכוב התהליך. ברגע ששיטת ההפרד ומשול של דנקנר ירדה לטמיון, כוח המיקוח של מחזיקי האג"ח זינק פלאים. הגופים המוסדיים המעורבים בהליך – אקסלנס וגילעד מצד נושי אחזקות ופסגות והפניקס מצד נושי פתוח – גילו אחריות והניחו שיקולי אגו בצד כדי לטפל בבעיה של הקונצרן כולו. למרות הלחצים מבית ומחוץ, הפתיעו המוסדיים ביכולתם להתאחד. בלטו לטובה אקסלנס והפניקס, שהעובדה שנשלטו בידי הטייקון יצחק תשובה (שהגיע בעצמו להסדר חוב בדלק נדל"ן) לא הרתיעה את עוזי דנינו מנכ"ל אקסלנס ואת אייל לפידות מנכ"ל הפניקס מנקיטת צעדים תקיפים לטובת עמיתיהם. בהמשך לא חששו מנהלי פסגות ומיטב־דש לצאת בפומבי כנגד המינוי של דני נווה, מקורבו של דנקנר, ליו"ר כלל ביטוח.

בסופו של יום, חרף כל האינטרסים וניגודי העניינים, הגיע רוב מוחלט של הגופים המוסדיים לבחירה בין שתי ההצעות – זו של דנקנר וגרנובסקי וזו של בן־משה ואלשטיין, ובחר באחרונה. לבחירה שותפה גם חברת הביטוח הראל, שקיבלה החלטה לא פשוטה ברקע הביקורת הציבורית על היחסים שבין בעל השליטה יאיר המבורגר לדנקנר (המבורגר השקיע כ־2 מיליון שקל בהנפקה שהובילה אי.די.בי בפברואר אשתקד).

התהליכים שהניעו המוסדיים יצרו כלי הרתעה יוצא דופן בעוצמתו, שיגרום לבעלי ההון להבין שאין לזלזל בכוח שלהם.