השופט אורנשטיין הותיר סיכוי נמוך ביותר לערעור של דנקנר

אף שהובס אתמול בקרב, מבחינתו של נוחי דנקנר המערכה טרם הסתיימה. מה יכול לשנות את התוצאה? ראשית, האפשרות שמוטי בן־משה ייכשל במבחני הגילוי המחמירים שפסק הדין של השופט איתן אורנשטיין הציב לו. שנית, לערער לבית המשפט העליון, שיכול להכריע בשונה מפסק הדין.

עו"ד אייל רוזובסקי. פסק הדין אימץ את העמדה החדשנית של נאמני האג"ח

בפסק דינו הסתייג אורנשטיין מהדרך שבה הגבילה קבוצת אלשטיין־אקסטרה את חובת הגילוי על בעלי השליטה שלה: "הסתייגויות קבוצת אלשטיין־אקסטרה דנן באשר לחובת הגילוי, מקשות ביותר על מתן אישור להסדר הנושים", כתב אורנשטיין והוסיף: "חלק מהחוליות בקבוצת אקסטרה רשומות באיי הבתולה, שהן כר פורה לנאמנויות מורכבות מסוגים שונים, שלא מעט עשוי להסתתר מאחוריהן. לא כל שכן, יש בכך כדי לעורר קשיים מוחשיים ביותר של אכיפת החלטותיהם של בית משפט ורשויות ישראליות".

פסק הדין "חותך" את טענותיו של דנקנר באופן שלא מותיר סדקים גדולים מדי לערעור. את הסדק הגדול - מקורותיו של מוטי בן משה והבדיקות של רשות ניירות ערך - סגר השופט בתנאי המתלה של מבחני הגילוי המחמירים שדנקנר כה נתלה בו.

נוחי דנקנר יכול לערער נגד קביעת השופט התקדימית כי ניתן לכפות על חברה הסדר נושים בניגוד לרצונה. פרשנות זו לסעיף 350 לחוק החברות דווקא נראית משכנעת. אורנשטיין אימץ את עמדת המבקשים המייצגים את נאמני האג"ח של אי.די.בי פתוח - עורכי הדין איל רוזובסקי וגיא גיסין - שנתמכה ברוח גבית חזקה של רשות ניירות ערך וכונס הנכסים הרשמי. וזהו החידוש ההלכתי בפסק הדין: "הותרת גמישות מרבית בידי בית המשפט, שתאפשר מתן פתרונות לחברות בקשיים, אף קודם להגיען לחדלות פירעון". וזאת, וזה העיקר, גם ללא הסכמת החברה.

אורנשטיין יכול היה לתת החלטה, להמתין לבדיקת הרגולטורים ואז לכתוב פסק דין סופי. בחירתו לתת פסק דין מבטאת את תחושתו שאלשטיין ובן־משה יצלחו את התנאי המתלה וכי הוא טכני בעיקרו. בחירה זו, אגב, מתחילה את מירוץ 45 ימי הערעור כבר מהיום.