דוד עזריאלי לא הולך לשום מקום

בגובה 180 מטר מעל פני הים, בקומה ה־48 של המגדל הגבוה ביותר במרכז עזריאלי, במשרד יוקרתי ומרגיע, כאילו מרחף בשמים, יושב דוד עזריאלי. לפניו שולחן עבודה גדול הפונה אל חלון רחב ידיים שמשקיף אל הים. העיר פרוסה לרגליו, זעירה ושקטה. בחדר שוררת דממה. בעברו השני של השולחן, עם הגב לחלון, יש מקום לחמישה אנשים.

בקצה האחר של הלשכה, ליד פינת ישיבה עם ספות עור יוקרתיות, עומד העתק הפסל "שועי העיר קאלֶה" של הפסָל הצרפתי אוגוסט רודן. הפסל מנציח רגע ב־1347, שבו ששת זקני העיר הצרפתית הסגירו עצמם למלך אנגליה ומסרו לו את מפתחות העיר. ההעתק ניצב כמעט צמוד לחלון, כך שנראה שפניהם הנפולות של הזקנים מביטות מטה על גגות תל אביב.

11:10 בבוקר. עזריאלי עובר על סדר היום שלו עם מנהלת לשכתו, שדומה באופן תמוה למתחרתו ליאורה עופר, בעלת השליטה בחברת הקניונים מליסרון. תוך כדי העדכונים היא מעירה שנקבעה לו פגישה עם עיתונאי שכבר הגיע. עזריאלי מזדעק ועוצר את הישיבה. הוא מדגיש בקול שהוא לא מסוגל להתרכז כשהוא יודע שמישהו ממתין לו.

כשעזריאלי (91) בארץ הוא מגיע בכל יום ב־11:00 בדיוק למשרדו בבניין העגול. הוא אוהב לדייק. בשבע השנים האחרונות הוא מחלק את זמנו בין קנדה, שבה הוא שוהה בקיץ, לבין ישראל, שאליה הוא נמלט מהקור. הוא מגיע בסוף אוקטובר ופורש בתחילת אפריל. "פעם הקור לא הפריע לי. בגיל 80 עוד הייתי עושה סקי במינוס 10 מעלות. בסקי אתה מחליט אם להחליק לאט או מהר; זה הספורט היחיד שבו אתה שולט בכל", הוא אומר. הצורך בשליטה יחזור שוב ושוב בשתי פגישותינו. עזריאלי שולט בתמהיל החנויות ב־13 הקניונים שלו, בארכיטקטורה שלהם ובעיצוב הפנים. גם כעת הוא מעורב בפרויקטים שלו שמצויים בהקמה — המדובר שבהם הוא הפארק המסחרי שיקום על חורבות השכונה הטמפלרית הישנה שרונה, דקות הליכה מקניון עזריאלי בתל אביב.

עזריאלי. "בוא נגדיר את זה כך, אני הקצה השני של נוחי דנקנר. אני לא מבקש הסדרים ולא מקבל טובות מהממשלה. דנקנר הוא בחור מוכשר שעשה שגיאות, והקרדינלית היתה שהוא התפשט וגדל יותר מדי על חשבון כסף של אנשים אחרים" צילום: תומי הרפז

נדמה שגם כעת הוא מתעקש להמשיך לשלוט באימפריה שלו, לעצב ולהגדיל אותה. הוא לא רק מכין אותה ליום שאחרי לכתו, אלא מנסה להוכיח את עצמו. חשוב לו להבהיר שתמיד היה ויהיה סוליסט, אף על פי שבפגישה הראשונה איתי ישבו משני צדדיו מנחם עינן, יד ימינו ונשיא הקבוצה שמדי פעם קטע את דבריו ותיקן בנושאים שנראו לו רגישים, ויובל ברונשטיין, מנכ"ל הקבוצה ובעבר סמנכ"ל הכספים שלה, שלא הוציא הגה.

"אני שווה יותר"

"אם היו לי שותפים לא הייתי ישן בלילה. היה לי יותר מדי חשוב שהשותף יהיה מרוצה. זה אופי כזה", הוא אומר, וכך, כדבריו, מבדיל את עצמו מהטייקונים הממונפים. "אני עוקב אחריהם מיום עלייתם, ובוא נגדיר את זה כך — אני הקצה השני של נוחי דנקנר. אני לא מבקש הסדרים, לא מקבל טובות מהממשלה ומעולם לא זכיתי במכרז מהממשלה. מה שקרה עם דנקנר מעציב: בחור טוב ומוכשר שעשה שגיאות קרדינליות, והגדולה בהן היא שהוא התפשט וגדל יותר מדי על חשבון כסף של אנשים אחרים. אתה יכול לגדול ולהכפיל את העסקים שלך, אבל לפחות חלק ניכר מהכסף צריך להיות מההון העצמי".

לפני כמה חודשים נכתב כי דנקנר, שלשכתו שוכנת בראש מגדל עזריאלי המשולש הסמון, נפגש עם דוד עזריאלי שהיה מעוניין לקנות את סלקום. השניים הכחישו והודיעו כי העסקה לא תצא לפועל. "ייתכן מאוד שבשלב מסוים ובמדינה אחרת דנקנר יכול היה להגיע עם הבנקים להסדר שקט והגיוני", אומר עזריאלי, "במאזנים שלהם יש סעיף של חובות אבודים. הם יודעים שיש אנשים שיצטרכו להגיע איתם להסדר, אחרת לא היו מכניסים סעיף כזה. אבל דנקנר הפך לכדורגל של עיתון שהתלבש עליו והפך אותו לסמל של טייקון חזירי ושל חוסר שוויון".

עזריאלי מדבר על הסדרי חוב מהיכרות אישית; לא כי הוא נזקק להם, אלא כי הוא מבעלי המניות העיקריים בבנק לאומי (4.8%) ומחזיק ב־20% מחברת לאומי קארד.

בניית קניון עזריאלי ב־1997. "הרעיון לקניונים צץ לי בקנדה" צילום: אורן אגמון

בנק לאומי יכול היה להגיע איתו להסדר?

"ודאי שכן. הרי יצחק תשובה, לפני שגילה את הגז, עשה תספורת של מיליארד שקל, והכל נעשה בשקט. הבנקים נתנו לו, כי הבנקים מפרישים מראש סכום מסוים לחובות אבודים. בחו"ל, לדוגמה, הסדר הוא דבר מקובל מאוד. זה לא יפה ולא צריך לעשות את זה, אבל לפעמים זה נחוץ כדי להציל עסק. פה ההשפעה הפסיכולוגית גרמה לנפילתו".

היה לך קשר עסקי איתו?

"לא היה לי שום קשר עסקי איתו. קניתי ממנו את קניון גבעתיים ואנחנו משכירים לו משרדים במגדלי עזריאלי. דבר אחד בטוח: הוא ישלם את שכר הדירה", הוא אומר וצוחק.

עליך אומרים שאתה דווקא שמרן מאוד.

"זה לא אומר שאני לא לוקח סיכון מחושב, אני לוקח, אבל אני בודק את הדברים. אחת הסיבות שאני שמרן היא הרגולציה. נותנים לי הערכות שמאי מגוחכות עם מכפיל רווח שלא מקובל בעולם, אך כל עוד אני יודע שהנכסים שלי טובים ועובדים יפה ומוציא דו"ח רווחי בכל רבעון, אני לא דואג. אני יודע שיש לי ומגיעה לי הערכת שווי גבוהה יותר ושאני שווה יותר ביחס לאחרים. אני יודע איזו סחורה יש לי, ולא חשוב לי מה שוק ההון אומר".

עינן (מימין) וברונשטיין במתחם שרונה בתל אביב. מלווים קבועים

"יש יותר מדי רגולטורים"

דוד עזריאלי הוא האיש שהוביל את ישראל לעידן הצרכנות המודרנית, עידן הרשתות וקניוני הענק. אמנם דיזנגוף סנטר, שנפתח ב־1977, קדם לקניון איילון שלו, אך היה זה חזונו של עזריאלי להקים בישראל 20 קניונים בעלי תמהיל חנויות זהה, והם שהכניסו לישראל רשתות בינלאומיות, ממקדונלד'ס ועד גאפ, והפכו אותו לאחד הישראלים העשירים בעולם, בעל הון שהוערך ב־3.1 מיליארד דולר ב־2012, לפי "פורבס". סקר שנערך באחרונה קבע שמרכז עזריאלי הוא האייקון הישראלי השני הכי מוכר אחרי הכותל. "אני הבאתי לכאן את הפורמט של נדל"ן מניב", הוא טוען, "אני שכנעתי את הבנק שחוזה שכירות טוב יותר מהשקעה בנדל"ן. קסטרו, לדוגמה, אני אפשרתי לה לגדול".

באחרונה עזריאלי גם זכה במכרז לבניית מרכז מסחרי על חורבות השכונה הטמפלרית שרונה, סמוך למרכז עזריאלי. שם הוא מתכנן בין היתר להקים מגדל שיזכה בתואר המגדל הגבוה בתל אביב, אחרי שמרכז עזריאלי החזיק בתואר עד 2001.

לפני ארבע שנים קמה לעזריאלי מתחרה וחטפה מידיו את ההובלה בענף הקניונים: ליאורה עופר, בתו של יולי עופר, טרפה את הקלפים כשקבוצת מליסרון, שירשה מאביה, רכשה את השליטה בחברת הקניונים בריטיש ישראל. כך היא הפכה למעצמה מאוחדת של 23 קניונים, ובהם קניון רמת אביב והקריון בקרית ביאליק, שעומדים לצד קניון איילון וקניון עזריאלי בתל אביב בצמרת רשימת מרכזי הקניות הגדולים והרווחיים בישראל. שתי הקבוצות נחשבות לשליטות הענף, כיוון ששתי המתחרות הנוספות בו, קניוני One של קבוצת פישמן וקניוני ביג, ממוקמות באזורים פחות אטרקטיביים.

עזריאלי עצמו הגיב מיד להתעצמות מליסרון. ב־2010 הוא החל לפלוש לצפון: הוא רכש את קניון חיפה, בנה שני קניונים חדשים בעכו ובקריית אתא, ניסה לרכוש את קניון סינמול בחיפה, אך המשא ומתן עם הבעלים שופרסל לא הצליח, ובתחילת 2012 ניסה לרכוש את קניון עיר ימים בנתניה, אולם נבלם בידי הממונה על הגבלים עסקיים דיויד גילה. לפי הפרסומים, גילה חשש שאם קניון עיר ימים יהיה בבעלות עזריאלי והקניון השני בנתניה, קניון השרון, יהיה בבעלות עופר, יעלו המחירים שוב. באחרונה רכשה את הקניון חברת הביטוח הראל.

דנקנר בבית המשפט. "זה יכול היה להיגמר בהסדר" צילום: אוראל כהן

"אני לא מכיר את ליאורה עופר, אבל נראה לי שהיא עושה עבודה טובה. הכרתי קצת את אבא שלה. דיברנו פעם על לעשות עסקים, אבל לא יצא מזה כלום. למיזוג שלה עם בריטיש ישראל ולגודל שלה לא התנגדנו. להפך, זה טוב לנו", עזריאלי אומר.

התלונות שלו הן כלפי הממונה על הגבלים, שמנע ממנו לרכוש מאליעזר פישמן את מרכז הקניות One בבאר שבע השנה.

עזריאלי מאשים דווקא את גילה בעליית המחירים במשק. "הרגולציה לא הורידה מחירים, להפך. אני לא מבין איך במדינת ישראל נותנים לבן אדם אחד להיות גם מחוקק וגם מוציא לפועל. אין מענה להחלטות של דיויד גילה. האיש הזה קיבל כל כך הרבה כוח, ופתאום אני רואה שגם הגודל שלנו מפריע לו: הוא החליט שהוא מונע מאיתנו להקים קניון מצפון לרמת גן, אף שיש הרבה התפתחויות באזור נתניה. הגודל לדעתי דווקא יוצר תחרות, הוא טוב למשק. לו נכנסנו לשם המחירים היו יורדים. ג'נרל מוטורס, למשל, משום שהיא גדולה מחירי המכוניות שלה ירדו והיא יכלה לייצר יותר. דווקא הגודל שלנו יכול להוריד את שכר הדירה במקומות שאנחנו רוצים להתחרות בהם, ודווקא על זה הרגולטור פסל אותנו. אז מי שמתלונן על שכר הדירה הגבוה בקניונים שיפנה לרגולטור. בכלל, לא צריך רגולציה רבה מדי. יש יותר מדי רגולטורים, גם בבורסה. אני פותח עיתון, ובכל דף אני קורא משהו על רגולטור אחד שמתחרה ברגולטור השני".

גילה. "איך המדינה נותנת לו" צילום: אוראל כהן

כמי שנחשב לשיאן השכר במשק, שעלות שכרו עלתה בשנה שעברה מ־21 מיליון שקל בשנה ל־23 מיליון, עזריאלי הוא מאמין גדול בשוק החופשי. השוק החופשי הוא שלדעתו יסגור את הפערים ויחזק את החלשים. הקפיטליזם הוא הצדק החברתי.

"החיבור חזק ואמיתי", הוא אומר. "כשהיוזמה לא חופשית, אלא של הממשלה, זה יותר טוב לפועלים? להפך, זה יוצר ביורוקרטיה ואי־אכפתיות. אנשים לא משקיעים את כל המרץ שלהם, לא מקדישים הרבה מחשבה כדי לייעל, בהנחה שהממשלה תעשה את זה בשבילם. זאת הסיבה שכל המשטרים האלה נפלו אחרי שנוצר בהם מחסור באינטליגנציה ובחופש. אחוזי האבטלה במשק, שקוראים להם 'גבוהים', הם כ־6%. תראה לי מדינה ששיעור האבטלה בה דומה. מדינות אחרות, אם הן מגיעות ל־8% הן שמחות. אנחנו במצב הכי טוב בעולם".

מחצית מהישראלים משתכרים פחות מ־6,500 שקל. אז איך אתה מצפה שיקנו בקניונים שלך?

"אני מצטער מאוד עבור כל אדם שאין לו עבודה, אבל זה בלתי אפשרי שכולם יהיו מועסקים. ישנה אבטלה כרונית שקשורה לחרדים ולערבים. תראה לי עוד מדינה שמשפחות בה לא מגיעות לסף הכנסה מינימלי ומקבלות מענקים. אין עוד מקום כזה בעולם, וזה צדק חברתי מבחינתי".

פסל ברונזה של עזריאלי בכניסה לקניון הנושא את שמו. "השכר אצלנו סביר. שלי קוצץ ב־110%" צילום: אוראל כהן

"היתה השתוללות מסוימת"

ביקורות שחוזרת ונשמעת היא שעזריאלי מנצל את הדומיננטיות של הקניונים שלו כדי לגבות דמי שכירות גבוהים, שמאלצים חנויות להקפיץ מחירים, וגם אז מקשים עליהן לשרוד. רק בחודש שעבר, בוועידת הקניונים שנערכה באילת, אמר ראש חטיבת רשתות המסחר ומנכ"ל מגה לשעבר יורם דר שהקניונים בארץ גובים דמי שכירות כפולים מהמקובל באירופה. "מעלים את הדבר הזה בלי פרופורציה לכלום. עובדה שענף המזון נעלם מהקניונים כמעט לחלוטין", אמר. באותו החודש אמרה ל"כלכליסט" מנכ"לית קבוצת גולף אילנה קאופמן: "לא תמצאו את גולף אנד קו בעזריאלי כי זה יקר לנו. כל סוחר צריך לחשוב טוב טוב אם זה מתאים לו או לא". גם רשתות האופנה שקרסו באחרונה, ג'אמפ ומתאים לי, האשימו את דמי השכירות הגבוהים. מנכ"ל קניוני עזריאלי ארנון תורן הגיב על כך לפני כשבועיים בראיון שנתן לתקשורת, במילים: "מי שלא טוב לו, אני לא מחזיק אותו בכוח".

עזריאלי עצמו לא מתרשם מהביקורת, וגם לא מהטענה שאני מעלה בפניו, שלפיה דמי השכירות שהוא גובה הם בין הגורמים שמעלים את יוקר המחיה.

"שכר הדירה שאני גובה לא גבוה, הוא כמו משכורת של שלושה או ארבעה עובדים בחנות. פשוט צריך לצמצם את מספר העובדים. לא נתקלתי במקרה אחד שבו הורדת שכר הדירה הצילה עסק. עסק נופל בגלל חוסר מקצועיות, בגלל התרחבות שלא לצורך, כשפתאום יש הכנסה והבעלים מרגיש שיש לו מזומנים ומשנה את אורח החיים שלו. לפעמים אנחנו יושבים עם השוכרים, ואם אנחנו רואים שהפחתה או דחייה של התשלום תסייע, אז אנחנו עושים את זה".

ובכל זאת, מי שרוצה להפעיל רשת היום חייב לעבוד עם עזריאלי או מליסרון. זה מאפשר לכם לגבות את דמי השכירות הגבוהים שאתם לוקחים.

"אתה צודק בנוגע לרשת, אך לא בהיבט שאתה מעלה, זה לא קשור לשכירות".

מה לגבי הביקורת כלפי השכר הגבוה שלך?

"קודם כל, אני חושב שלעובדים בדרג הנמוך אנחנו נותנים שכר סביר. בדרג הגבוה היתה השתוללות מסוימת, אבל זה עובר שינוי. את שכרי קיצצו ב־110%".

אתה בעד העלאת מס החברות?

"בפרינציפ כן, אבל צריך להתחשב במצב השוק בזמנים שונים ולבחון את ההשפעה של זה עליו".

המתחרה ליאורה עופר באתר הבנייה של גרנד קניון בבאר שבע במאי 2011. "הגודל שלה טוב לנו" צילום: חביב בן דוד

כשהייתי קומוניסט

הפסל של שועי העיר קאלה מעורר בעזריאלי השראה לפסל גדול שהוא מתכנן להציב בכניסה לקניון עזריאלי בתל אביב, שיתאר את סיפור הציונות. הדמויות בו לא יהיו שפופות, אלא יתנשאו לגובה 2.5 מטרים וייצגו ארכיטיפים ציוניים כגון פלמחניק וקיבוצניק. הוא מאמין גדול בנצח ישראל וסבור שגם בנימין נתניהו עוד יפתיע לטובה. "אני מכיר את ביבי ויודע שהוא רוצה ללכת בעקבות בגין בכמה בחינות", הוא אומר.

חלק מהאמונה הזאת נובע מנעוריו, מהשנים שבהן היה פליט במלחמת העולם השנייה. התקופה הזאת מסוקרת בביוגרפיה של עזריאלי "צעד אחד לפנים", שכתבה בתו דנה, אך מנוסחת בגוף ראשון, כאילו מפיו.

הספר מתחיל ב־5 בספטמבר 1939, יום פלישת צבא גרמניה למקוב בפולין, עיר הולדתו של עזריאלי, שהיה אז בן 17. הוא ואחיו נמלטו מהגרמנים למזרח פולין, שנכבשה בידי רוסיה. שם למד במכללה סובייטית ונעשה קומוניסט. מלבד אח אחד כל משפחתו נספתה במלחמה, משני צדי הגבול.

נשמע כמו משהו שמשאיר צלקות לכל החיים.

"תפסתי את זה כחוויה, כמו ילד בן 17 שיוצא לטיול", הוא אומר. "היה לי המזל להכיר מורה שהשפיע על כל החיים שלי", עזריאלי ממשיך, "בזכותו קראתי שני ספרים בשבוע, ספרים שעוסקים בצדק חברתי. אבל האזור שבו חיינו, ליד ברית המועצות, הפך אנטישמי יותר ויותר בגלל ההשפעה הגרמנית. לא שהיתה חסרה לפולנים אנטישמיות גם ככה, אך בהשקפת העולם שאימצתי אז שום דבר לא השתנה. אני לא רואה הבדל בין יזמות פרטית, קפיטליזם וצדק חברתי. אני חושב ששניהם צריכים לחיות ביחד, קפיטליזם לא יתקיים בלי צדק חברתי".

כשהנאצים התקדמו לכיוון רוסיה, נמלט עזריאלי מזרחה, הגיע לאיראן ומשם לעיראק, ירדן וארץ ישראל. ב־1948 הוא השתתף בקרבות לטרון הקשים, שבהם חיילי חטיבה 7 ניסו לפרוץ את הדרך לירושלים, הובסו בידי הכוחות הירדניים וספגו אובדן של 123 איש. קרבות לטרון נודעו לשמצה בשל ההוראה שניתנה אז להשאיר פצועים בשטח.

הספר מסתיים ב־6 בפברואר 1950, היום שבו היה שלג בתל אביב ועזריאלי ירד מהארץ לדרום אפריקה והחל שם את הפרק השני, והרווחי, בחייו. "לקנדה הגעתי לגמרי במקרה", הוא מספר. "ב־1952 ביקרתי דיויד שהתגורר באנגליה, משם נסעתי לקרובי משפחה בניו יורק, וב־1954, בעקבות הצעה של חבר שלי לבוא לקנדה, נסעתי למונטריאול במכונית קטנה. הגעתי לשם כשיש לי 83 דולר בכיס. ב־1958 לקחתי הלוואה של 5,000 דולר, רכשתי כמה מגרשים ובניתי עליהם דופלקסים למגורים". זה היה למעשה המינוף הראשון שלו. "במקור ההלוואה לא הספיקה אפילו לחצי מגרש, אבל הבטחתי שלאחר שאשלים את הבנייה אשלם את היתרה, וכך היה", הוא אומר.

את תחום הקניונים גילה לראשונה ב־1967, בתערוכת אקספו 67 במונטריאול, שנחשבת עד היום ליריד הבינלאומי הגדול ביותר במאה ה־20. רבבות אנשים שהגיעו למתחם מדי יום ביומו נטעו בו את הרעיון. "שם ראיתי את הפוטנציאל", הוא אומר.

עזריאלי והבת דנה בהנחת אבן הפינה למתחם שרונה. "השקפת העולם שאימצתי בנעוריי לא השתנתה. אני בעד צדק חברתי, אבל לא רואה הבדל בינו לבין יזמות פרטית" צילום: עמית שעל

לא טעינו

בשנה שעברה רכשה קבוצת עזריאלי את כל מניות חברת האחזקות גרנית הכרמל שבשליטתה ומחקה אותה מהבורסה. מאז היא מחפשת רוכש. "הגענו למסקנה שזו לא הליבה שלנו. אנחנו לא טובים מאחרים בניהול של חברות כמו טמבור או סונול. עשינו ניסיון והגיע הזמן לצאת מהעסקים האלה", הוא מסביר. לדבריו, הוא מעוניין להשקיע את הפדיון ממכירת גרנית בנכסי נדל"ן חדשים וכרגע שוקל למכור את החברות שלה בנפרד.

אתה חושב למכור גם את האחזקות בבנק לאומי?

"אני לא חושב שנמכור אותן כרגע, אך הן זמינות למכירה. הצלחנו עם המניות האלה. בתקופה מסוימת, כשהמניות ירדו, העיתונות לא היתה סובלנית מספיק וכתבה שהפסדנו. מאז שביצענו את ההשקעה בלאומי ב־2009 הרווחנו יותר מ־50%. זו היתה השקעה לא רעה".

לקראת סוף הפגישה שלי עם עזריאלי נכנסת לחדר בתו דנה, סגנית דירקטוריון הקבוצה ומי שסומנה כיורשת האימפריה. היא מתיישבת לצד אביה. עזריאלי, שטוען כל הזמן שהפרישה עוד רחוקה ממנו, מסביר שבבוא העת הוא יחלק את המניות בין ילדיו ויקים קרן פילנתרופית שתהיה בעצמה בעלת מניות בחברה. הקרן הזאת תשקיע בחינוך, כי כמו שהוא אומר, שם הפתרון. לא בפיקוח על בעלי ההון, חלילה, לא בחוקי עבודה, אלא בתרומות לחינוך. "זה הנתיב לצדק חברתי", הוא אומר.