המרגליות חשפו את השיטה

העדות של פרופ' יורם מרגליות, לשעבר יושב ראש ועדת הביקורת של אי.די.בי פתוח, בבית המשפט, שנחשפה אתמול ב"כלכליסט" היא מסמך שכל רגולטור, מנהל חברה, משקיע או מי שמעניין אותו איך עובדת השיטה צריך לקרוא. בניסיון להגן על החלטה שגויה שלו חושף מרגליות את המנגנון המעוות של מינוי דירקטורים חיצוניים, כאלה שאמורים להיות שומרי הסף של האינטרסים של הציבור. הוא חושף את מנופי הכוח שיש לבעל השליטה על הדח"צים ובעיקר מעורר פלצות בכל מי שחשב איך התנהלו ומתנהלים כאן תאגידי ענק.

מרגליות, מרצה בתחום המשפט והכלכלה באוניברסיטת תל־אביב, ענה על השאלות במסגרת תביעה נגזרת שהוגשה על אישור עסקת ישראייר - עסקה שמהותה רכישה של חברת תיירות כושלת באמצעות כספי החברה הציבורית כדי לשחרר את הבעלים נוחי דנקנר ואת חבריו מערבות אישית של 43 מיליון דולר וכדי להעביר את הסיכון שבהפעלתה של ישראייר לידי הציבור.

מרגליות לא מספר איזו אמת מפתיעה, הוא פשוט מעניק חותמת מציאותית לכל מה שאי פעם היה נדמה לכולם שמתחולל בדירקטוריונים של החברות הציבוריות. כדאי להתעכב על כל המרגליות שיוצאות למרגליות מהפה.

נוחי דנקנר. פערי ענק בהערכות השווי צילום: אוראל כהן

***

הגעתי לאי.די.בי פתוח דרך חבר. זה היה מקום כזה די בתחילת דרכו והתחברתי עם אייל סולגניק (המשנה למנכ"ל אי.די.בי פתוח והמהנדס הפיננסי והרגולטורי של החברה - ג"פ), שאחר כך התמנה באי.די.בי. נהיינו חברים, ובאיזשהו שלב הוא שאל אם אהיה מעוניין, ואמרתי שאשמח".

הבנתם? כדי להתמנות ליושב ראש ועדת הביקורת באחד מהקונצרנים הגדולים במשק צריך קודם כל קשרים. מספיק שהכרת מישהו מהאקדמיה ומספיק שהמישהו הזה התמנה לאחד מהתפקידים הבכירים במגזר העסקי, כדי שהוא יציע לך להיות שומר הסף של הציבור באחת החברות הגדולות במשק.

תחשבו על זה כתנאי סף שבלעדיו אין סיכוי לאנשים איכותיים לאייש את אחת המשרות הרגישות ביותר במגזר העסקי - הוכחה שמי שמנהל את החברות הציבוריות הוא מועדון מצומצם של אנשים שהגיעו אליו בזכות העובדה שהם מכירים מישהו שמכיר מישהו. ממשל תאגידי דה לה שמאטע.

אז זהו, מבחינתי באו אלינו מ־nowhere עם העסקה. פעם ראשונה שאני שמעתי על זה היתה באותה ישיבת דירקטוריון טלפונית"

הבנתם? ככה זה עובד. בעל השליטה מבקש לאשר עסקת בעלי עניין שתשחרר אותו ממשקולת של 43 מיליון דולר. זה לא פשוט, צריך לשכנע את כולם שזה אחלה בחלה ושיש סינרגיה ושבכלל לו זה עולה יותר. איך עושים את זה? מעלים את האיש שאמור להיות מגן הציבור לשיחת ועידה ומבקשים ממנו שיאשר ככה צ'יק צ'ק את הדבר הכי רגיש בעסקת בעלי עניין - מי האדם שיקבע כמה הציבור צריך לשלם בעבור הנכס שבעל השליטה מבקש להשחיל לתוך החברה הציבורית.

בשלב הזה אין צורך כמובן לגלות את הפרט השולי שלמעריך השווי יש קשרים עסקיים ענפים עם בעל השליטה, ואין שום צורך להעלות את האפשרות שאולי, רק אולי, אפשר היה למצוא מישהו אחר, שאין לו קשרים כאלה, כדי שהמחיר שישלם הציבור, אם בכלל, יהיה הוגן.

***

עלתה האפשרות שאעמוד בראש ועדה בלתי תלויה של דירקטורים כדי לאשר את עסקת בעלי העניין של כלל ביטוח, והתנגדתי. העסקה הכי רצינית שעשיתי בחיים שלי היתה שקניתי בית, אני יכול להתעסק בעסקאות של מיליארדים?"

הבנתם? תפקיד יושב ראש ועדת הביקורת בכל חברה ציבורית הוא תפקיד רגיש מאין כמוהו, וככזה מרכז הרבה כוח, בטח בחברה כמו אי.די.בי פתוח. הוא מאשר את חבילות השכר של הבכירים בקונצרן, הוא האיש שאמור להתריע אם הוא מריח שמשהו בעסקת בעלי העניין שעושה בעל הבית לא תקין, הוא צריך להיות רוטוויילר שמריח שירקעס ממרחק 1,000 ק"מ. והאיש הזה אומר שהוא חסר ניסיון עסקי, שאין לו יכולת להכריע בעסקאות גדולות, שהוא בסך הכל אקדמאי.

אם הדברים של מרגליות אמיתיים, אז מה לעזאזל הוא עשה בתפקיד הזה? האם שכר מפנק, מעמד וקשרים הם שהביאו אותו לקבל את התפקיד ולשהות בו במשך שש שנים? תפקידו של דירקטור חיצוני הופך להיות בעל משמעות בדיוק בנקודות הרתיחה. בנקודות שבהן הוא צריך להשמיע את קולו, כשיש סיכוי קל שבקלים שהציבור, שעל האינטרסים שלו הוא מופקד, עלול להינזק.

לכן אם מרגליות סבור שהוא לא מסוגל לתהות על קנקנה של עסקה כמו כלל ביטוח הוא בוודאי לא היה צריך להישאר בכיסאו כשאישר את עסקת ישראייר. או שלמישהו, נגיד בעל העניין, היה מאד נוח שהאדם שיאשר עסקה כה רגישה יהיה מי שהעסקה הכי גדולה שהוא עשה בחיים שלו היתה למכור את הבית.

***

לא שאלתי את מעריך השווי על מה הוא מבסס את ההנחות שלו כי הוא מומחה בתחום התעופה, הוא מבין בזה. הוא אמר שהוא היה בקשר שוטף עם ההנהלה של החברות ושהוא קיבל מהן את כל המידע"

הבנתם? הכשל אותו חושף כאן מרגליות הוא כשל רב מערכתי. קודם כל, אף אחד לא מעז לשאול על הקשרים העסקיים שיש לסוארי עם אי.די.בי ואחר כך אף אחד לא מעז לפקפק בחוות הדעת המקצועית שלו. למה? כי מעריך השווי היה בקשר שוטף עם ההנהלות.

כל דרדק יודע שהערכות השווי הן כחומר ביד היוצר. הדוגמא המוחשית ביותר לכך ניתנה בתיק אי.די.בי פתוח כשפערי הערכות השווי בין נציגות מחזיקי אגרות החוב של החברה לבין נוחי דנקנר בעל השליטה בחברה הגיעו לגבהים של יותר מ־3 מיליארד שקל.

אבל מרגליות הוא לא הסיפור. הוא הסימפטום. הוא קצה הקרחון. הוא ההוכחה לכך שדירקטורים שאמורים להיות לוחמי צדק מטעמו של הציבור התמנו לתפקיד בעיקר בגלל שפגשו מישהו בזמן הנכון. כל זה קורה בגלל שמי שמביא את הדירקטורים הללו הם בעלי השליטה. איך יכול דירקטור חיצוני לצאת נגד מי שהציע אותו לתפקיד?

חייב להימצא לכך פיתרון, כמו למשל מאגר דירקטורים שעל יישומו ותפעולו תהיה אחראית רשות ניירות ערך. זה לא רעיון חדש. הוא קיים והושמע לא אחת. הגיע הזמן להקים אותו.

יורם מרגליות: "הקשר בין דנקנר לסוארי עדיין לא נראה לי רלבנטי"

מיורם מרגלית נמסר בתגובה: "בחברת אחזקות ההנהלה היא שמחפשת אפשרויות לעסקאות ומביאה אותן לדיון ובחינה בפני הדירקטורים. תפקיד הדירקטורים אינו למצוא עבור החברה הזדמנויות עסקיות, ואף אינו לנהל את המשא ומתן עת מדובר בקנייה או מכירה של חברה. הדברים נכונים גם כאשר מדובר בעסקת בעלי עניין. ההצעה הועלתה על ידי ההנהלה בדיוק כפי שהועלתה כל הצעה לרכישה או קנייה של חברה, ותפקידנו כדירקטורים היה לבחון אותה במלוא הזהירות, המקצועיות והאחריות.

פרופ' יורם מרגליות

"התייעצנו עם מיטב המומחים בישראל בתחומי הייעוץ האסטרטגי (חברת שלדור); בתחום הערכת שווי חברות בכלל ותעופה בפרט (אורי כהן ממשרד סוארי); ומשרדי עורכי דין (גולדפרב ונוספים) ומשרדי רואי חשבון (קסלמן, KPMG, ארנסט אנד יאנג, שיף ואחרים) המובילים בישראל לצורכי בדיקות נאותות של הנתונים והמסמכים החשבונאיים. הליך הבדיקה נמשך חודשים וצרך להערכתי אלפי שעות עבודה של מומחים.

"הסיבה הראשונה לעניין הראשוני שלנו בעסקה היתה אפשרות קיומה של סינרגיה בין חברת גנדן תיירות (חברה פרטית בבעלות דנקנר ופישר) אשר היה לה מחזור שנתי של כ־1.5 מיליארד שקל לבין חברת אי.די.בי תיירות (חברה־בת של אי.די.בי פתוח) שלה היה מחזור של כ־1.7 מיליארד שקל. שתי החברות פעלו בשוק התיירות, ופעילותן היתה חופפת ומתחרה בחלקה האחד, ומשלימה בחלקה האחר.

"הסיבה השנייה היתה הרצון לשפר את הממשל התאגידי של אי.די.בי. אם ראוי לרכוש את גנדן תיירות מטעמים עסקיים אסטרטגיים (כפי שקבעה חברת שלדור באופן חד משמעי) ובהנחה שעושים זאת במחיר נכון (שנקבע על ידי מעריך שווי חיצוני ובלתי תלוי) אזי הממשל התאגידי רק ישתפר, שכן דנקנר ופישר יחדלו מלהיות במצב של ניגוד עניינים עם החברה הציבורית.

"המחיר נקבע על פי חוות דעת מעריך שווי בלתי תלוי בחברה. התובע מעלה טענות קונספירציה, הזויות לדעתי, בדבר קשרים עסקיים בין נוחי דנקנר ליצחק סוארי שלא היו ידועים לי בעת אישור העסקה, ושגם כיום נראים לי לא רלוונטיים בהיותם קלושים מאד.

"המחיר היה 1.2 מיליון דולר והחברה נרכשה על נכסיה ועל התחייבויותיה. מאחר וגם ההתחייבויות נרכשו, מובן ששוחררו מהן הבעלים הקודמים (דנקנר ופישר). כדי שהעסקה תצא לפועל, דנקנר ופישר נדרשו להזרים לחברה שמכרו (ואכן הזרימו) 49 מיליון שקל מכיסם הפרטי לפני רכישת החברה.

"אי.די.בי פתוח היתה בבעלות מלאה של אי.די.בי אחזקות. הציבור החזיק רק ב־10% ממניות אחזקות, עשרות אחוזים היו בבעלות משפחות לבנת ומנור אשר להן לא היה קשר כלשהו לחברת גנדן תיירות — החברה אותנו רצינו לרכוש. מדוע שלבנת ומנור יסכימו שאי.די.בי תרכוש חברה גרועה (כטענת התובע) מדנקנר ופישר? לטענת התובע, הסיבה לכך היא שהם קיבלו דיבידנדים מאחזקות. זו תשובה לא הגיונית. מדוע יחלישו את החברה ממנה הם מקבלים דיבידנדים ברכישת חברה מפסידה, אם התמורה לכך היא דיבידנדים מאחזקות? התובע לא טען, וודאי שלא הוכיח, כי קיבלו דבר מה מדנקנר.

"העסקה עברה אישור של הרשות לניירות ערך ואישור של 77.5% מבעלי המניות הבלתי נגועים (כלומר שאינם קשורים בבעלי השליטה) בשעה שהחוק דרש רק שליש. למה יותר ניתן לקוות? אכן, מדובר בעסקת בעלי עניין, אולם גם עסקה שכזו יכולה להיות לטובת החברה".