הפתעת השכר היפנית

כלכלת יפן ביצעה תפנית ב־2013, לאחר שני עשורים של סטגנציה. העתיד צפוי להיות ורוד עוד יותר, עם הגעתה של מה שאנו מכנים "הפתעת השכר".

דיונים אינטנסיביים הנערכים מאז ספטמבר בין ממשלת יפן, המגזר העסקי ומנהיגי העובדים במדינה יוצרים מעגל קסמים שנע כלפי מעלה, ובו הגדלת המשכורות מובילה לצמיחה יציבה יותר. השתתפתי בשניים מתוך ארבעת הדיונים הללו שנערכו עד כה, לצד שרי האוצר, הכלכלה והעבודה שלנו, ולצד מנהיגים מעולם התעשייה והעבודה כמו אקיאו טויודה, נשיא ומנכ"ל טויוטה מוטורס, ונובואקי קוגה, נשיא רֵנגוֹ, ארגון העובדים הגדול ביפן. מכל אחת מהפגישות הללו יצאתי מלא ביטחון ומחוזק.

שינזו אבה, ראש ממשלת יפן צילום: בלומברג

כשראיתי את הנתונים בפעם הראשונה, הזדעזעתי: מאז שנת 2000 רמת השכר ביפן צנחה בשיעור שנתי ממוצע של 0.8%; בארצות הברית ובבריטניה, לעומת זאת, השכר הנומינלי צמח בתקופה זו ב־3.3% לשנה, ובצרפת הוא צמח ב־2.8% לשנה. ב־1997 מקבלי השכר ביפן קיבלו שכר מצרפי בסך 279 טריליון ין, אך עד 2012 הסכום צנח ל־244.7 טריליון ין.

במילים אחרות, מקבלי השכר ביפן הפסידו 34.3 טריליון ין ב־15 השנים האחרונות — סכום גדול יותר מהתמ"ג השנתי של דנמרק, מלזיה וסינגפור. רק לאחר היפוך המגמה תוכל כלכלת יפן לחזור למסלול של עלייה ארוכת טווח.

במקביל, המימון של החברות היפניות כבר אינו גרוע כשהיה. לפני 15 שנה יחס החוב לשווי הנקי של החברות היפניות היה פחות מ־20%, לעומת יותר מ־30% באירופה ובארצות הברית. כתוצאה מכך, לדברי הכלכלנים, ההתנהגות התאגידית היפנית התאפיינה בהלוואות יתר.

המצב השתנה מאז: הודות לעלייה הגוברת ברווחיות החברות ובמאמציהן להקטין את המינוף ב־15 השנים האחרונות, החובות פחתו משמעותית. במונחים של יחס חוב לשווי הנקי, החברות היפניות נמצאת כעת בשורה אחת עם אירופה וארצות הברית.

זה מה שהשיגו עד כה שני ה"חצים" הראשונים של אבה־נומיקס - מדיניות מוניטרית נועזת ומדיניות פיסקאלית גמישה. מה לגבי החץ השלישי, מערכת קווי מדיניות לקידום השקעה פרטית, כדי שהצמיחה בפריון תתמוך בהתאוששות ארוכת הטווח של יפן?

יש האומרים כי בניגוד לשני החצים הראשונים, קשה יהיה ליישם את השלישי. אני לא חולק על דעתם. רפורמות מבניות דורשות זמן רב יותר מאשר שינויים במדיניות המוניטרית והפיסקאלית. רבות מהן ידרשו גם חקיקה, שעמיתיי בבית הנבחרים השקיעו בה חלק ניכר מזמנם בחודשים האחרונים. במשך התהליך הארוך והנפתל הזה, על הצופים מהצד להקפיד לראות את היער, ולא להתמקד רק בעצים.

ממשלתי מחויבת לזירוז ההתאוששות הכלכלית בכל האמצעים הזמינים לרשותה, מהצטרפות לשותפות הטרנס־פסיפית (TPP) ועד לקביעת אזורים שהרגולציה בהם תופחת (משרדי שלי יפקח על יישומם). כאן בולטת הפתעת השכר, כיוון שרק כשהחוליה החסרה בין רווחיות החברות והשכר תושב על כנה - רק אז תוכל ההשקעה בבתים, במכוניות ובמוצרים בני קיימא אחרים, ואיתה צריכת משקי הבית בכללותה, לפטור את יפן מהדפלציה ולהשיב את כלכלתה למסלול צמיחה בת־קיימא.

יפן עדה כעת להתגבשותו של קונצנזוס לאומי דומה לזה ההולנדי, אבל הפוך ממנו: הכרה משותפת שהממשלה, התעשיינים והעובדים המאוגדים צריכים לשתף פעולה כדי להגדיל את השכר והבונוסים (ובו בזמן לקדם תמריצים שישפרו את הפריון).

למותר לציין כי רמות השכר צריכות להיקבע על ידי ההנהלה והעובדים בלבד. עם זאת, חשוב להכיר בכך שכבר כעת הקונצנזוס המתגבש בין הממשלה, המנהיגים העסקיים וארגוני העובדים, מוביל יותר ויותר חברות להבטיח עלייה משמעותית בשכר ובבונוסים.

זוהי מהותה של הפתעת השכר. היא תהיה תופעה חדשה לגמרי, ויחד עם תמריץ פיסקאלי עצום בסך 5 טריליון ין תחולל שינוי עמוק יותר מקיזוז ההשפעה השלילית הפוטנציאלית של העלייה במס המכירות. חשוב מכך, היא תציב את יפן במסלול צמיחה בת־קיימא לאורך זמן. אני בטוח בכך.