לבני: "הסכסוך עם הפלסטינים הוא תקרת הזכוכית של הכלכלה הישראלית"
שרת המשפטים הזהירה בוועידת התחזיות 2014 של "כלכליסט" מפני בידודה של ישראל בזירה הבינלאומית. "רק אחרי שהבועה מתפוצצת מגלים את המחירים"
"הסכסוך הוא תקרת הזכוכית של הכלכלה הישראלית", כך אמרה הבוקר (ב') שרת המשפטים, ציפי לבני, במהלך ועידת התחזיות 2014 של "כלכליסט". בפתח דבריה אמרה לבני: "אני רוצה לדבר על 'הבועה' - לא בועה הפיננסית או בועת הנדל"ן, אלא הבועה בה אנחנו חיים. אם בכלכלה הבועה משמעותה יחס לא סביר בין הנכס למציאות, הבועה אליה אני מתכוונת בה מתכנסת מדינה שלמה בהתנתקות מהמציאות הבינלאומית. בשני המקרים יודעים שהיתה בועה רק אחרי שהיא מתפוצצת ואז מגלים את המחירים - תשאלו את דרום אפריקה".
- מי רוצה לשחק באש?
- ציון קינן: "זהירות היא מילת המפתח"
- לפיד: "אנחנו צריכים להעביר את המדינה מתרבות של קצבאות לתרבות של עבודה"
עוד אמרה לבני: "אין לי עניין להיות המטיף בשער אבל אין לי ברירה אחרת. אתמול הייתי בדיון מרתק בממשלה על תקרת ההוצאה ועל העוני ועל מס מעסיקים ועל שקיפות - דיונים מעמיקים וחשובים. אבל אין משמעות לדיונים האלה שנערכים כאן או בישיבות ממשלה ביחס לכלכלה ולחינוך לסדרי עדיפות לאומיים, אם הם מתעלמים מהסכסוך. העברתי החלטה על שקיפות, אבל כשבמקביל יש מי שתוקע מכרזי בניה בפריפריה, כי הוא לא מוכן להפריד בין בנייה בהתנחלויות לבנייה בלוד ובאשקלון, יש מי שרואה בדין התנחלויות כדין לוד ואשקלון. כשעשרות מיליוני שקלים נוספים נמסרים לחטיבה להתיישבות, שלא רוצה להחיל על עצמה את חוק חופש המידע - זהו הצד האפל של הדמוקרטיה".
כמו כן הצהירה שרת המשפטים: "צריך לומר את זה ברור: הסכסוך הוא תקרת הזכוכית של הכלכלה הישראלית. אבל גם מי שלא רואה את תקרת הזכוכית או לא רוצה לראותה, ימצא עצמו מרגיש אותה. היא היום כחרב מונפת שמאיימת לרדת על הראש שלנו: החרם הבינלאומי הכלכלי והאקדמי, התחיל עם ההתנחלויות אבל עובר לישראל כולה. הייצוא יפגוש בצרכנות אידיאולוגית, האוניברסיטאות בחרם אקדמי, המחקר בחסמים אירופאים - וזה לא נגמר שם, זה הולך ומתקדם בקצב אחיד ובטור הנדסי".
"שמחת האין פרטנר היא שמחת השוטים"
בהמשך דבריה התייחסה שוב לבני לבנייה בהתנחלויות, ואמרה: "לא ניתן להסביר למה אנחנו אומרים שתי מדינות לשני עמים, וביד הימין שלנו אנחנו בונים ובונים ובונים בהתנחלויות. העולם לא מבין את זה. אני לא טוענת שזה קל. זו שכונה קשה. ויש לי הרבה טענות גם לפלסטינים. אני אומרת בעצב. שמחת האין פרטנר היא שמחת השוטים. היא תירוץ. יש את אלה שגם אם הפרטנר יעמוד סנטימטר מהם, הם לא יזהו אותו ויכחישו את קיומו. כי הם לא באמת מוכנים לפשרה כלשהי. האמת הזאת חייבת להיאמר ואם לא על ידם על ידי. ארץ ישראל בעיניהם שווה במחיר המדינה היהודית דמוקרטית והביטחון גם אם ישתמשו בביטחון. 'פרטנר' בעיניהם הוא זה שיקבל את המשך המצב הקיים. ופרטנר כזה אין ולא יהיה".
עוד אמרה לבני: "השאלה אינה אם יש פרטנר. אנחנו צריכים לסמן מטרה ולפעול ואם אין פרטנר פלסטיני - עלינו לעשות הסכם עם העולם. המו"מ היום אינו רק עם הפלסטינים, הוא גם עם העולם דרך ארה״ב שהיא לא רק המתווך, אלא בת ברית שאיתה חולקים באינטרסים משותפים. אפשר עדיין לעשות הסכם עם העולם לגייס אותו לאינטרסים שלנו, אבל חייבים לפעול נכון ואחראי. אפשר לנסות להתעלם מקיומו של העולם להתעטף בצדקת דרכינו לתמוך בהצעות חוק הזויות וקיצוניות שפוגעות בתהליך ופוגעות בדמוקרטיה".
בסיום דבריה אמרה שרת המשפטים: "אנחנו בצומת בין שתי דרכים שונות: האחת - מי שמציע לספח עכשיו את יהודה ושומרון, לבנות עוד בהתנחלות מבודדת, מנתק ומבודד את ישראל מהעולם - את הביטחון, התרבות, את המדע, את הכלכלה, את המסחר והסכמי הסחר החופשי, את האקדמיה. אלה מספחים את הסכסוך עד נקודת האל-חזור והופכים את ישראל להתנחלות מבודדת בעולם".