סוף לפרשת חפציבה: המשנה למנכ"ל הורשע בהסדר טיעון

רו"ח פרדי אלגמיל, מי שהיה המשנה למנכ"ל חפציבה, הודה והורשע היום (ג') במסגרת הסדר טיעון בעבירה על חוק המכר, סיוע לרישום כוזב במסמכי תאגיד ועבירה על חוק ניירות ערך. על פי ההסדר שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים על ידי עו"ד סטיב בוארון מהמחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה, על אלגמיל ייגזרו שישה חודשי מאסר שיומרו בעבודות שירות וקנס של 400 אלף שקל שיועברו לטובת נפגעי חפציבה. על הסדר הטיעון עם אלגמיל דווח לראשונה ב"כלכליסט".

אלגמיל, המיוצג על ידי עו"ד צביקה קלנג, הוא הנאשם האחרון מתוך תשעה בפרשה שהחלה לפני שמונה שנים וחצי, לאחר שחברת הנדל"ן חפציבה קרסה בשל מעשי גניבה ומרמה שביצע המנכ"ל בועז יונה כבעל שליטה. יונה, שהורשע בשורה של עבירות גניבה, מרמה בנסיבות מחמירות והפרת אמונים בתאגיד שהובילו לקריסת החברה, השתחרר בחודש מארס 2013 מהכלא לאחר שריצה ארבע וחצי שנות מאסר.

פרדי אלגמיל, הבוקר בבית המשפט המחוזי בירושלים צילום: עומר מסינגר

בעקבות החקירה שניהלה רשות ניירות ערך, הוחלט בספטמבר 2011 להגיש כתב אישום נגד שמונה עובדים נוספים בחברה - המשנה למנכ"ל, מנהל הכספים, סמנכ"ל המכירות, שני איש הכספים, עובדת במחלקת המכירות, ושני עובדים במחלקת הגביה. שבעה מכתבי האישום הסתיימו בהסדרי טיעון, ונגד שניים מהנאשמים הופסקו ההליכים.

כתב האישום המקורי תיאר תוכנית שלה היו שותפים העובדים לשליחת יד בכספי רוכשי הדירות, לקבלת חלק מהכספים במרמה, להפקדת כ-300 מיליון שקל בחשבונות שאינם חשבונות הלוואי של הפרויקטים שבנתה חפציבה, להסתרת גניבות כספים ולהפקת דו"חות כוזבים לבנקים. העבירות שייחס כתב האישום לחלק מהבכירים היו חמורות: גניבה בידי מורשה, קבלת דבר במרמה, רישום כוזב במסמכי תאגיד ועבירות על חוק המכר.

בועז יונה. השתחרר בשנה שעברה לאחר שריצה ארבע וחצי שנות מאסר צילום: אוראל כהן

התוכנית להשתלטות על כספי רוכשי הדירות, כך על פי כתב האישום, התחלקה למספר שלבים. תחילה, היה צורך לגרום ללקוחות להפקיד כספים בחשבונות חפציבה ולא ישירות בחשבונות הלוואי של הפרויקטים בבנקים. לאחר מכן, הכספים נמשכו מהחברות הציבוריות לחברות הפרטיות שבשליטת יונה. בהמשך, על מנת לטשטש את המשיכות, היו נלקחות הלוואות מבנקים על ידי החברות הפרטיות של יונה, וסכום דומה היה חוזר לחשבון החברות הציבוריות.

הכסף בחברות הציבוריות נסגר בפיקדונות ששועבדו בתורם לבנקים תמורת ההלוואה. כך הלכו וטפחו ההתחייבויות של החברה הציבורית, עד הקריסה המהדהדת, שאף הותירה אלפי רוכשי דירות ללא בטחונות כלשהם לכספים שהוצאו מהם.