למה אין אחידות במקשי הספרות?

אייבי היקר,

סיפורן של המקלדות המספריות מתחיל ממכונות החישוב, שמלוות את המין האנושי בערך מאמצע המאה הי"ט. הדגמים המוקדמים של המכונות האלה התהדרו בשלל סידורים משונים, אך רבים מהם מיקמו את הספרות הנמוכות למטה. אולי כי כשמסכמים מחירים הספרות הנמוכות נפוצות יותר (זה נשמע מוזר, אבל ככה זה), וטבעי היה למקם אותן קרוב יותר למשתמש.

תהיה הסיבה אשר תהיה, ב־1914, כשברנש בשם דיוויד סונדסראנד הוציא פטנט על מכונת חישוב חדשה, הוא בחר בסידור של עשרה מקשים כשהמספרים מתחילים מלמטה. והמכונה שלו היתה כזה להיט שהיא הפכה את סדר המקשים לכל אורך הקו - ממכונות החישוב, דרך המחשבונים ועד למקלדת שלך.

וכאן העניינים מסתבכים. כי ב־1963, כשחברת הטלפוניה האמריקאית בֶּל חשפה את החיוג הצלילי ואיתו את מקלדת הטלפון המודרנית, המהנדסים שלה - וחלק מציבור המשתמשים - כבר היו רגילים למקלדות של מכונות חישוב, עם הספרות הנמוכות למטה. זה היה התקן. אז למה הם סידרו את מקשי הטלפון הפוך?

בטלפון הדספרות מתחילות למעלה צילום מסך: flickr.com

האגדה מספרת שהם עשו את זה דווקא. הטכנולוגיה שלהם לא היתה ערוכה להתמודד עם הקלדה מהירה, אז הם הפכו את המקלדת כדי לבלבל ולהאט קלדנים מקצועיים. אבל זה לא הגיוני. לא רק כי הקלדנים היו (ועודם) מיעוט זניח; לא רק כי הדבר הכי גרוע שיכול לקרות זה שהמערכת לא תבין אותך ותאלץ אותך לחייג שוב; אלא בעיקר כי לא צריך להיות מהיר במיוחד כדי שזה יקרה. ולכן, בימינו, רוב מכשירי הטלפון מאטים את החיוג בצורה מלאכותית (אם תהית פעם למה לטלפון לוקח זמן לעמוד בקצב שלך כשאתה מחייג מהר).

למרבה ההפתעה, נראה שהמניע האמיתי של בל היה טובת הציבור. במחקר שהתפרסם ב־1960 מדעני החברה בחנו 18 עיצובים שונים ללוחות מקשים. הם סידרו את המקשים בצורת עיגולים, שורות, פירמידות, אפילו משושים. ואז הם פסקו שלאדם הפשוט, הממוצע והנפוץ הכי קל להסתדר עם ארגון המקשים שכולנו מכירים. האחת למעלה והתשע למטה, כמו בחוגה שאנשים היו רגילים אליה באותו זמן, המספרים שומרים על סדר הקריאה הרגיל שלהם, ואפילו האותיות (שהוקצו לכל ספרה עוד בימי החוגה) מסתדרות בסדר הגיוני.

וככה קיבלנו שני תקנים מתחרים, אחד למקצוענים ואחד לכל השאר. לפעמים זה קצת מבלבל, אך בהתחשב במגוון האפשרויות אפשר לומר שיצאנו בזול. ועוד קיבלנו סיפור טוב.