שתי אופציות גרועות

מבלי להיכנס לדיון המשפטי - שבו סיכוייו של דנקנר אפסיים - אי אפשר להתעלם מהדיון הערכי. דנקנר פוסל את בן־משה במקומות שבהם הוא עצמו היה נכשל בכמה מישורים. אפשר רק לדמיין איך היה נראה דו"ח חקירה דומה על נוחי דנקנר שהיה מזמין בן־משה.

מימין מוטי בן משה ונוחי דנקנר צילום: אניה בוכמן, אוראל כהן

50 מיליון דולר והרבה סימני שאלה

דנקנר, באמצעות צוות החוקרים שלו, טוען כי מקורותיו הכספיים של בן־משה נשענים על אדנים רצוצים. דנקנר טוען כי בן־משה עושה שימוש בכספים שהפקידו אצלו לקוחות של חברת אספקת החשמל שלו בגרמניה. אלו משלמים מראש, ולכן נצברו בקופת החברה שמנהל בן־משה כספים רבים שבהם הוא עושה שימוש, בין היתר לרכישת אי.די.בי. אלא שכספים אלו הרי יידרשו לחברה הגרמנית בשלב כלשהו, והשימוש בהם בכלל אסור על פי הדין הגרמני. זו אמנם טענה שדורשת בירור, אבל במקביל כדאי להיזכר איך גייס דנקנר את מקורות המימון לרכישת אי.די.בי. מה שגישר על הפער שהפריד בין דנקנר להשלמת המימון היה הלוואה של כ־50 מיליון דולר שקיבל מקרן הפנסיה מבטחים. כדאי לזכור: באותה עת אשראי היה מצרך נדיר, בטח אשראי שניתן על ידי קרן פנסיה לרכישת שליטה בחברה ציבורית. ובכל זאת, מי שהיה יושב ראש מבטחים, שמוליק אביטל, לחץ לאשר לדנקנר את ההלוואה. באורח פלא, בשלב מאוחר יותר מצא עצמו אביטל בתפקיד יו"ר מקסימה, אחת מהחברות בקבוצת אי.די.בי, עם שכר מפנק. תהליך המימון הזה ראוי להיחקר לא פחות מהשימוש בכספי הפיקדונות של החברות של בן־משה לצורך רכישת השליטה בחברה.

פירמידה פיננסית, הלבנת הון ונזק עצום

דנקנר מטיח בבן־משה שהוא שולט בפירמידה פיננסית שסופה מר. "פירמידה כזו סופה לקרוס כפי שקרסו פירמידות כאלו בגרמניה", כותב החוקר מטעמו של דנקנר. ומה בדיוק היה סופה של הפירמידה הפיננסית שיצר דנקנר לפני עשור? הבקשה מטעם דנקנר גם מעלה שאלה: מה גרוע יותר, חשד להלבנת הון או חשד לתרמית בניירות ערך? דנקנר מצא

תצהיר של כלכלן בלגי שטוען שבן־משה ניסה ליצור קונסטרוקציה פיננסית כדי להלבין הון. זה חמור, אבל חמורה לא פחות ההמלצה להעמדה לדין של דנקנר (בכפוף לשימוע) בגין תרמית בניירות ערך. דנקנר גם טוען כי העברת השליטה בחופזה וללא בדיקה ראויה עשויה להיות הרת אסון למשקיעים, לנושים ולציבור בכללותו. זה נכון, אבל כדאי לזכור שתחת שליטתו של דנקנר כבר נגרם נזק אדיר לבעלי המניות - למשל בעסקה המבישה של ישראייר - לנושים - בתספורת של 30% - ולציבור - מהשימוש לרעה שעשה דנקנר בכוחו הגדול ובקשרים שצבר.

לכן, ההחלטה הנכונה ביותר במקרה של אי.די.בי, בשים לב לאינטרס של כלל הציבור ולא רק של הנושים, היתה לפרק את הקונצרן. לא בן־משה ולא דנקנר ראויים לעמוד בראשו.

שלשום בערב, בזמן שדנקנר היה עסוק בתחקיר שלו על בן־משה, האחרון היה עסוק בהכרת הבייבי החדש שלו בפגישה שערך באילת עם 100 הבכירים בחברת מכתשים אגן. נראה כי הרכבת יצאה מהתחנה כבר ביום שבו מסר השופט איתן אורנשטיין את המפתחות למוטי בן־משה ולאדוארדו אלשטיין, וכי יהיה קשה מאוד להחזיר אותה לאחור.