"לעובדי משרד החוץ אין איך לשלם משכנתא, אז הם עוזבים"

מזה כחצי שנה מתנהל תהליך גישור בין משרד האוצר לעובדי משרד החוץ בשל סכסוך העבודה שהם הכריזו במחאה על השחיקה בשכרם ועל תנאי עבודתם, אך פתרון לא נראה באופק. אתמול, בצל המחלוקת המתמשכת, התקיים כנס ביוזמת האוצר ומשרד החוץ, שבמסגרתו אנשי חברת הייעוץ הבינלאומית eca הסבירו על מנגנוני התשלום הנהוגים בעולם לעובדי מדינות המשרתים מחוץ לארצם. עם זאת נראה כי ההרצאה רק סיפקה תחמושת נוספת לעובדים. יו״ר ועד עובדי משרד החוץ יאיר פרומר אמר אתמול כי "מדברי חברת הייעוץ עלה בבירור שהשיטה שלפיה מחשבים את השכר שלנו, היא שיטת מדידה מיושנת, שכבר לא נהוגה בעולם".

סכסוך העבודה הראשון בין הצדדים פרץ ב־2010 ונגע לשכר העובדים בישראל. הסכסוך נמשך כשנה והסתיים ינואר 2011 בחתימה על הסכם שההישג העיקרי בו היה תוספת שכר של 4.5%. במרץ 2013 העובדים הכריזו על סכסוך עבודה נוסף, הפעם סביב השחיקה בשכרם של העובדים בחו"ל, ששיאו היה בארבעה חודשי עיצומים, שבמסגרתם לא הונפקו דרכונים דיפלומטיים ולא טופלו ביקורי משלחות בארץ ובחו"ל. באוגוסט הוקפאו העיצומים כדי לאפשר התדיינות במסגרת תהליך הגישור בהובלת השופט בדימוס סטיב אדלר, אלא שעד כה לא התקדמו המגעים.

בתגובה לקפאון במגעים שוקל כעת ועד העובדים שורה של פעולות מחאה אגרסיביות יותר. "כבר היינו בעיצומים 4 חודשים", אומר פרומר, "ואם נצטרך יותר הפעלת כוח, לא נהסס".

הממונה על השכר באוצר קובי אמסלם. שיטת מדידה מיושנת צילום: אלכס קולומויסקי

"לא באנו להתעשר, אבל הנחנו שנוכל להסתדר"

לפי נתוני משרד החוץ, כשליש מהדיפלומטים שנקלטו בעשר השנים האחרונות התפטרו בשל סיבות כלכליות. משיחות עם כמה מהם עולה תמונה קשה, רחוקה מהדימוי הנוצץ וממסיבות הקוקטייל. "כל האנשים שעזבו את משרד החוץ לא באו למשרד כדי להתעשר אבל הניחו שיוכלו להסתדר", אומר עופר בבלי (47), קונסול ישראל במיאמי עד לפני שנתיים, "אך מהר מאוד הם מבינים שפשוט אין איך לשלם את המשכנתא והם קמים ועוזבים".

בבלי עובד כיום כנציג בישראל של אחת מהקהילות היהודיות הגדולות בארצות הברית ומרוויח כפול מכפי שהרוויח במשרד החוץ: "כשאני חושב על החזרה למשרד אני נתקף בהלה, כי אני זוכר היטב את המשכורת שהיתה לי. אחרי 20 שנות עבודה שם, אני סרן במילואים, בעל תואר, דובר שבע שפות, והמשכורת החודשית שלי היתה 10,000 שקל. בנוסף, אשתי לא יכלה לעבוד בגלל סוג העבודה שלי, ויש לנו שלושה ילדים. את זה אני לא יכול יותר להרשות לעצמי".

אלא שאם שואלים את אנשי האוצר, תמונת המצב הזו אינה קשורה למציאות, והם מצביעים על הדו"ח השנתי של הממונה על השכר, שלפיו עובדי שירות החוץ משתכרים בממוצע 17,600 שקל — הרבה יותר מעובדי מדינה אחרים.

״אני לא יודע איך עשו את הממוצע הזה" אומר פרומר, "אבל השורה התחתונה היא שעובדים כמוני, עם 15 שנות ניסיון, תואר שני ושורת שליחויות, מרוויחים שכר בסיס של 5,600 שקל ועם כל התוספות מגיעים בסוף החודש ל־10 אלף שקל".

גם שני קופר (37), סגנית השגריר בקפריסין לשעבר, נאלצה להתמודד עם קשיים לא צפויים. כשבנותיה נולדו במהלך השליחויות, התחוור לה כובדו המלא של נטל החינוך: "חוק חינוך חינם היה תקף רק מגיל 5, ורק אחרי מאבק שלנו, הצלחנו להחיל אותו לפני שנה גם על ילדים של עובדי משרד החוץ מגיל 3, וזה עדיין לא פותר לנו את התשלום עבור מטפלות ומסגרות חינוך יקרות. אין לנו כאן משפחה שיכולה לסייע לנו".

לדברי פרומר, "שכר השליחים נשחק באופן קיצוני בעשרות אחוזים. למעלה מעשור לא היו עדכוני שכר, ולא היתה כל התייחסות לעלייה המשמעותית ביוקר המחיה ולא לירידה של הדולר". נוסף על כך רבים מבני הזוג של הדיפלומטים אינם מוצאים עבודה, דבר המכביד על תנאי המחייה: "הקריירה שלנו בנויה על 20 שנה של נסיעות לחו״ל, שבהן לא פעם יש למעשה מפרנס אחד" אומר פרומר, "וכשהעובד פורש לפנסיה, בני הזוג יצטרכו גם לחיות מפנסיה אחת, של 4,000 שקל".

בן זוגה של קופר הוא עורך דין שקטע בעבורה את הקריירה שלו ויצא איתה לשליחויותיה בחו״ל. עכשיו כשהם בישראל הוא מחפש עבודה מזה חצי שנה: ״הדרישות הן כמובן לעורך דין בעל ניסיון בפועל וכמובן שחסרות לו שנים. בתקופה שהיינו בקפריסין הצליחו לשמחתנו למצוא לו עבודה, שהסתכמה בעבודת פקידות של חתימה על ויזות, אבל לפחות הוא עבד״, היא מספרת.

"המשרות ריקות כי העובדים מעדיפים להישאר בישראל"

ובכל זאת, תדמית הדיפלומט היא של אדם שזוכה לראות עולם, מתחכך בשועי עולם ומבלה תכופות באירועים יוקרתיים. הדימוי הנוצץ מתרסק אל מול רשימת המשרות הממתינות פנויות ברחבי העולם לדיפלומטים ישראליים: באוטווה חסר סגן שגריר, כך גם בפראג, ורשה, ליסבון ובריסל. בדבלין ובמיאמי חסר קונסול, בפריס חסר ציר כלכלה ומדע, בוושינגטון אין ציר יועץ מדיני, באו״ם חסרים יועץ כלכלה ויועץ מדיני, ברומא ובלנדון אין יועצי תרבות והרשימה עוד ארוכה.

אז איך זה שדווקא על המקומות האטרקטיביים אין קופצים? ובפרט, כששליח של ישראל בניו יורק דווקא משתכר כ־5,000 דולר — הרבה יותר מהשכר הממוצע במשק הישראלי? "בואי ואעשה לך את החישוב הכולל", אומר פרומר, "השליח בד״כ הוא מפרנס יחיד. ואם יש לו שני ילדים קטנים מתחת לגיל חינוך חובה, מעון יום בניו יורק יעלה לו במקרה הזול 2,000 דולר בחודש, וצריך לזכור שאנחנו לא לומדים במערכת הציבורית באף מקום. גם עלות המחיה בניו יורק היא פי 1.5 מבתל אביב. משפחות לא מגישות מועמדות לתפקידים הנחשקים, כי הן פשוט לא יעמדו בזה".

"הסיפור הוא אחר לגמרי, בכלל לא ענייניי שכר", מבטלים במשרד האוצר את טענות הדיפלומטים. "המשרות עומדות ריקות כי הדיפלומטים פשוט לא רוצים לעבוד קשה מדי. יש הרבה מאוד עובדים שמעדיפים להישאר בארץ, והסיפורים על אכילת חסכונות פשוט לא נכונים" אומרים גורמים באוצר שנסמכים על טבלאות השכר שבידיהם, ובהם מופיע, למשל, כי השכר הממוצע של שלושת השליחים במיאמי עומד על 37 אלף שקל.

בבלי טוען מנגד כי הממוצע הזה מטעה כי הוא משקלל את ראש הנציגות, שמרוויח הרבה יותר, מטבע הדברים: ״הנטו של הדיפלומטים האחרים נמוך הרבה יותר". לדבריו, פרט לשכר יש להביא בחשבון כי חלק גדול מהוצאות האירוח והתחזוקה השוטפת של עבודתו נופלות על כתפי הדיפלומטים: "חלק מהחיים הדיפלומטים זה לארח ולהתארח, ואם אינך ראש הנציגות, אז אתה לא מקבל השתתפות בהוצאות החשבונות על הבית".

לדברי פרומר, מעבר לקשים של עובדי המשרד, תנאי ההעסקה של הדיפלומטים מסכנים גם את ההסברה הישראלית. רק לאחרונה אוישה משרת היועץ לענייני המזרח התיכון במשלחת לאו״ם, לאחר שנה שהיתה פנויה. כך גם משרת היועץ לזכויות אדם באו״ם. "בכל מדינה שיש לנו איתה יחסים דיפלומטיים יש לנו רק שני נציגים", הוא אומר, "וזה קורה אל מול עולם שהופך עוין יותר ויותר".

״אני מסתכל על בוגי יעלון, איך הוא נאבק למען שכר אנשי הקבע, ואני שואל למה אף שר חוץ לא נאבק כך עבורנו", אומר דיפלומט לשעבר שביקש להישאר בעילום שם. ״בכל הרמת כוסית במשרד מציינים בפנינו את האיכות שלנו, אבל כשצריך לדאוג לשכר הנשחק שלנו, אף שר לא הולך למשרד האוצר ודופק על השולחן. עבור כל השרים זה משרד של חיים נוחים עם קידום פוליטי אישי שלהם. איש מהם לא דואג לנו. אולי זה פשוט משום שהם רואים שבכל מכרז לקורס צוערים ניגשים 2,500 צעירים חדורי מוטיבציה. אז הם אומרים לעצמם, למה שנעלה את השכר? גם ככה יש ביקוש".