המעצר מצטלם טוב יותר כשהחשודים באזיקים

המקרה הנוכחי אינו יוצא דופן; משטרת ישראל אוהבת לעתים להשפיל את חשודיה ונחקריה, במיוחד המפורסמים שבהם. שתי הדרכים הנפוצות הן צילום ואיזוק: ליידע צלמים על עיתוי הוצאת החשוד מביתו והובלתו למעצר, ואם רוצים להרחיב את ההשפלה, גם אוזקים אותו.

אילוסטרציה. מצטלם טוב צילום: shutterstock

שר המשפטים לשעבר יעקב נאמן מספר את הסיפור הבא: "כשנחקרתי בזמנו במשטרה, הציעו לי החוקרים להיכנס למתקן בדלת האחורית כדי להימנע מהצלמים. אמרתי שאינני מוכן ושאכנס רק מהשער הראשי. כשהגענו לא היה אף צלם. כולם, התברר, חיכו בדלת האחורית".

פוליטיקאים, אגב, לא נאזקים בזמן המעצר, אבל מצולמים בכל הזדמנות, כמו אביגדור (יאנוש) בן גל וראש עיריית בת ים שלומי לחיאני, שצולמו נעצרים בביתם ומובלים ברחוב. חשודים פחות בכירים נאזקים לעתים שלא לצורך כדי להעצים את הפוטו־אופ של הסיפור ואת ההישג המשטרתי. אחת השערוריות הזכורות היא הדלפת תמונתה של הזמרת מרגלית צנעני במדי אסירה.

פקודות המשטרה מסמיכות שוטר "להשתמש בכוח סביר, בהתאם לנסיבות המקרה, לצורך ביצוע המעצר, אם החשוד מתנגד למעצר או מתחמק ממנו". כלומר, מדובר בעניין שנתון לשיקול דעתו של השוטר בזמן המעצר. איזוק הוא הפעלת כוח לכל דבר, וככזה עליו להיות מותאם לאיום שאותו הוא נועד לנטרל. כשאין חשש להימלטות או להפעלת כוח מצד העצור, ניתן ורצוי לוותר על האזיקים. כדאי לזכור: מדובר באנשים שלא הורשעו ואפילו לא הואשמו והתמונה בנסיבות האלה היא רמיסה מצולמת ובוטה של חזקת החפות.

לכן, איזוק נחקרים נורמטיביים ומשתפי פעולה יכול להיחשב כהפעלה בלתי מידתית של כוח, שעלולה לעלות כדי עבירה משמעתית. הצילום ופרסומו, לעומת זאת, יכולים בתנאים מסוימים להיחשב כפגיעה בכבוד האדם.

החוק מסמיך את בית המשפט לאסור פרסום שם וצילום כשהוא משתכנע שהפגיעה בחשוד היא גדולה, ומנגד, העניין הציבורי טרם הבשיל ויכול להמתין. למשל, כשהחקירה רק בתחילתה, הראיות עדיין חלשות וקיים סיכוי שהתיק ייסגר. אולם, במקרים שבהם העניין הציבורי גבוה וקיים בסיס לחשד, האיזון יהיה לטובת הפרסום. אם השם הותר לפרסום והצילום נעשה במקום ציבורי, אין מניעה חוקית מלפרסם. ככלל, הנחת המוצא היא פרסום והחריג הוא איסור.

בדיון שהתקיים שלשום בבית משפט השלום בכפר סבא בפני השופט מיכאל קרשן, ביקשו באי כוחם של החשודים שלא לפרסם את שמם, שכן הפרסום יגרום להם נזק בלתי הפיך. "קיים חשש גדול שפרסום הפרשה בשלב הזה עלול להסב נזק לחברה וקיים חשש שלדבר הזה תהיה השפעה לגבי חברות נוספות", אמר אחד מעורכי הדין.

השופט קרשן אמר כי "החשודים הם אנשים נורמטיביים שעומדים בראש חברות בנייה גדולות, ויש אף להניח שפרסום שמותיהם יגרום לנזקים מן הסוג שצוינו על ידי באי כוחם. ואולם, כאמור ראוי לבחון בשלב זה את אינטרס הציבור. קשה לטעון ברצינות שלציבור אין עניין ממשי בפרסום שמותיהם של חשודים בעבירות חמורות כמו מתן שוחד. דווקא העובדה כי החשודים, או חלקם, עומדים בראש חברות גדולות במשק, מעצימה את האינטרס הציבורי בפרסום שמותיהם".

בסופו של דבר, השופט קרשן לא קיבל את עמדת באי כוחם של החשודים והתיר את פרסום שמם, אבל עיכב את הפרסום כדי לאפשר לחשודים לערער לביהמ"ש המחוזי.