מי יאתחל מחדש את הדסה?

ההנחה שהדסה לעולם לא תיפול היא המשך של הבריחה מהמציאות והעברת האחריות לתיקון ל"אמא מדינה" ול"אבא מהאוצר", בעוד הדודה מאמריקה כבר מזמן לא יכולה להושיע. השאלה העומדת לדיון ציבורי היא כיצד ניתן להקים את הדסה החדשה על גבי הריסות הדסה הישנה, מבלי לאבד את הנכסים האנושיים, המקצועיים, האקדמיים והטכנולוגיים שנבנו במשך קרוב למאה שנותיו של המוסד המפואר שהזדקן?

האמת היא, בניגוד מוחלט לקריסת המערכות המטויחת המתקיימת בהדסה מזה שנים ונחשפת כעת, שעם אנשי המקצוע, הידע, הטכנולוגיה, המסירות והמסורת המקצועית הקיימים בהדסה אפשר לקיים בית חולים אקדמי חזק ויציב כלכלית שנותן שירות איכותי לאוכלוסייה הירושלמית. ואולם, מהלך כזה דורש מנהיגות מובילת שינוי והתערבות בכיוון שונה מהותית ממה שעולה מההכרזות הנשמעות בימים אלו בתקשורת. ההכרזות הנשמעות מפי גורמים בכירים בהנהלת הדסה, באיגוד הרופאים ובממשלה, ומצביעות על כיוון פעולה שבאופן פרדוכסלי מונע את טיפול השורש הדרוש, צפויות להוביל את המרכז הרפואי משלב הקריסה שבו הוא מצוי כיום לשלב התפוררות שממנו לא תהיה תקומה.

קבוצת ה"עלית" של רופאי השר"פ בהדסה, בהיעדר מנהיגות המסוגלת להוביל התייעלות וצמיחה ביחד עם תגמול ראוי על הישגים, מבקשת לשמר את התרנגולת שהטילה (בעיקר עבורם ) ביצי זהב. ועדי הרופאים, הנראים כמנוצלים על ידי ההנהלה להפעלת לחץ על האוצר, גם הם שותפים פעילים במאמץ השימור ומניעת הערעור בדרך של "הכלת" המשבר ומניעת טיפול בגורמי השורש, בעוד מה שנחוץ הוא בניית הארגון מחדש בדרך של התאמת המבנה הארגוני ובניית תהליכים יוצרי-ערך לחולים.

בית חולים הדסה בירושלים השבוע צילום: אוהד צויגנברג

החולים הרגילים (אלה שאינם מטופלי שר"פ, בעלי ביטוח פרטי, "פרסונל", תיירי מרפא, פוליטיקאים או מקושרים אחרים) ממתינים להפניה למחלקות האשפוז במשך ימים בחדר מיון חנוק העולה על גדותיו, חשופים להדבקות זיהומיות ולמבטיהם של עשרות מבקרים שבאו לסעוד את יקיריהם בהיעדר כוח סיעודי זמין. אל אלה מצטרפים אלפים הממתינים ללא אלטרנטיבה רפואית שבועות וחודשים בתור לניתוח אלקטיבי, במחיר של סבל ולעתים אף אובדן חיים שלא לצורך. כך, אלפי עובדים מסורים, מקצועיים ונאמנים לכודים חסרי אונים במערכת המתקשה ליצור ערך ללקוחותיה.

ארגון "מת מהלך"

זה כשני עשורים הדירקטוריון, ההנהלה והוועדים עושים (במודע או שלא במודע) יד אחת להכחשת בעיות השורש ולטיפול סימפטומטי בפתולוגיות הארגוניות באמצעות תרופות משככות כאב. מאמצי ההכלה, ההכחשה וההדחקה כשלו. המערכת החיסונית הפנים-ארגונית קרסה, ופעולות התיקון היזומות – "טיפול מונע", "תוכנית הבראה", "שינוי מבנה ארגוני" או "קידום מצוינות תפעולית" – הפכו בלתי רלוונטיות. הדסה נותרה, למעשה, כארגון "מת מהלך" ומונשם מלאכותית.

את החלל המנהיגותי הקיים בהדסה יש למלא בהנהגה בעלת אומץ ויושרה להביט במציאות. הנהגה שתיצור דיון ציבורי פתוח מתוך הבנה שללא ערעור המבנה הארגוני הישן, לא ניתן יהיה ליצור חזון מעורר תקווה והשראה או לבנות תהליכים יוצרי-ערך לחולים ולעובדים.

להדסה נדרשת הנהגה שלא תתבצר בחדרי ישיבות אטומים ותייצר "תוכנית הבראה" חסרות שחר המונחתות חד-צדדית ממעלה הפירמידה. לבניית הדסה החדשה נדרשת הנהגה שתשכיל לגבש מחדש, במשותף עם כלל בעלי העניין, את תכלית המרכז הרפואי ובכך תיצור תנועה נגדית שתרתום ותגייס את העובדים והציבור הישראלי לתמוך באתחול הדסה מחדש.

ד"ר בעז תמיר Boaz@worldview.biz